קרש פריצה

אפשר לפספס בקלות את כל הקטע של ה"אלקטרובורד". כמו אותם קורקינטים חשמליים פוסט־יאפיים, מגה־ירוקים ואולטרה־מתחנגלים שמציפים את הרחובות בשנים האחרונות, גם הסקייטבורד המגודל הזה מסוגל לשנע את האייפוד שלך בסטייל על שדרות רוטשילד תוך השמעת זמזום חרישי ולא מזהם. אבל להבדיל מקורקינטים, שתחבורה עירונית מתונה היא מנת חלקם הבלעדית, לסקייטבורד הזה יש עוד כמה אסים בשרוול.

האמת, אפילו השם סקייטבורד עושה לו עוול: חוץ מהעובדה שמדובר במשהו על ארבעה גלגלים שמסוגל לשבור לך את העצמות, אין כמעט שום קשר בין השניים. מתחת לקרש הענק של האלקטרובורד מסתתר מנוע חשמלי בהספק של 800 ואט שמאיץ מאפס ל־30 קמ"ש בתוך שלוש שניות, ובמלוא השוונג סוגר 40 קמ"ש; מצערת אלחוטית שנראית כמו אקדח מאפשרת שליטה בתאוצה ובבלימה. עד כאן הכלי הזה די דומה לכמה צעצועים ותיקים שנקראים "סקייטבורד חשמלי", אבל פה מגיע ההבדל: בניגוד לקודמיו ולמתחריו, האלקטרובורד נוסע על ארבעה צמיגי שטח גדולים עם מערכת מתלים חכמה שמאפשרת שינוי כיוון באמצעות תנועות גוף - ממש כמו בשאר ענפי הבורדינג. 

"אני כמעט מגניב כמו בן אדם עם עבודה"

מיד כשסיימנו להתלהב מהשלט האלחוטי ולהתנגש בקירות של מסדרונות המערכת, לקחנו את הצעצוע הזה לסיבוב ברחובות. בחרנו בשעה מאוחרת של לילה נטול ירח - כשהכבישים ריקים ממכוניות ואין עוברים ושבים שעלולים לראות אותנו מתפדחים - ובילינו כמה שעות טובות בניסיונות מגושמים להסתגל לתנוחת הגוף הרצויה בתאוצות, בבלימות ובשינויי כיוון. כשהרגשנו שאנחנו מוכנים לאתגרים של ממש, הגיע תורה של הירידה הגדולה.

יש אחת כזאת כמעט בכל שכונה: ירידה תלולה שהיא מבחן אומץ אולטימטיבי. אם הצלחת לרדת אותה עד הסוף ולהישאר על הסקייט, יצאת גבר; אם לא, אז בטח יורד לך דם ממלא מקומות. עם האלקטרובורד הירידה הגדולה היתה תענוג, ולעלות את כל הדרך חזרה - בלחיצה אחת ארוכה על ההדק ובלי שום מאמץ - היה לא פחות כיף. מאוחר יותר גילינו שגם ירידה ממדרכות או במדרגות לא מהווה אתגר גדול בשבילו. תחת לחץ פיזי מתון הוא אפילו טיפס כמה מדרגות, ועל הדשא בגן הציבורי התברר שהודות לעוצמת המנוע אפשר אפילו להרים לו את האף לאוויר, ולסובב אותו 180 מעלות. לבסוף, סחוטים ומרוצים אחרי כמה קילומטרים של נסיעה מהירה בקו ישר ובסלאלומים רחבים, שבנו הביתה כדי לנוח ולטעון מצברים.

למחרת נקראו אל הדגל ירמי וגיגי, שניים מחברי קבוצת האקסטרים הרב־תחומית "טים מכמורת", שהתבקשו לבדוק מה באמת אפשר להוציא מהקרש עם צמיגי הקוביות. ותשמעו, בחוק העונשין יש הגדרה לדברים שהם עוללו לאלקטרובורד התמים בחורשה קטנה ליד מכמורת: בעילה אסורה בהסכמה. כל אחד בתורו יצא לסיבוב קצר וחזר עם תובנות - איך להסתובב סביב כיכרות, מה המשטח שהצמיגים הכי אוהבים, איך מבצעים פניות מהירות. השיא היה כשירמי ניסה להקיף את החורשה בלי לעצור, מה שהכתיב קצב איטי יחסית ופניות רחבות; הפעלת לחץ על העקבים או על קצות האצבעות חידדה את זווית הפנייה, ואיפשרה מהירות גבוהה יותר. כדי להחריף את ההיגוי תפס ירמי בשולי הקרש, משך אותו אליו ודחף למנוע פול גז. התוצאה הבלתי נמנעת היתה דריפט ארוך ומאובק - קונצ'רטו לפקודת היגוי חזקה ולהנעה אחורית.

מכאן והלאה נראה הסשן כמו מירוץ ראלי הזוי. דריפטים, החלקות זנב ופרפורים בנוסח יהדות מכמורת. כמה שעות אחורה, הסקייטבורד הזה עוד היה פיתרון תחבורתי ידידותי לסביבה. עכשיו, בידיים של עיתונאי אחד ושני מטורפים, הוא שבר חזק ימינה לתחום האקסטרים. ולפי מידת ההתלהבות, נראה שזאת רק ההתחלה: קחו את התמונה הזאת מהחורשה במכמורת כמה שנים קדימה, תוסיפו לה מצברים משופרים וקלים יותר, מנועים חזקים וגולשים מנוסים - וקיבלתם ענף ספורט מוטורי חדש שלא מפריע לשכנים. בא לכם לקחת את זה עוד יותר רחוק? תחשבו על עשרה מופרעים ממוגנים היטב על קרשים כאלה, שרודפים אחד אחרי השני במסלול אספלט או שטח. במקרה של התרסקויות, תוכלו ממש לשמוע את העצמות נשברות.

• אלקטרובורד, 6,000 שקל, פרטים כאן 
  

המירוץ למיליון התכווצויות

ה"קורסיקה רייד" שיתקיים החודש הוא אתגר לאנשים שטריאתלון קטן עליהם. השנה תזנק גם קבוצה ישראלית, ונחשו מה: זאת לא בני סכנין

אם לא עשיתם מספיק ימי מילואים השנה ו/או יש ברשותכם כושר שיא וכמה אלפי יורו מיותרים, זה ממש תפור עליכם: ה"קורסיקה רייד" הוא מירוץ ניווט וסבולת שמתקיים כבר 15 שנה. במהלכו - סיפור של ארבעה וחצי ימים - מתחרים כמה עשרות צוותים נגד השעון לאורך מאות קילומטרים בפני השטח ההרריים של קורסיקה, האי הרביעי בגודלו בים התיכון.

המתחרים רוכבים על אופני הרים, מעפילים אל פסגות מושלגות, שטים בקיאקים, שוחים בנחלים שוצפים במי הפשרת שלגים, גולשים ממצוקים באמצעות חבלים, צוללים בים וגם סתם רצים בהרים. כל זה בעודם ממלאים שלל משימות משמימות וירוקות - כמו הגדרת צמחים וזיהוי בעלי חיים - ומנווטים בעזרת אמצעים בסיסיים בלבד. מצפן, מד גובה וסיפור הדרך של המירוץ, שנחשף רק חצי יום לפני יריית הפתיחה. זה הכל.

"תירגעו, אז ברח לי קצת פיפי" (צילום: רויטרס)

צוות המשתתפים בטירונות הזאת מונה שני מתחרים ואיש מינהלה אחד שדואג לציוד, לרכב ולמזון, ובעת מצוא יכול לשמש גם מתחרה מחליף. ולמרות שעד כאן זה עשוי להישמע לכם קצת כמו המירוץ למיליון פוגש אימון של יחידת חילוץ עין גדי, זה ממש לא הקטע: הקהל העיקרי של הקטגוריה התחרותית בקורסיקה רייד מורכב מאנשים שכבר סיימו מרתון או שניים, צלחו כמה טריאתלונים, והחליטו שחייבת להיות דרך גם לקרוע את התחת וגם להגיע לאנשהו.

השנה תתחרה ברייד לראשונה גם קבוצה ישראלית, Sunto Endure. המתחרים בקבוצה - רן שילון מחברת Endure וצח גורן מרשת חנויות הספורט Time Trial - הם בעלי עבר מרשים במירוצי סבולת ובוגרי תחרות איירון־מן, והם מתאמנים כבר חודשים בשלל המיומנויות הנדרשות להשלמת המירוץ. שילון, גורן והאיש הטכני שלהם, ליאור מירקין, מקווים שבעתיד הם לא יצטרכו לנסוע עד קורסיקה כדי להזיע במשך חמישה ימים. החלום שלהם הוא שיבוא יום וגם לישראל יהיה מירוץ הרפתקאות אולטימטיבי משלה. היי, אולי יקראו לזה קסטינה רייד.

• קורסיקה רייד 2009, 3.6־30.5, פרטים כאן