תערוכה: העבודה משחררת, האמנות מנוונת

ב-1937 יזם ואצר השלטון הנאצי תערוכה בשם "האמנות מנוונת". התערוכה נועדה להציג את כל מה שהנאצים מצאו כמנוון, מושחת וסוטה באמנות המודרנית. הוצגו בה יצירות של טובי האמנים של המחצית הראשונה של המאה ה-20 ביניהם פאבלו פיקאסו, אנרי מאטיס, מרק שאגאל, קנדינסקי ועוד.

עבודה של רועי רוזן מתוך התערוכה 

ב-30 במאי, בגלריה דן ברחוב גורדון 36 תל אביב, תיפתח תערוכה בעלת שם דומה. הרעיון העומד בבסיסה הוא להציע כיווני מחשבה של אמנים ישראלים על אודות המנוון והאמנות הישראלית העכשווית. הדבר נעשה על גב הפלטפורמה של התערוכה ההיסטורית מאז, אבל גם באמצעות מיקוד באמנים שעוסקים בהיבטים שונים בניוון.

התערוכה הנאצית התחילה בטקסט/מניפסט, ולאחר מכן קיבצה את העבודות. התערוכה הנוכחית מתחילה בתיעוד של קיר מהתערוכה מ-1937 שנשלח לאמנים ובעקבותיו הוצעו העבודות שיוצגו בתערוכה. בין האמנים שיציגו: ארנון בן דויד, אלין אלג'ים, בועז ארד, גיא בן-נר, איתן בן-משה, מיכאל גלדיוביץ', משה גרשוני, דורון רבינא, יאיר גרבוז, ניר הוד, דנה יואלי, שי יחזקאלי, ארז ישראלי, אציק לבנה, מיכל נאמן, אמיר נווה, רועי רוזן, רפאל סלם, רותי סלע, שי-לי עוזיאל, מאיר פיצ'זחדה, אורי קצנשטיין, פיליפ רנצר, נטעלי שלוסר.

ניוון מודרני: עבודה של שי יחזקאל

האוצרת מעין אמיר אומרת: "המחשבה מאחורי התערוכה היא לעשות פעולה הפוכה. כשהנאצים עשו את התערוכה הם ביקשו לקבוע בעצמם מה זה מנוון ומה זה סוטה, הם התחילו בטקסט וסביבו ייצרו את התערוכה. הכוונה של התערוכה הזאת היא לייצר את המונח כפי שהוא: רב-משמעי ולעולם תוצר של תפישות עולם ואינטרסים של בעלי הכוח, וכמובן מונח שמשתנה בפאזות היסטוריות שונות".

על הקשר, אם קיים, בין הניוון בתפיסה הנאצית ל"ניוון" בתל אביב של 2009 אומרת אמיר: "המנוון או

האפשרות לייצר אמנות בעידן שאחרי אושוויץ הן שאלות שנמצאות בבסיס כל פעולה תרבותית מאז סיום מלחמת העולם השנייה. אצל הנאצים הצליחה לרגע אחד מיטב האמנות של המאה ה-20, בעיני קהל המבקרים, להפוך לכלי נשק של המנגנון, בעיניי הוא בשל היכולת של אותו אירוע לייצר דיון רלבנטי ותקף אודות אמנות פרשנות וכוח גם בישראל של 2009".