שירלי בת ה-23 מחכה ללב שיציל את חייה
פתאום, בגיל 21, מצאה את עצמה שירלי פלדמן בחדר המיון באיכילוב עם לב שבקושי מתפקד. שנתיים לאחר מכן, היא מחכה להשתלה שתציל את חייה, ובינתיים כותבת על זה בלוג. עם הרבה הומור
"מבחוץ היא נראית רגילה
אולי טיפה רזה מדי,
אבל לא חולה.
ואף אחד לא מדמיין שיש לה קוצב.
ואף אחד לא יודע
כמה היא בוכה בלילות
ואף אחד לא שומע
את הצעקות"
כך מתארת שירלי פלדמן בת ה-23 את עצמה בשיר שכתבה אחרי השתלה של קוצב לב. השיר הזה, כמו גם קטעי מחשבות ויומן אירועים ממחלקת הלב בשיבא, מופיעים בבלוג שלה, אותו פתחה לפני כחודשיים כשהיא ממתינה להשתלה של לב חדש שיציל לה את החיים. "המושתלת" היא קראה לבלוג שלה, ובכך מבטאת לא רק משחק מלים משתמע אלא גם, ככל הנראה, את התקווה העמוקה ביותר שלה כיום: לזכות בלב חדש.
פתאום, בגיל 21
אפשר היה לכתוב שהעולם של שירלי פלדמן התהפך עליה יום אחד בגיל 21 כשחלתה בדלקת ריאות קשה וגילתה שהחדר השמאלי בלב שלה פגוע, אבל האבחנה הזו היתה
רק חותמת עצובה לשנתיים של סבל ותופעות לא מוסברות. "למרות ההלם והלחץ מהבשורה הנוראית, האבחון שם קץ לשנתיים שבהן הייתי עייפה כל הזמן ונרדמת בשיעורים באוניברסיטה. שנתיים שבהן לא הרגשתי טוב ואף רופא לא ידע מה יש לי וכולם חשבו שמדובר בבעיות נפשיות או בדיכאון" היא משחזרת את היום ההוא במיון באיכילוב עם צילום חזה שמראה בבירור עד כמה הלב שלה מוגדל. ברגעים הראשונים היא לא הבינה שהיא נמצאת בסכנת חיים אמיתית "לא יכולתי לנשום, היו לי בצקות בידיים וברגליים, הייתי בשוק, אבל לא הבנתי עד כמה המצב שלי קריטי".
פלדמן נפלה לסטטיסטיקה האכזרית לפיה, "מחצית מהחולים הצעירים המיועדים להשתלת לב, סובלים ממחלת לב שמקורה בגורם בלתי ידוע ובעקבותיה יורדת רמת התפקוד שלו והחולה נתון בסכנת חיים", מסביר פרופסור ג'יי לביא, מנהל היחידה להשתלות לב בשיבא.
"הלב שלי לא יכול למלא את תפקידו, אי ספיקה", היא מנסה לתאר את העובדות בענייניות. בפועל המחלה שלה הביאה אותה למצב של עייפות קשה, ירידה דרסטית במשקל ומצבי רוח משתנים. בעקבות התעלפויות חוזרות ונשנות הושתל בליבה קוצב לב. למרות הטיפול המסור של הצוות הרפואי וכמויות התרופות שבהן היא נעזרת, חלה בחודשים האחרונים החמרה במצבה והיא הוקפצה לראש רשימת הממתינים להשתלה - סטטוס 1 - כך קוראים לזה אנשי המקצוע.
"ההידרדרות חלה בשנה האחרונה מול עיננו", מאשרים פרופ' לביא ופרופ' פריימרק, הקרדיולוג המטפל. החשש הגדול ששירלי לא תגיע במצב מספיק טוב לניתוח, או שעקב אי ספיקת לב תחול פגיעה בלתי הפיכה במערכות, מדאיגה את כל הסובבים אותה.
"בואו לבקר, אבל עם הומור". פלדמן במחלקה (צילום: דנה קופל)
"חיים כמו של אדם בן 80"
וכך היא ממתינה כבר חודשיים. מעידה על עצמה שהיא כמעט לא ישנה בלילה. "אני מפחדת", היא מודה, "מפחדת שאני אמות לפני שתגיע התרומה, או שלא אתעורר מההשתלה". באחד הפוסטים האחרונים בבלוג היא כתבה הוראות למבקרים אותה במחלקה: להתקשר אליה ולהודיע מראש, "נא לא לבוא לפה אם אתם חולים, גם אם אתם “רק קצת מצוננים” אז בבקשה חכו שזה יעבור" וגם הוסיפה ש"בית חולים זה לא המקום לחיסול חשבונות... ומאוד משפיל לחטוף צעקות ממישהו כשאני חלשה, חסרת אונים וזקוקה לתמיכה". בסעיף 6 של הוראות למבקר הוסיפה ש"מכיוון שאני גם ככה נחשפת למראות קשים בבית החולים, אז יהיה נחמד לשמוע מכם על דברים טובים ולא על עוד צרות. בדיחות זה טוב, או טיול בחוץ... העיקר לשכוח קצת מהחששות והפחדים והכל".
אבל קשה לשכוח, היא אומרת, כשבחדרים לידה מסתובבים חולים כמוה. " אין הרבה צעירים כאן. כולם בגיל של ההורים שלי. המחלה הזו מונעת ממני לגדול ולהתנהג כמו שאר בני גילי, יש לי חיים כמו של אדם בן 80. אני מרגישה שהייתי צריכה להתבגר במהירות כדי לשרוד" היא אומרת ומוסיפה ש"אני מקווה שכל הסבל הזה יצדיק את עצמו אחרי שאצא מכאן עם לב חדש".
לפני כמה ימים , בוצעה השתלה למישהי שחיכתה שמונה חודשים במחלקה. שירלי מקווה שההמתנה שלה לא תהיה כל כך ארוכה, כדי שתצליח להגיע לרגע הזה כשהיא עוד חזקה ויכולה להתמודד. מהחברים ומהמשפחה היא מבקשת שיתנו לה בינתיים לדבר בקול על המוות, לצחוק מהומור שחור ומציניות. " אני יודעת שזה קשה להם לשמוע את הפסימיות שלי, אבל אלו הדרכים שלי לפרוק מתחים, להוציא החוצה את החרדות ולהתמודד עם החיים שלי כרגע. זה קשה ובלתי אפשרי לשמור את הכל בפנים". הכתיבה בבלוג, היא מספרת, עוזרת לה ברגעי ההמתנה הקשים. "כשהתאשפזתי כאן הרגשתי כל כך מנותקת מהעולם החיצון שזה עזר לי לשמור על קשר", היא מסבירה. וכן, היא חושבת על התורם הפוטנציאלי שלה, למרות שברור לה שההצלה שלה כרוכה בצער ועצב של אנשים אחרים. "אני צריכה לב של משהו צעיר, קשה לי עם זה, זה יותר טראגי ומפחיד ולא נעים לחשוב על זה".
את הימים הארוכים שלה היא מעבירה ביצירה, ציור והדבקה בשיחות עם חולה צעיר כמוה שממתין גם הוא לרגע שלו, ובתיעוד החוויות והתחושות שלה בימים האלה: "קבלתי תגובות מאוד מעודדות על הבלוג. מישהי שעברה השתלה לפני שלוש שנים כתבה לי ונפגשנו. מאוד התרגשתי. היום היא מתפקדת באופן רגיל, היא מאוד מאושרת והיא הייתה פעם במצב קשה ממני, אז אולי יש תקווה". מנסה שירלי לשדר אופטימיות למרות שהיא מודה שהיא "לא מצליחה כל הזמן. אני רואה כאן מראות קשים", היא מוסיפה. "זה לא פשוט. מבחינתי, זה או לזכות בהשתלה, או למות. ואני רוצה לחיות את החיים במלואם, ליהנות להביא ילדים, לחזור ללימודים, ללמוד משחק".
