שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    שבוע הספר? ספרו לי על זה
    איזה חג לעם תרבותי. אמנם הסופרים נראים לאחרונה פחות טוב, אבל אין להם סיבה. הרי מוכרים המון ספרים שלהם בשקל

    שבוע הספר הגיע. בואו ונוריד את מחיר הספרים לשקל. למה לא בעצם? נוכל לחסוך לכם המון כסף. תוכלו לקנות ספר ראשון ב-90 שקל וספר שני בשקל. רגע, זה עדיין יותר מדי. הגיע הזמן שנוריד את המחיר עוד יותר. אז בואו וקנו גם את הספר השלישי בשקל. אל תפחדו. זה אמיתי. אמיתי. ספרים באמת ברמה גבוהה. תוכלו לקנות גם את הסופר הזה שכולם מדברים עליו, נו איך קוראים לו, סמי עוז. וגם את רודף העפיפונים של ברגותי שתורגם רק אתמול לעברית (מי צריך עריכה, בחייאת).

     

    אך הציבור חייב לדעת כי יש מפסידים למבצע "זול" שכזה. המפסידים הם הסופרים והחנויות הקטנות, שלא שייכות לרשתות הגדולות. ועל המפסידים יש להסתכל בהיבט ציבורי ותרבותי רחב יותר. הפגיעה הגדולה מביאה אותם לקבל פחות תמלוגים. ובעצם המבצע קורא לסופרים להתקיים במשכורות רעב. הם לא זוכים לתשלום ממכירות שכאלה. ולא רק הסופרים נפגעים, אלא כל שרשרת ייצור הספר.

     

    על פי הצעת "חוק הספר" של שדולת התרבות בכנסת, מחירו של ספר חדש יהיה קבוע בשנתיים הראשונות להוצאתו. החנויות יוכלו להפחית ממחיר זה עד כעשרה אחוזים. לפחות שמונה אחוזים יועברו לסופר ו-50 אחוז להוצאות עצמן. ההצעה תאסור לתת תמריצים במטרה לעודד מכירות, וכן תיאסר בעלות צולבת של רשת חנויות ספרים על הוצאות הספרים. כך הרעיון שבו רשת הספרים תקנה את הוצאת הספרים ותתן לה בלעדיות בתוך החנות - לא יהיה חוקי.

      

    בשבוע הספר מתחדדות הבעיות שהחוק מנסה למנוע. כיום, נראה כי חיברנו את כל ההוצאות לכדי תאגיד אחד - הוצאת עם עובד/ כתר/ זמורה ביתן/ חרגול/ ידיעות אחרונות/ מעריב/ דביר/ כינרת/ מודן. הנה לכם חברה מתוחכמת שמשכללת את התחרות במשק. מי שחלם על שוק ליברלי, שמונע מכל החברות להתאחד, לא יודע על מה הוא מדבר. ישנה תחרות בין המחלקות השונות בתאגיד.

     

    כך למעשה, אתם קונים ספרים מכמה הוצאות, ובעצם משלמים רק לאחת. היא אחראית לכל, כך שלא תצרכו באמת לחפש ספרים. גשו פשוט לדוכן אחד, עם קופה אחת, עם עורך אחד (מי צריך הרבה עורכים/ות?), עם הרבה סופרים וסופרות (מצטערים, אנחנו כבר לא מוציאים שירה) ותקנו מכ-ו-ל-ם.

     

    פעם, כשהייתי הולך לשבוע הספר, לא ידעתי את נפשי מרוב תסכול. הייתי צריך לעבור בין כל הדוכנים. אבל היום - הלכתי לצומת ספרים/ סטימצקי, והם כבר קנו בשבילי את תאגיד עם עובד/ כתר/ זמורה ביתן/ חרגול/ ידיעות אחרונות/ מעריב/ דביר/ כינרת.

     

    ולמה בעצם אנשים מתנגדים לבעלות צולבת? אולי זה בדיוק מה שהחברה צריכה, שרשת ספרים אחת תקבל ישירות מתאגיד ההוצאות את כל הספרים. הרשת והתאגיד ידעו כבר היכן למקם את הספרים בדוכן האחד, הארוך. פתרנו את כל הבעיה. חברה אחת של הפצת ספרים, חברה אחת של הוצאת ספרים, קהל אחד שיעמוד מול מדף אחד. זה המבחר. כך חסכנו את בעיית הריבוי, השוני, ההבדל והבלגן.

      

    שבוע הספר, איזה חג לעם תרבותי. אני הולך עם חברה שלי לשמוע את הצהלה הספרותית הנוהמת, כמו קהל מהמרים במירוצי כלבים, הרצים אחרי נקניקייה מדומיינת. אני אוהב להקשיב לסופרים המקריאים את סיפוריהם. למרות שהם נראים לאחרונה פחות טוב. אני מודה. זה בטח חלק מהלוק של הסופרים, כי הם מרוויחים טונות של כסף מאותו תאגיד של הוצאות. ספריהם הרי נמכרים בכמויות אינסופיות, במיוחד במבצע החדש.

     

    מתי שמואלוף , משורר ועורך 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים