פצצת אקסטזה שחורה

בעשור שחלף מאז "Black On Both Sides", אלבום הבכורה הפנטסטי שהוציא מוס דף, הוא היה עסוק בהרבה דברים, כמו משחק לדוגמה. את הדבר המרכזי שהוא היה צריך לעשות, היפ הופ חכם ונגיש אבל לא כזה שמזנה את עצמו, הוא זנח.

אמנם ב-2004 הוא הוציא את "The New Danger" ושנתיים אחר כך את"True Magic", אבל שניהם לא עמדו בסטנדרט שהוא עצמו הציב ב-1999. הם היו כל כך רעים, שהשירים היו ראויים אולי לבוטלגים המודלפים לאינטרנט, לא לשירי אלבום שתרצה לחזור אליו. כל מי שאוהב היפ הופ טוב, כזה שכיף ממש להקשיב לו ולא רק לשמוע אותו כבדרך אגב, חיכה שמוס דף יחזור עם יצירה משמעותית. עכשיו זה קורה.

"The Ecstatic" הוא תענוג לאוזניים. מדובר בארוחת גורמה של סאונד ומלל, שאמנם לא מחדשת הרבה, אבל עשויה מחומרי גלם משובחים ביותר. אפילו טוקבקיסטים חסרי מוח, מהזן שמגיב לכל כתבה על היפ הופ בטענה שזאת לא מוזיקה, יכולים להתחבר לאלבום הזה, בגלל שלא מדובר כאן בזבל מיינסטרימי מהסוג של "בלאק אייד פיז", אלא באלבום עשיר במיוחד.

חלק מההפקות שבאלבום שייכות לשניים מיקירי ההיפ הופ האלטרנטיבי, האחים Madlib ו-Oh No, ולמרות שלרוב העבודות שלהם נחשבות ניסיוניות, הפעם הם התרככו מעט. אמנם עדיין מדובר כאן בסאונדים בעלי בסיס ניסיוני מעט, אבל ידידותי לאוזן ובעל זרימה טבעית של ביטים.

האלבום נפתח בבעיטה עם השפיץ ישר למוח, עם "סופרמג'יק", מערבל בטון של ראפ וביט, עם גיטרות פסיכדליות, זמרת פרסייה ותופים שמנופחים בסטרואידים. כל המאסה הזאת מתנפלת על האוזן וממגנטת אותה. האמת, למרות שהקטע השני, "Twilight Speedball", נשמע באופן חשוד דומה מדי לקטע היפ הופ קלאסי בשם "Simon Says", של Pharaoh Monch, הוא עדיין נשמע חדשני ומציג את היכולות הגבוהות של דף כראפר.

אחד הקטעים המבריקים שבאלבום, "אודיטוריום", ישמע מוכר לאוזן ישראלית. הסימפול שיש בו נשמע כמו מוזיקה מסרט ערבי, רושם שמתחזק כששומעים כמה משפטים בערבית שנשמעים כאילו גם הם לקוחים מאותו הסרט. סליק ריק, הראפר שמתארח בשיר הזה, מצוין כהרגלו.

עוד שותף משובח שמתארח הוא טאליב קוואלי, השותף של מוס דף להרכב "בלאק סטאר", בקטע "היסטורי", שכולו היפ הופ מסורתי. החיבור המחודש בין שניהם הוא פשוט נפלא והזרימה העצלה של מוס דף

מתחברת לירי המקלע המילולי של קוואלי בצורה מושלמת.

"The Ecstatic" מפוצץ בשירים טובים. אמנם ניתן היה לנפות החוצה מעט מ-16 הקטעים שבו, אבל גם הם לא פוגמים בעובדה שזהו אחד האלבומים המעניינים הבודדים שיצאו בהיפ הופ בשנתיים האחרונות ובגלל זה הוא בולט כמו מזרון ממולא במיליון דולר בחירייה הכללית של הראפ.