סופרמן צריך ללמוד מהסופרסטאר
קובי בראיינט הוכיח בסדרת הגמר שהוא יכול, כמעט לבדו, להוביל קבוצה לאליפות. דווייט הווארד, לעומתו, צריך לראות קלטות של הכוכב בצהוב-סגול. ירון דרוקמן על האלופה וסגניתה
מאז 2002, אז זכה קובי בראיינט ביחד עם שאקיל אוניל באליפות האחרונה של הלייקרס, בעיקר זלזלו ביכולתו של בעל הבית הבלתי מעורער בצהוב-סגול לתפקד בקלאץ'. סדרת הגמר מול המג'יק היתה ההוכחה הניצחת שיש לקובי גם משהו ממה שהיה למג'יק אחר ששיחק באותם מדים.
ניקח לדוגמה את סיום המשחק הרביעי. בפיגור של חמש נקודות, 35 שניות לסיום, המצב נראה רע מבחינת הלייקרס. אבל קובי חשב אחרת. הוא חדר לסל, ולאחר שזכה לשמירה כפולה, מסר אסיסט ענק לפאו גאסול, שסיים את ההתקפה בדאנק. בהתקפה הבאה הוא עצר בעבירה חזקה את דווייט הווארד מתחת לסל ולא נתן לו אפילו להתרומם. עבירה שבסופו של דבר התבררה כחכמה מאוד.
בלתי ניצן לעצירה
קובי שיחק חכם. כשהיה צריך הוא דאג לסדר לחבריו לקבוצה מצבים נוחים. כשהיה צריך - הוא קלע. הוא הוביל בהפרש ניכר את רשימת הקלעים בגמר עם 32.4 נקודות בממוצע, ביותר מ-13 נקודות מגאסול שאחריו ברשימה. גם את רשימת האסיסטים בגמר הוא מוביל בהפרש ניכר. 7.4 אסיסטים בממוצע לקובי, הבא אחריו - רשארד לואיס עם 4 בממוצע. בראיינט תפס גם את המקום השישי בריבאונדים בסדרה.
סטן ואן גנדי שלח את הרוקי קורטני לי, מייקל פיאטרוס הצרפתי וג'יי.גיי' רדיק לנסות לעצור את קובי. אף אחד מהם לא כל כך הצליח. הוא קלע מעליהם, במקרים בהם השומר שלו קיבל עזרה הוא מצא את השחקן החופשי. אם בראיינט נעצר בעבירה - הוא בדרך כלל דייק. במשחק היחיד בו האחוזים שלו מקו העונשין היו לא טובים - הלייקרס הפסידו. פשוט שחקן בלתי ניתן לעצירה - לפחות לא על-ידי המג'יק.
הערך המוסף
קובי לא עשה את העבודה לבד. גאסול, לאמר אודום, אריזה, פישר וגם אנדרו ביינום, לוק וולטון, סשה וויאצ'יץ וג'ורדון פארמר סייעו בתפקידי המשנה. הפרס על שחקן המשנה הולך לגאסול, לאחר מאבק צמוד עם אריזה ואודום. השחקן מספרד השיג ממוצעים של 18.6 נקודות ו-9.2 ריבאונדים. הוא גם נאלץ להתמודד עם האוורד בחלק מהזמן.
אודום, שעלה משום מה מהספסל, סיים את סדרת הגמר עם 13.4 נקודות ו-7.8 ריבאונדים. הוא תרם רבות מתחת לסלים וגם במהלכים מכריעים. שחקן נוסף, שהיה אחראי בין היתר לריצות של הלייקרס, הוא אריזה שסיים את הסדרה עם ממוצעים של 11 נקודות ו-6 ריבאונדים. פישר, שלא התבייש לקחת שלשה מכריעה, למרות שהחטיא חמש שלשות קודם לכן במשחק 4, קלע בגמר 11 נקודות בממוצע.
פישר, שנראה היה שהוא 'גמר את הסוס', הוכיח ב"מאני טיים", שגם בגיל 34 אפשר להכריע משחקים. בסדרת הגמר, כמעט בכל המדדים - אפילו באחוזים מהקו ומהשדה, הוא הציג שיפור ניכר. פישר הגיע לשיאו העונה, בדיוק בזמן הנכון.
אורלנדו מציגה - פספוסים
למג'יק היו הזדמנות ענקיות לגנוב את המשחק השני בלוס אנג'לס. לי מצא את עצמו עם הכדור מתחת לסל, בשניית הסיום, אבל הוא החטיא. גם במשחק הרביעי אורלנדו שמטה יתרון של חמש דקות ב-35 שניות האחרונות.
אולי זה פיל ג'קסון, המאמן המנוסה והאיש שזכה בהכי הרבה אליפויות כמאמן, שההוראות שלו לשחקני הלייקרס גרמו לכך שהכדורים יגיעו לשחקנים הלא נכונים. במשחק השני הגיע הכדור ללי הלא מנוסה. ברביעי קיבל את הכדור הווארד - בעל אחוזי העונשין הלא מחמיאים. בשני המקרים ההימור הצליח - ובגדול.
סימן שאלה נוסף שמופנה כלפי המג'יק הוא שיתופו של נלסון. אמנם במשחק הראשון בו שותף הוא הראה ניצוצות של כדורסל גדול - אבל רק לארבע דקות. בשאר המשחקים לא היה ברור מה הוא עושה על המגרש. הוא זה שמעליו קלע פישר את השלשה המכריעה במשחק הרביעי.
אולי היה עדיף לתת לו לנוח ולתת לאלסטון, לטורקוגלו או אפילו לאנתוני ג'ונסון הוותיק, שהתייבש על הספסל, את המושכות. את היכולת שלו מתחילת העונה נלסון ממש לא הזכיר בגמר.
ונשאר במשחק הרביעי - שהיה ללא ספק משחק המפתח בסדרה. הווארד, שהציג משחק מעולה עם 21 ריבאונדים ו-9 חסימות, נעלם בדיוק בזמן שאורלנדו היתה צריכה אותו - בחמש דקות ההארכה. בזמן הזה הוא זרק פעמיים מהשדה והחטיא, זרק פעמיים מהקו ודייק רק פעם אחת. על חסימות וריבאונדים אין מה לדבר.
בהארכה הראשונה בסדרה, במשחק השני, הוא היה קצת יותר טוב - 3 נקודות, אבל מנגד שני איבודים. לשחקן שאמור להוביל קבוצה אסור להיעלם בדקות האלו. הווארד צריך ללמוד איך מתנהגים בדקות האלו מ-24 צהוב-סגול.
נקודות אור-לנדו
מעטים האמינו כי הקבוצה מפלורידה תדיח מהפלייאוף את בוסטון וגם את קליבלנד ולברון ג'יימס. זה קרה בגלל משחק קבוצתי מעולה וניהול משחק נכון של ואן-גנדי. במשחק הראשון רעדו לשחקנים הידיים וזה נגמר בתבוסה. במשחק השני, זה היה כמעט. בשלישי היתה ההצלחה הראשונה. ברביעי הגיע עוד פספוס ענק, ובחמישי נראה היה ששחקני המג'יק הרימו בידיים - ולא בניסיון לחסום את בראיינט.
הידו טורקוגלו, רשארד לואיס ביחד עם הווארד הוכיחו כי לקבוצה בסיס מעולה. אולי אם נלסון לא היה נפצע באמצע העונה, המצב היה נראה אחרת, למרות תצוגות לא רעות של ראפר אלסטון - שהגיע מיוסטון להחליף אותו, בכמה משחקים. השחקן הטורקי הוכיח במהלך הסדרה כי פרט ליכולת שלו לקלוע ולשמור הוא יודע גם לרכז. מזמן לא תפקד שחקן בגובה של מעל 205 ס"מ כרכז במגרש הביתי של לוס אנג'לס. לואיס נתן רבעים גדולים, לצד היעלמות מוחלטת.
פיל ג'קסון. שמר על 0 הפסדים לאחר שהוא מוביל 0:1 בסדרת גמר (AFP)
הממוצעים של הכוכבים של אורלנדו בסדרת הגמר: הווארד 15.4 נקודות, 15.2 ריבאונדים, 4 חסימות, אבל גם 4 איבודים למשחק. לואיס קלע בממוצע 17.4 נק', קלט 7.6 כ"ח ומסר 4 אס' למשחק. טורקוגלו סיים עם 18 נק', 4.6 ריב' ו-3.8 אס'. אלסטון קלע 10.6 למשחק וכך גם פיאטרוס. קורתני לי קלע בממוצע 5.8 נקודות, רדיק 5.5 ונלסון 3.8.
הסטטיסטיקה
המאזן של פיל ג'קסון ערב הגמר עמד על 43 ניצחונות ו-0 הפסדים בסדרות פלייאוף בהן הוא מנצח את המשחק הראשון. עכשיו זה כבר 0:44. רק קבוצה אחת חזרה מפיגור 2:0 בסדרת גמר, מאז הונהגה שיטת 2-3-2 בגמר. ניאלץ להמתין לפחות עוד עונה עד שהסטטיסטיקה הזו תישבר.
אף קבוצה לא חזרה מפיגור 3:1 בסדרת גמר. אורלנדו לא תהיה הראשונה. אגב, זו הפעם השלישית ברציפות שהלייקרס חוגגת אליפות שלא בביתה. בפעמיים הקודמות זה קרה בניו ג'רזי ופילדלפיה.
לפנייה לכתב/ת 
