שנתיים לסגר בעזה. מה הרווחנו?
למרות שאנו יודעים היטב ששום תועלת לא תופק מהסגר, בטחוננו לא יובטח וחיילנו לא יוחזר, אנו מתעקשים לקיימו
שנתיים לסגר על רצועת עזה, ומי בכלל זוכר את מטרותיו? איך הפכו האזרחים הפלסטינים למטרה הממוקדת של מערכת הביטחון הישראלית? מאז אותו יום בו הוחלט שלא ייכנסו כמעט סחורות ואנשים לעזה, ולא ייצאו ממנה, הסגר השתכלל.
אחד האבסורדים הגדולים ביותר הוא המדיניות הישראלית הכופה משטר של דיאטה על 1.8 מיליון פלסטינים בעזה. מדיניות זו אינה נובעת מ"מניעים בריאותיים", וגובלת בהרעבת האוכלוסייה.
הצהרותיה של ההנהגה הישראלית כאילו הסגר נובע כל כולו ממניעי ביטחון, נחשפות במערומיהן במדיניות ההרעבה שלא יכול להיות לה קשר לביטחון ישראל. מטרתה הבלעדית היא הפעלת לחץ על האוכלוסייה.
השליטה השרירותית של מוסדות ישראליים בדיאטה של הפלסטינים בעזה אינה נובעת כמובן מדאגה פתאומית לתזונה מאוזנת לעם הפלסטיני, שבעקבות אבטלה ומצור נאלץ שלא לפקוד עוד את מכוני הכושר. היא נובעת מצורך אובססיבי בשליטה והשפלה של הפלסטינים.
מדיניות הדיאטה הישראלית הקובעת אילו מוצרי מזון יכנסו לעזה ואילו לא, שומטת את הקרקע מהטענה המגוחכת כי ישראל התנתקה ואינה שולטת בה עוד. אחריותה של ישראל למעברים, שליטתה הבלעדית במה שנכנס ויוצא ואמצעי הענישה הקולקטיבית בה היא נוקטת - לא מסיימים את הכיבוש, אלא רק הופכים אותו מתוחכם יותר.
איוולתה ורשעותה של הדיאטה שנכפית על הפלסטינים, חורגת ממשרד הביטחון על שלוחותיו, מתאם הפעולות בשטחים ומפקדת התאום והקישור. על פי הפרסומים, התייעצו גורמים אלו עם האו"ם, שבנימוס שלח את המתייעצים לעזאזל. הם טוענים כי נשמר "המינימום הנדרש לקיומם של תושבי הרצועה מבלי לחולל אסון הומינטרי". ואיזה מנגנון רשעות הקימו רשויות ישראל למדידת השפעתה המצטברת של הדיאטה ההזויה הזו, בת השנתיים?
השתתפותם של אנשי רפואה בחיבור התפריט הפלסטיני בעזה, היא חמורה, ונוגדת את האתיקה הרפואית. היא מזכירה סיטואציה בה רופאים משתתפים כמשגיחי עינויים, שם חלקם סבורים כי בדיקת המעונה לפני ובמשך החקירה, מגנה עליו מנזקים בלתי הפיכים. עקרונות האתיקה הרפואית מחייבים את צוותי הרפואה לפעול בשם האינטרס של החולים, שהרי על עזה לא נפלה בצורת. תת תזונה לא נכפתה שם בידי כוחות טבע. כאן מדובר בהרעבה ("דיאטה מינימאלית") מכוונת שבכל רגע נתון אפשר להפסיקה.
הטיעון הבטחוני הופך לשטני, כשמסבירים שהכנסת מזון מותרות מאפשרת למנהיגי החמאס לאכול טוב יותר, ואנחנו הרי לא רוצים שהם ייהנו. אך מה בין מניעת הנאתם לבין ביטחון ישראל? כשמזון לא נכנס בדרך רשמית, הוא נכנס דרך המנהרות שבהן שולט חמאס, וכך הוא מגיע למקורביו או לעשירים שמסוגלים לשלם עבורו. בכל מקרה אנו משאירים את העניים להתמודד בשוק שבו ההיצע קטן והמחיר עולה. גם אם יהיה תפוח, אין ספק שהוא לא יגיע לכל הזקוקים לו.
משחקי מילים כאילו נשמר הקו האדום אינם קבילים במציאות שבה נשים בהריון, תינוקות וילדים סובלים מאנמיה, שנזקיה להתפתחותם ידועים. ומי בדק איך גדל וצומח ילד שנולד לתוך פירמידת המזון הזו? אולי יואילו אותם מומחים לבטחוננו לחשוף בפנינו את הקשר ההדוק בין בטחון ישראל לבין ילד פלסטיני אנמי?
בין 1845-1847 גרם טפיל להרס יבול תפוחי האדמה באירלנד, אך היתה זו המדיניות הבריטית שהובילה לרעב בעקבות זאת. האירים נוהגים לומר שאלוהים הפיל עליהם את הרס היבול, אך האנגלים את ההרעבה. על עזה השיתה ישראל גם את ההרס וגם את הרעב. באזרחיה שלה הטילה ישראל מום: למרות שאנו יודעים היטב ששום תועלת לא תופק מהסגר, בטחוננו לא יובטח וחיילנו לא יוחזר, אנו מתעקשים לקיימו. אולי מספיק?הדס זיו, מנכ"ל ארגון רופאים לזכויות אדם
לפנייה לכתב/ת 
