עם קצת עזרה מהסרבנים
להבדיל מרוב אנשי השמאל שמחכים שאובמה יעשה בשבילם את העבודה, מתרבים סרבני השירות בשטחים, שיודעים שאת השחתת החברה אפשר לעצור רק ברגליים
הבון טון החדש בשמאל הישראלי רואה בברק אובמה, נשיאה הכריזמטי של ארה"ב, מזור לצרותיה של מדינת ישראל. גם אם במפלגת העבודה אין זכר לאידיאולוגיה שמאלית, גם אם מרצ תמכה במבצע "עופרת יצוקה" והצטמקה לשלושה מנדטים, הנה קם לנו מושיע משיקגו, שבכוח תנופתו נישא על גלי אהדה חסרת תקדים, והוא שיפתור את הסכסוך במזרח התיכון כבמטה קסם.
משאלת הלב מתבקשת נוכח מצבו הפרלמנטרי של השמאל והחרפת המצב בעזה וביו"ש. אך יש להקשיב רב קשב למה שמסתתר מאחורי המשאלה: ייאוש ונוחות. ייאוש מיכולתה של מדינת ישראל לחלץ את עצמה מהאסון המדיני אליו היא דוהרת. ייאוש - בימים בהם למעלה משלושת רבעי הכנסת תומכים בפתרון שתי המדינות אך המרחק מיישומו רב. ונוחות, בבחינת "אובמה יסדר", הרי מאבקנו חסר משמעות מול כוחו הרב.
אך דווקא בימים אלו בהם פועלים נגד השליטה ההרסנית בשטחים רק המסורים והנאמנים ביותר, אנו מתבשרים כי בגדוד חרוב של חטיבת כפיר מתרבים מקרי הסירוב לשרת בשטחים, ודווקא בחטיבתו של אל"מ איתי וירוב, בו נזף אלוף הפיקוד על הסטנדרטים האלימים שהנהיג בשטחים שתחת פיקודו. אל"מ וירוב ננזף על כנותו, כי הרי כל חייל בסדיר ובמילואים ששירת בשטחים יודע היטב כי הוראותיו הן הוראות היסוד בפעילות המבצעית. אם לא במילים – במעשים. בחיקוי המפקד.
לפני ימים ספורים נשפט רב"ט ד' ל-30 יום בכלא על סירובו לשרת. "הדעה הרווחת אצל הלוחמים כלפי הערבים היא שהם חיות פרא שיש להשמידן, ולא בני אדם", כתב, והיה לחייל הראשון מזה זמן רב שהחליט לסרב כשהוא בשירות סדיר, בן פחות מ-20, מוקף בחברים ומפקדים המייצרים לחץ בלתי פוסק להתמיד במשימה בכל מחיר, גם אם המחיר הוא אובדן דרך והפיכת השירות המשמעותי למען ביטחון ישראל לאסקופה נדרסת ולשירות שאין פוליטי ממנו.
רב"ט ד' החליט שהגיעו מים עד נפש. הוא אינו מוכן להוציא את הימים עד שישתנה המצב, וצה"ל ישוב להגן על גבולות בני הגנה. לכן אמר למפקדיו: אשרת את ביטחון המדינה בכל מחיר. אך המשימות שאתם פוקדים עלי לבצע - אין ביניהן ובין ביטחון המדינה דבר.
עשרות שנים עושה צה"ל בשם מדינת ישראל שמות בשטחי יו"ש ועזה. החיילים מבצעים את הפעולות ושותקים. בכך הם מיישרים קו עם החינוך שקיבלו בבית. שירות בצבא מתוך ציות, לא בשביל מטרה נשגבת. שירות מתוך חובה ולא מתוך הכרה בערכים לשמם קם צה"ל. אך ד' פעל באופן שונה. שלא כקודמיו שראו ושתקו, הוא החליט לפעול בדרך הקשה. לא בדיוק הפעולה המקובלת בחברה הישראלית, שבה מעדיפים להרכין ראש ולהסכין עם כל עוולה ובלבד שיעזבו אותם לנפשם.
פרשת אל"מ וירוב הסתיימה בנזיפה. מחוץ לאמירה הבעייתית לא התייחס האלוף למעשיו של וירוב. אלו כאמור, מקובלים לחלוטין על כל הדרגים ובראשם הדרג המדיני. רק לא על ד', שהיה שם, ביצע את המשימות שקיבל, ראה ואמר לא. הוא חלק מחבורת חיילים קרביים סדירים שהצמידו תג מחיר למעשי מדינת ישראל בשטחים. הם אינם מחכים לביבי, לברק, ללבני או אפילו לאובמה. הם יודעים שאת ההשחתה של החברה הישראלית אפשר לעצור רק ברגליים.
את ההתנתקות מעזה ביצע ראש הממשלה אריאל שרון, כשנוכח שייקשה עליו לתחזק את עזה לאחר סירוב קצינים וטייסים לשרת שם. אלו הסומכים על ברק אובמה שיבוא ויעשה סדר במחוזותינו, אינם מבינים כי גם הוא יזדקק לגיבוי של חלקים נרחבים בציבור הישראלי. בלעדיהם, ייתכן שיעזוב את הישראלים והפלסטינים לגורלם. ובפרפרזה על סיסמת הבחירות של אובמה: כן, הוא יכול. אבל גם הוא צריך עזרה.
דוד זונשיין, מראשי תנועת "אומץ לסרב"
לפנייה לכתב/ת 
יעשה את העבודה?
צילום: AP
מומלצים
