זקפה או חופה? כשהסקס מאויים מפחד ממחויבות
הוא היה פרפר שעבר מרומן לרומן ומאישה לאישה, היא נטשה כל גבר שהקשר איתו איים להפוך משמעותי. הם התאהבו זה בזו והם רוצים להתחתן, אבל פתאום האיבר שלו הפסיק לתפקד. שניהם לא מבינים שהבעיה האמיתית שלהם היא פחד מוות ממחוייבות ומאינטימיות
אני עובדת לא מעט עם אוכלוסייה חרדית. מאחר שאני עוסקת ברפואת נשים ובמעקב אחר הריון, אני פוגשת קשת רחבה של גילים וזוגות, ונוהגת לדבר עם הנשים גם על חייהן הפרטיים. אחד הדברים שסיקרנו אותי היה ההתנהלות הזוגית והמשפחתית בחברה שבה שיעור הגירושים אפסי.
במגזר החרדי הנישואים נקבעים בשידוך שההורים מוצאים לילדיהם. תהליך החיפוש נעשה בכמה רבדים. החל מהכרת צורכי הבן או הבת ועד בדיקת מועמדים לנישואים ומשפחותיהם ותחקיר נרחב עליהם בכל מקום אפשרי. הורה אחראי ורציני מנסה לברר מה הם הצרכים של הבן או הבת שלו מבחינת הגישה הדתית, חינוך הילדים, עיסוק הבעל (תלמיד חכם או בעל מקצוע,( תכונות אופי שונות, כמו חוש הומור, חריצות, העמקה או ירידה לפרטים ועוד ועוד.
שוחחתי עם האמהות על הדרך שבה הן מוצאות את השידוך המתאים. הן מחפשות שידוך שמתאים לאישיות הספציפית של כל צאצא, ונעזרות לשם כך בחברים ובקרובים ולעיתים גם בשירותי שדכנות. אחרי שהן מקבלות את מירב המידע על המועמד או המועמדת, ההורים של שני הצדדים נפגשים – ורק אם נראה לשני זוגות ההורים שתיתכן התאמה בין ילדיהם, מפגישים בין בני הזוג המיועדים.
לבני הזוג, שקיבלו את כל הפרטים שביקשו, יש זכות לדחות את ההצעה לפני או אחרי הפגישה. בדרך כלל בני הזוג המיועדים נפגשים כמה פעמים עד שהם מחליטים ואומרים: "רוצה אני." הם יכולים להיפגש במקביל עם מועמד אחד או עם רבים. אחת האמהות סיפרה לי שבדקה כ180- מועמדים עבור בתה. מספר גבוה ביותר לכל הדעות. לרוב מסתפקים בבחינה של מספר חד-ספרתי של מועמדים.
בשיחה עם זוג חרדי שהגיע אליי למעקב הריון שאלתי איך זה, כשבכל מקום בעולם גיל הנישואים עולה וכך גם שיעור הגירושים, האוכלוסייה החרדית מצליחה ברובה הגורף לשמור על חיי משפחה לאורך שנים ארוכות. הם ענו לי תשובה, שלטעמי נכונה לכל זוג שרוצה לשמר את נישואיו, בלי קשר לאמונה דתית. הם אמרו שהם יודעים מה המגבלות של בן הזוג שלהם והם גם יודעים שעם המגבלות הללו הם צריכים לחיות באושר ולגדל את הילדים בשום שכל.
הם מבינים שאף אחד לא יכול לשנות את האחר, אלא רק לקבל אותו ולנסות להסתדר איתו, מתוך הבנה והתחשבות. שאלתי אותם אם מלבד ענייני ההתאמה הדתית והמשפחתית וערכי החינוך, הם מתייחסים גם למראה החיצוני של המועמד. הם הביטו זה על זה בחיבה ואמרו שגם זה פרמטר בעל משמעות בבחירה.
חשבתי שההגדרה של אותו זוג חרדי היא דרך מרגיעה להתחלת זוגיות. קשה להגיד שהזוג החילוני שנכנס לחדרי אחריהם גרם לי לאותה תחושת רוגע.
אהבה מבהילה
הם היו בתחילת שנות ה40- לחייהם. הם מתכננים להינשא, אבל היא לא בטוחה שהיא מוכנה להישאר בזוגיות הזו. מאז שהחליטו להינשא, היא אמרה, אין לו זקפה, והיא מרגישה דחויה כאישה ולא חושבת שיהיה נכון להינשא במצב כזה. היא אמרה את הדברים בבכי ופנתה אליו בכעס: "אם אתה לא רוצה להתחתן ואתה לא נמשך אליי, נגמור את הקשר בינינו ואני אלך למצוא גבר אחר."
הוא ניסה לענות לה, אבל היא המשיכה במתקפה עליו. היא חשה מלאת עלבון, הוא התכווץ באי-נוחות. אמרתי שאני מבינה שהבעיה מעכירה מאוד את הקשר שלהם, אבל כיוון שעדיין איני מכירה אותם ברצוני לשמוע עליהם קצת לפני שאנחנו מתחילים לשוחח על "הבעיה."
היא התחילה לדבר עליו ועל הקשרים המזדמנים הרבים שהיו לו לפניה. לדבריה הוא היה פרפר, שניהל הרבה קשרים מזדמנים. ביקשתי ממנה לספר על עצמה, היא סיפרה על עבודתה. שאלתי על הקשרים הקודמים שלה. היא הייתה נשואה בעבר, "נישואים קצרים וחסרי משמעות," היא הגדירה אותם, והיו לה קשרים זוגיים מעטים, וגם הם לא נמשכו זמן רב ולא היו משמעותיים.
הוא סיפר שכשפגש אותה הרגיש בשל לקשר, והקשר שלהם היה נחמד וזורם. הם בילו בנעימים, ויחסי המין היו מהנים ביותר. אחרי זמן קצר הוא כרע ברך והציע לה נישואים, והיא הסכימה ברצון. שאלתי אותה מה גרם לה להסכים, מה גרם לה לרצות לחיות ולהקים איתו משפחה. היא אמרה שהיה להם כיף ביחד, היא אהבה לבלות איתו והרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו. אבל היום היא ממש לא בטוחה שהיא מעוניינת להמשיך לחיות איתו: הוא לא מפנק אותה, לא מציע לה בילויים ולא מעניק לה תשומת לב ומתנות. היא קמה בהתרסה ואמרה שאין לה עניין בזוגיות הזו וגם בטיפול.
חשבתי שכבר מזמן לא פגשתי זוג כל כך חרד מקשר זוגי. לו אין זקפה מרוב חרדה, והיא מאיימת בנטישה כיוון שחלילה היא עלולה למצוא את עצמה בקשר קבוע ואינטימי. ביקים שתי ממנה לשבת. אמרתי להם ששניהם לא ממש מיומנים בקשרים זוגיים. הוא היה עסוק בלהשתמש ולזרוק, והיא הייתה עסוקה בעיקר בלפתות ולזרוק עוד לפני השימוש. היום השימוש בבעיה, אבל גם התקשורת שלהם אינה מפרגנת ואמפתית במיוחד.
אמרתי להם שהיה כנראה משהו מאוד חזק ומיוחד שקשר ביניהם בתחילת הדרך, ואני מניחה ששניהם היו רוצים לחזור לתחושות הנעימות שליוו את הקשר בתחילתו. גם אם בסוף יחליטו להיפרד, הם יכולים לנצל את המפגשים בינינו כדי ללמוד לשוחח זה עם זה לא רק על הדברים הנעימים והכיפיים אלא גם על הכאב ועל הקושי.
שאלתי אותה איך לדעתה בן זוגה מרגיש כשאינו יכול לספק אותה. היא אמרה שהיא לא יודעת, אבל הוא בטח לא נמשך אליה ולא באמת חושק בה. "סיפרת לי שהיו לו נשים רבות," אמרתי. "אין לי ספק שעם חלק לא מבוטל מהן הוא קיים יחסי מין ללא משיכה או חיבה מיוחדת, ובכל זאת לא שמעתי שהייתה לו בעיה בתפקוד המיני. כלומר, הבעיה התפקודית שלו כעת קשורה למשהו אחר."
שאלתי אותו, בלי לצפות לתשובה, אם אני יכולה לדברר אותו, ופניתי אליה שנית. ניסיתי לשקף לה את מצבו: "לראשונה בחייו הוא התאהב באמת והחליט להתחייב," אמרתי. "הוא עשה זאת אחרי זמן קצר יחסית, ופתאום הוא מרגיש חרדה. הוא נמצא במצב לא מוכר. הוא חשף רגשות והתגלה במצב של חוסר תפקוד שמעמיד בסימן שאלה את גבריותו. חוסר התפקוד אינו קשור אלייך, הוא קשור אליו ולחרדות שלו. הוא אוהב אותך, חושק בך ורוצה להתחתן איתך, אבל הוא לא מצליח, ואת מצליחה לדרוך עליו אף יותר. לא קל לו."
"גם לי לא קל," היא אמרה, "ואולי אין סיבה להמשיך."
כשהפנטזיה נוחתת למציאות
הזכרתי לה שגם לה לא היו קשרים ארוכים ומזהירים. "כאן לפחות," אמרתי",הייתה סיבה להישאר, וחבל לפספס אותה. תפקוד מיני הוא דבר שחוזר אצל אנשים בריאים. אבל לשם כך צריכה להיות זוגיות מתקשרת. קודם כל אתם צריכים ללמוד לשוחח זה עם זה."
ביקשתי מהם לכתוב מהי זוגיות בעיניהם. שניהם רצו דברים דומים. היא רצתה יותר פינוק, הוא רצה לעשות יותר דברים ביחד. נראה היה שהיא חיה בפנטזיה על חיי נישואים שבהם יש בילויים ומתנות וטיולים והנאות, ומלבד עבודה אין חובות. מין יפהפייה נרדמת שכזאת. הוא חשב שאחרי ההתלהבות הגדולה הנישואים ימשיכו מאליהם, ללא כל השקעה.
ביקשתי מהם לדחות את החתונה בשלב זה, כדי להגיע אליה עם יותר תובנות. במפגשים הבאים הם למדו להכיר כל אחד את הצרכים של עצמו, ואחר כך למדו לדבר עליהם עם בן הזוג. הם למדו לגעת זה בזה בגוף וגם בנפש, למדו לשוחח גם על הקשיים ובעיקר לא לפחד להיות נזקקים או חלשים. התקשורת ביניהם השתפרה, והם החלו ליהנות שוב מחיי מין טובים.
כשהם עזבו את הטיפול, יחסיהם והיכולת שלהם לאינטימיות השתפרו, והתפקוד המיני שלו היה תקין לגמרי. קיוויתי שהצלחתי לגרום להם לקיים זוגיות טובה יותר, ואולי, כמו אותו זוג חרדי, הם למדו לקבל זה את זה, עם הטוב ועם הקשיים.
אחרי כמה חודשים קיבלתי מהם טלפון. ליתר דיוק מכל אחד מהם בנפרד. הם הודו לי מאוד על העזרה, על הדברים שלמדו במהלך הטיפול אצלי, אך סיפרו שאחרי תקופה נוספת של חיים משותפים הם החליטו להיפרד ולהינשא, כל אחד מהם למישהו אחר. אני מקווה שהפעם היחסים יהיו טובים ובוגרים יותר.
לעיתים אנשים מפסיקים מערכות יחסים או לא נכנסים אליהן כלל מתוך פחד מאינטימיות, מאכזבה או מכישלון. פעמים רבות האשם נופל על בן המין השני. לפעמים יש לכאורה החלטה מושכלת שקשר הוא דבר מיותר. לעיתים האדם המבוהל מקשר יוצר מריבה או תקלה אחרת, בדרך כלל לא מודעת, כמו הפרעה בתפקוד המיני, שמאלצת אותו לנקוט פעולה: לברוח מהקשר או לטפל בו.
- הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח בילינסון, פתח-תקווה
