שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מיסטר ג'ונס
    בריאן ג'ונס אולי הקים את ה"רולינג סטונס" וייסד את המועדון המפוקפק של כוכבי רוק שמתו בגיל 27, אבל להקתו לשעבר מצאה לו תחליף עד מהרה. במלאת 40 שנה למותו של ג'ונס, שרון מולדאבי מבקש לתת כבוד לאחת מדמויות המפתח ברוק

    אם אתם מוזיקאי רוק, אולי כדאי שלא תיכנסו היום לים או לבריכה, ונסו להימנע גם מאמבטיות. היום לפני 38 שנים ג'ים מוריסון מצא את מותו באמבטיה בדירה בה התגורר בפריז, והיום גם מלאו 40 שנה למותו של בריאן ג'ונס בבריכת האחוזה שלו בסאסקס, אנגליה. ג'ונס פוטר שלושה שבועות קודם לכן מחברותו ב"רולינג סטונס", ובמותו ייסד את "מועדון ה-27" של גיבורי הרוק שמתו בגיל הזה. נכון שהבלוזיסט הענק רוברט ג'ונסון קדם לו, כשמצא את מותו בגיל הזה עוד ב-1938, אבל ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין הצטרפו לג'ונס רק שנה אחר כך, מוריסון שנה אחרי, ומאוחר יותר קורט קוביין, שהתאבד ב-1994.

     

    ביל וויימן, שמבין חברי הסטונס נחשב למתעד הלהקה וניהל יומנים שפורסמו אחר כך בספר (יבש, מפורט ודי משעמם, האמת), היה גם הנדיב מביניהם בנוגע לאופיו ולאישיותו של ג'ונס: "היו שני ברייאנים: אחד מופנם, ביישן, רגיש ועמוק, והשני טווסי וגאוותן, שנזקק כל הזמן לחיזוקים ומתח את כל החברויות שלו עד לקצה, ומעבר לכך". ג'ונס נחשב בבית הספר לתלמיד מבריק אך מרדן. בגיל 24 כבר היה אב לא חוקי לארבעה ילדים, ולפחות שתי נשים שהיו בנות זוגו, ניקו ואניטה פאלנברג, העידו שהיכה אותן. הוא מת מנושל מהלהקה שהקים, אחרי שהדרדר גופנית ונפשית לאורך שנים, אבל הפך עוד בחייו לאגדה ולדמות משפיעה, הן מוזיקלית והן אופנתית. וההצלחה של הסטונס רק האיצה את הדעיכה שלו.


    ג'ונס (משמאל) עם הסטונס. לא קיבל קרדיט לשירים (צילום: Gettyimages)

     

    ג'ונס למד קלרינט וסקסופון וקיבל מאביו גיטרה ראשונה בגיל 17. הוא אהב ג'אז, אבל עבר ללונדון כדי להתערות בחוגי הריתם אנ'בלוז הבריטי. הוא פרסם מודעה בעיתון, שקיבצה אליו את מי שיהפכו לחברי הסטונס המקוריים, עם הקלידן הנאמן והמנוח איאן סטוארט, ועם מיק ג'אגר שהביא חבר, אחד קית' ריצ'ארדס. ג'ונס נתן ללהקה את שמה, ששאל משיר של מאדי ווטרז, ותפקד כמנהלם הראשון. הוא קבע הופעות, גבה וחילק כספים ולדברי המתופף צ'ארלי ווטס, "מילא תפקיד חיוני בדחיפת הלהקה בראשית הדרך".

     

    ג'ונס היה הגיטריסט השני, ניגן מפוחית ושר קולות, אבל ב-1965, כשבאה ההצלחה הסנסציונית, הפסיד את מנהיגות הלהקה בשלוש חזיתות קריטיות. לדברי ריצ'ארדס, "מיק נהיה באופן טבעי מייצג הלהקה, וככל שהפכנו מהרכב של מועדוני ריתם אנ'בלוז ללהקה פופולרית, בריאן לא הצליח להתגבר על זה". ג'אגר: "הצורך שלו בתשומת לב דפק אותו. אף פעם לא רציתי להיות המנהיג, אבל תשומת הלב עברה אליי כמעט מיד. היה לי המראה החיצוני הכי בולט, אבל לא היה לי אכפת. בריאן, לעומת זאת, רצה להיות נאהב ונערץ. וזה עצוב, משום שהוא היה כזה עבור המון אנשים, אבל זה מעולם לא הספיק לו".

     

    ומעבר לעניין תשומת הלב והתדמית, מרגע שהסטונס שכרו את היחצן אנדרו אולדהאם כמנהלם, ג'ונס הפסיד את השליטה בכספי הלהקה ובלוח הזמנים שלה. וכשאולדהאם הכריח את ג'אגר וריצ'ארדס להתחיל לכתוב שירים מקוריים, כדי לבסס ולהעצים את מקורות ההכנסה שלהם, ג'ונס, שמעולם לא קיבל קרדיט על כתיבת שירים, נותר מחוץ לצמד המוביל.


    מלחמת אוכל עם ג'אגר. "הצורך בתשומת לב דפק אותו"

     

    בשנים 1965-1967 ג'ונס צרך כמויות של אל.אס.די ואלכוהול שהיו גדולות על גופו הצנום והאסתמטי, אבל תרם יצירתית לשימוש של הסטונס בכלי נגינה לא שגרתיים. הוא אחראי, לדוגמה, לסיטאר ב-"Paint It Black", לדולצימר ב-"Lady Jane" ולמלוטרון ב-"2000Light Years From Home". ב-1967, אחרי שנתיים של זוגיות, נטשה אותו הדוגמנית-שחקנית אניטה פלנברג וברחה עם קית' ריצ'ארס למרוקו, חופשה שפתחה לשניים זוגיות בת יותר מעשור. ג'ונס כמעט חדל לתפקד, בקושי הגיע לסשנים, והלהקה החליטה לוותר עליו, למרות שההודעה הרשמית תיארה עזיבה מרצון. ג'ונס הספיק לכתוב פסקול לסרט ולהקליט אלבום למוזיקאי ג'וג'וקא מרוקאיים, וחלם להקים להקה משלו. אך פחות מחודש לאחר הודעת העזיבה, הוא מת.

     

    יומיים אחרי מותו, הסטונס הקדישו לו קונצרט פתוח שערכו בהייד פארק בלונדון ושנקבע מראש להצגת המחליף שלו, מיק טיילור. טיילור שרד בלהקה חמש שנים, ואחריו בא (ונשאר) רון ווד, שקביעותו מלמדת הרבה על מה שהיה חסר לג'ונס על מנת לשרוד בלהקה: במקום להתחרות ביכולות, במנהיגות ובכושר ההישרדות המופלאים של ג'אגר-ריצ'ארדס, ווד הפך למגשר ולמתווך בזמן המשבר הגדול ביניהם בשנות ה-80, ומעולם לא איתגר אותם בשום תחום פעילות בלהקה.

     

    ג'ים מוריסון ופיט טאונסנד כתבו לג'ונס פואמות לאחר מותו, וג'אגר הקריא בהייד פארק שיר שפרסי ביש שלי כתב בעקבות מות חברו, המשורר ג'ון קיטס. סרט קולנוע מלפני ארבע שנים, "סטונד", מבוסס על קורות חייו, וג'ונס נותר נערץ הן על היותו דמות מפתח במהפכת הריתם אנ' בלוז של הצעירים האנגלים הלבנים בראשית שנות ה-60, והן כמוביל אופנתי ב"סווינגינג לונדון" של אמצע העשור. מותר לקוות שהמועדון האקסקלוסיבי שחנך היום לפני 40 שנה כבר יישאר סגור.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'ונס. ההצלחה של הסטונס האיצה את הדעיכה
    צילום: Gettyimages imagebank
    צילום: תילי שרון
    שרון מולדאבי. נסו להימנע מאמבטיות
    צילום: תילי שרון
    7 לילות
    מומלצים