המתכון לסנסציה: כישרון, פטריוטיות - וטיפת מזל

לפני קצת יותר משנה, אחרי שישראל הפסידה בבית לנבחרת בינונית משבדיה, הסכימו כמעט כולם - אין לנו נבחרת שמתאימה לבית העליון בגביע דייויס. אז איך אותה נבחרת, עם אותם שחקנים ועם אותו קפטן, עשתה את אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים בתולדות המדינה - והעפילה עד לחצי הגמר באחד מענפי הספורט המרכזיים בעולם?

התשובה לשאלה לא יכולה להיות מבוססת על מילה אחת, אבל כן על שחקן אחד. מאז פרישתו של עמוס מנסדורף, דשדשה ישראל בבתים האזוריים ונאלצה לפגוש נבחרות כמו זימבבווה ולוכמסבורג על בסיס שנתי. ואז הגיע דודי סלע.

תמיד ידענו שלילד יש פוטנציאל, אבל רק לפני כשנתיים וחצי סלע כבר חשב לקחת את הפוטנציאל למקום אחר ולפרוש מטניס. למזלנו, הוא עדיין כאן ואחראי לאחת החוויות הגדולות ביותר שלנו. מאז ההצגות הנפלאות מול גונסאלס ומאסו הצ'יליאנים ב-2007, המאזן של סלע בדייויס עומד על שמונה נצחונות מעשרה משחקים (כולל הפרישה היום מול אנדרייב) והכישרון שלו נותן לנבחרת את הבסיס להצלחה.

החבטות הנהדרות של הישראלי מספר 1, שסחטו מאנדי רם ומ-10,500 הצופים קריאות 'הוא קוסם' והשתחוויות כלפי 'המלך', תיבלו את הניצחון המדהים מול רוסיה בטאץ' של טניס ברמה עולמית, ולא רק בדם, יזע ודמעות.

סלע הוכיח בשנתיים האחרונות כי בגביע דייויס הוא עולה כפייבוריט מול כמעט כל טניסאי בתבל, בטח בבית. יחד עם אנדי רם ויוני ארליך, שהצליחו להשאיר את המחלוקות מחוץ ליד אליהו ולמרות כמות 'כיפים' קטנה מהממוצע התגברו על סאפין וקוניצין, לישראל יש בסיס טוב לשלוש נקודות - כל מה שצריך לניצחון.

ובכל זאת, כדי שנבחרת שרק שחקן אחד בה מדורג בטופ 200 תגיע עד לחצי הגמר העולמי, צריך גם קצת מזל. ההגרלות האחרונות העניקו לישראל את האקסטרה הזו. בשבעת המפגשים האחרונים (מאז 2007) רק פעם אחת ישראל לא אירחה את ההתמודדות, והשילוב של מגרשים נוחים בבית עם קהל עצום ומלחיץ, עושה לפעמים את ההבדל.

בספטמבר 2008 זימנה ההגרלה את פרו, אולי הנבחרת היחידה בדרג הזה ששחקניה מדורגים מתחת לכחולים-לבנים הבכירים. הניצחון בפלייאוף הביא למפגש מול שבדיה ואחר כך מול רוסיה, שתי נבחרות חזקות מאוד על הנייר.

שתיהן התייצבו מול סלע והראל לוי בלי מספרי 1 שלהם - רובין סודרלינג השבדי, שזמן קצר אחר כך הגיע עד גמר הרולאן גארוס, וניקולאי דוידנקו הרוסי, שחקן טופ 10 לגיטימי בכל אחת מהשנים האחרונות. אפשר לקרוא לפציעות שלהם מזל, אבל ההיעדרות שלהם נובעת מאלמנט לא פחות חשוב בהצלחת נבחרת הטניס - פטריוטיות.

במדינה בה שחקן נחשב למשתמט אם ויתר על משחק אימון בנבחרת או אם העדיף את חתונת אחיו על משחק רשמי, אין סיכוי שטניסאי ישראלי יוותר על

השתתפות בגביע דייויס, אלא אם הפציעה שלו באמת חמורה. זה לא המצב ברוב נבחרות העולם.

פרט לדוידנקו ודמיטרי טורסונוב, שהחיסרון שלהם תרם לא מעט להפסד הרוסי, גם רפאל נאדאל המתאושש מפציעה ואנדי רודיק לא שיחקו בסוף השבוע - וזו רק רשימה חלקית. ההיעדרות של סודרלינג מההתמודדות בשבדיה לא רק עזרה לנבחרת לנצח 2:3 במאלמו, אלא גם נתנה בדיעבד את הביטחון הדרוש להראל לוי (שגבר על וינסיגוורה באותו מפגש), כדי להדהים ביום שישי את איגור אנדרייב, מספר 24 בעולם.

ועדיין, גם הכישרון של סלע, המזל בהגרלות והיעדר הפטריוטיות של היריבות לא מסבירים במאה אחוז איך ישראל נמצאת בחצי הגמר. את ההסבר הכי טוב נתן כנראה ברוסית הקפטן שמיל טרפישצ'ב: "דייויס זה לא רק דירוג. זה גם חברות, אמונה ויחסים אישיים טובים בתוך הנבחרת. את כל אלו יש לכם". וכל אלו הביאו את ישראל לפיינל פור העולמי. מי היה מאמין?