שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לבד בפפואה גינאה החדשה: הכנות למסע
    אפרת נקש לא נרתעה מהאזהרות הרבות - והחליטה לנסוע לפפואה גינאה החדשה לבדה. עם זאת, היא ויתרה על הספונטניות האהובה עליה ותיכננה את הטיול הזה היטב מראש. רגע לפני היציאה לדרך, היא חלקה איתכם את מה שלמדה

    מסע בפפואה גינאה החדשה משלב עבורי שלוש אהבות: טיול אתנוגרפי, טרק איכותי (הקוקודה), וצלילה באתרים מרהיבים. קראתי שפפואה גינאה החדשה היא ארץ פלאות פראית ובתולית, בעלת נופים מרשימים וגיוון אנושי עשיר ומרתק. שבטים פראיים צבועי פנים ומקועקעים בצלקות דמויי עור תנין, מסורות עתיקות יומין, יערות גשם מוריקים, הרים גבוהים ומושלגים, חיי נהר מסורתיים, ושוניות אלמוגים מרהיבות בתחתית האוקיינוס, הופכים ארץ זו לפסיפס שזור של אדם וטבע. נדלקתי.

     

    למה אני נוסעת?

    אני אוהבת לראות חיים שונים ופשוטים. אני מעריכה מאוד אנשים שחיים בתנאים בסיסיים, סקרנית לראות איך הם מנהלים את החיים, ומנסה לאמץ לעצמי פשטות שמתיישבת עם החיים שלי בארץ. אין ספק שהחיים בהודו איפשרו לי לעבור מדירת גג גדולה ברמת השרון לדירה קטנה בת 60 מ"ר, וממשכורת גבוהה של היי-טק לחיות ולהסתפק בפחות.

     

    בארבעה חודשים של אורח חיים בסיסי בהודו למדתי להצטמצם מאוד. גרתי שם בדירת חדר עם מטבחון ושירותים עם מקלחת; היתה לי צלחת אחת, ספל אחד, סיר אחד, כפית, סכין וקרש חיתוך; את דירתי ניקיתי בעשרים דקות; הייתי מאושרת ולא חסר לי דבר. כשחזרתי לארץ עברתי לגור בבית צנוע שתפור בדיוק למידה שלי, עם דגש על מה שחשוב לי.

     

    אני אוהבת לנסוע למקומות מנותקים וייחודיים, מקומות שהגלובליזציה עוד לא דרסה, להתארח בבתי כפריים החיים בטבעיות, להתבונן באורח חייהם, ולקבל שיעור בצניעות. לצאת מגבולות המוכר, ולהכיר עוד ועוד מקומות ואנשים. אני כל כך מאושרת לחיות בטבע, להצליח להתחבר לאנשים שחייהם כל כך שונים, ולספוג מחוכמתם. לראות איך אנשים שונים מתייחסים לחיים, מה עולם המושגים שלהם, ואילו ערכים חשובים בעיניהם.

     

    אני פוגשת אנשים מרתקים, מתבוננת, מקשיבה, ומתרכזת בתכונות אופי, בדרך של אנשים להיות כבני אדם. בהתבוננות בחיים של אחרים אני לומדת שיעור מאלף בלראות את האדם, ומתמקדת ביופיים, ביכולתם ובגדולתם.

     

    את יומן המסע שלי אני מתחילה לכתוב כבר בשלב ההכנות, שבו אני מתחילה לרקום את ההנאה וההתרגשות. אני שמחה לחלוק יחד אתכם את המידע שצברתי לקראת נסיעתי לפפואה.


    מעבר מים בטרק הקוקודה. טרק איכותי וקשה ביותר (צילומים: אפרת נקש)

     

    מתי לנסוע?

    מזג האוויר בפפואה גינאה החדשה, השוכנת מעט דרומית לקו המשווה, טיפוסי לאקלים מונסוני: חם, לח וגשום כל השנה. הטמפרטורה נעה כל השנה סביב 28 מעלות. לפי המידע שמצאתי, העונה המומלצת לטייל בפפואה היא בין מאי לאוקטובר, שהיא "העונה היבשה", או העונה הפחות גשומה לעומת העונה הגשומה יותר. כדי להחליט על תאריכי הנסיעה בדקתי מהם הפסטיבלים הצפויים. מצאתי שני פסטיבלים מרכזיים - במאונט האגן (Mount Hagen) ובגורוקה (Goroka) - בחודשים אוגוסט וספטמבר.

     

    האם ישראלים צריכים ויזה?

    החיפוש אחרי מידע בנוגע להוצאת ויזה שיעשע אותי. התחלתי בחיפוש באינטרנט ומצאתי באתרי מטיילים מידע סותר ולא מלא. עברתי לאתרים ממשלתיים, ובאתר משרד החוץ קראתי שלבעלי דרכון ישראלי אין צורך באשרת ביקור בפפואה גינאה החדשה.

     

    חששתי שמא האתר אינו מעודכן, והתקשרתי למחלקת הדרכונים והאשרות במשרד החוץ. בשיחה הבנתי שאין צורך באשרה כאשר השהות היא עד 30 יום (באתר לא צויין סייג זה), אבל לא ידעו להשיב לי מה עלי לעשות אם אני רוצה לשהות חודשיים בפפואה.

     

    בחטיבה הקונסולרית אמרו לי שאוכל להסדיר את הוויזה עם ההגעה לפפואה, בשדה התעופה של פורט מורסבי. אמנם המידע הזה תאם לכתוב באתר רשות קידום התיירות של פפואה גינאה החדשה, אבל לא הייתי שקטה. לא רציתי שהטיול ישתבש אם לא יאשרו לי שהות ארוכה יותר כשאני כבר שם, ובידי כרטיסי טיסה חזרה רק לעוד חודשיים.


    קבוצת פולגה בפסטיבל האגן. פסטיבל מרכזי שחל בחודש אוגוסט

     

    ראש מחלקת הדרכונים והאשרות במשרד החוץ סיפר לי על אזרח ישראלי שגר ברמת השרון, מר יעקב וייס, שהוא קונסול הכבוד של פפואה בישראל. יעקב, איש חביב ומנומס, שדיבורו איטי ושקול וקולו עמוק, הסביר לי שעלי להוציא ויזה מראש, משום שלא אוכל להוציא ויזה לחודשיים כשאגיע לפפואה. הוא עצמו יכול להוציא עבורי ויזה אוטומטית לשהות של חודשיים, כאשר יום ההגעה לפפואה צריך להיות בתוך חצי שנה מיום ההוצאה בארץ. מעבר לחודשיים יש להוציא ויזה בקונסוליה של פפואה גינאה החדשה בלונדון.

     

    יעקב התעניין במסלול שתכננתי והחמיא לי שהוא טוב מאוד, בתנאי שאצליח לעמוד בו. הוא שאל אותי אם אני יודעת שטרק הקוקודה (Kokoda) הוא טרק קשה מאוד. עניתי לו שכן, שיש לי נסיון בטרקים. הוא הוסיף שעלי לדעת שטרק הקוקודה הוא אחד הטרקים הקשים בעולם, ולדעתו יש רק טרק אחד בעולם שהוא קשה ממנו - שביל החוף המערבי של ונקובר בקנדה. עניתי שאני מוכנה לאתגר.

     

    יעקב המליץ לצאת תמיד לטרקים עם שני מדריכים. הוא סיפר לי על האסון שארע לפני 15 שנים לאלי, בנו של ראש עיריית כפר סבא לשעבר, יצחק ולד. אלי יצא עם חברתו ושני מדריכים לטפס על הר וילהלם. אלי הרגיש לא טוב בהשפעת הגובה, ולא היה מסוגל להמשיך, ואילו חברתו רצתה להגיע לפסגה. המדריכים לא היו מוכנים להתפצל, והתעקשו להישאר יחד.

     

    אלי הציע שהוא ימתין, ואילו חברתו, מלווה בשני מדריכים, תעפיל לפסגת ההר. המדריכים הסבירו לו שמדובר במסע של 7-8 שעות, ומשהבטיח לחכות במקום, יצאו המדריכים עם החברה לטפס על ההר. את גופתו של אלי מצאו בתחתית מצוק שגובהו 150 מ' (כנראה שהחליט להתקדם לבדו).


    לאן אני נוסעת? 

     

    ביטחון אישי במסע

    כל מי שדיברתי איתו או התכתבתי איתו לקראת המסע, הזהיר אותי מפני הסכנות שבטיול בפפואה. לינדה מאתר הצלילה בתופי, סוזן שגרה שם, ג'ו, סוכן טיולים מפורט מורסבי, עידן שטייל בפפואה גינאה החדשה לפני עשר שנים, ורז, מדריך טיולים בפפואה - טענו כולם שמאוד מסוכן לנסוע בתחבורה ציבורית בגלל מקרי שוד רבים, וחייבים לטוס ממקום למקום.

     

    הדרך היבשתית תלויה ביחסי השלום והמלחמה בין הכפרים בהם צריך לעבור. אפשר בקלות להיקלע לאירועים לא נעימים כשעוברים מאזור שבשליטת כפר אחד למשנהו. רז סיפר שהיציאה מפורט מורסבי לא בטוחה, וגם הכבישים ברמה אינם בטוחים בגלל מקרי השוד הרבים. בצירוף מקרים מעניין, מיד לאחר שיחתנו שמעתי בחדשות שאב ובנו נשדדו ברחוב לילינבלום בתל אביב. כאילו כדי להחזיר אותי לפרופורציות ששוד יכול לקרות בכל מקום.

     

    אבל גם סוזן הדגישה שהיא לא היתה נוסעת ברמה בתחבורה ציבורית, אלא טסה. עידן אמר לי שהוא לא היה מרשה לבת שלו לנסוע לבד לפפואה (ובכלל אין לו בת). בנוסף, בבלוגים שמצאתי באינטרנט קראתי על חוויות מפפואה בהן מדריכים נוכלים נטשו את התיירים, ועל מקרי שוד שונים. ג'ו חזר והדגיש שמקרי שוד קורים לעתים קרובות ברמה ההררית והוא מודאג לגבי ביטחוני. גם הלונלי פלנט ממליץ לנשים לא לטייל לבד בפפואה.

     

    האזהרות האלה מכל מי שדיברתי איתו ובכל אתר וספר שקראתי הציקו לי. פתאום שמתי לב כמה הרבה אזהרות יש מסוג "תיזהר" ו"אל תעשה", לעומת עצות של מה כן לעשות. ג'ו חזר על הסכנות של מלחמה על קרקעות בין שבטים ברמה, וציין שההפקרות רבה. הוא המליץ לי במקום לנסוע לרמה להגיע לאזור Milne Bay שבחוף, שבו אחיינו מנהל את סניף התיירות המקומי, ובני משפחתו ידאגו לסייר איתי באזור.


    חופי הצלילה בתופי. אתרי חובה לחובבי הספורט הימי

     

    אני לא מחפשת הרפתקאות מסוכנות. על מנת להבטיח את בטחוני האישי החלטתי לנקוט את הפעולות הבאות:

     

    • נרשמתי מראש לטרקים ושייט מאורגנים בחברות אמינות (ויקרות).
    • החלפתי נסיעות ברכב בטיסות, אף שקראתי תאורים שהדרכים מאוד יפות. לינדה כתבה לי שכל הטיסות הפנימיות הן דרך פורט מורסבי. דהיינו במקום לטוס מנקודה לנקודה, יש לטוס חזרה לפורט מורסבי ולהחליף טיסה ליעד הבא.
    • מנוי וגמור עמי לא להסתובב לבד, ולא לשהות בחוץ אחרי השקיעה. תכננתי לבקש ממקומיים שאצלם אתאכסן ללוות אותי ולשמור עלי.
    • מטיולי בפרו למדתי לבקש מבעלי המקום שבו אני מתאכסנת או משוטרים לעצור עבורי מונית או לבחור עבורי תחבורה ציבורית.
    • ברוב האזורים בפפואה האשה נחותה מהגברים, ומקובל להתעלל בה גופנית. לאשה אסור ליזום שיחה עם גבר, היא אינה מדברת עם גבר שאינו בן משפחה, לעולם אינה אוכלת באותו שולחן עם בעלה, אינה ישנה באותו בית עם בעלה, כולל אביה ובעלה. גבר פפואני מייחס כוונות מיניות כאשר אשה פונה אליו. הלונלי פלנט ממליץ לנשים שמטיילות בפפואה, למען בטחונן, להתחבר רק עם נשים פפואניות. קל להתקבל בקרב הנשים כאשר מגלים עניין בגינות ובבתים שלהן. כך אנהג.
    • לנשים אסור בשום מקרה לשתות אלכוהול עם גברים, ובחרתי לאמץ גם כלל זה.
    • אני תמיד מתלבשת בפשטות. למרות החום והלחות אקפיד על לבוש שאינו חושפני או צמוד. נשים חייבות להתלבש בשמרנות גם כאשר הן שוחות; בגד ים ביקיני גורם למהומה רבה. בלונלי פלנט קראתי טיפ שאהבתי: תיירת מתקבלת בחמימות כאשר היא עושה מאמץ ללבוש חולצה מקומית הנקראת Meri Blouse ("מרי" בשפה המקומית פירושו אשה), או פריט לבוש מקומי אחר. הנשים המקומיות מעריכות את המחווה, וגברים רואים בזה סימן לכך שמכבדים את התרבות והמנהגים המקומיים. החלטתי ללכת ביום הראשון לשוק, לרכוש חולצה כזו, ובשמחה ללבוש אותה בעת שהותי בפפואה. בכוונתי לעשות הכל כדי להקטין את הסכנה בטיול, וכמה כיף שבכך אוכל גם לגרום הנאה למקומיים.


    חולצת Meri Blouse המקומית בשוק של גורוקה

     

    להתגלגל או לתכנן?

    אני אוהבת לבנות תוכנית מסגרת לטיול, ולהתגלגל; לפי הסיפורים שאני שומעת, בהתאם לאנשים שאני פוגשת, מזג אוויר וכיוצ"ב. אולם ככל שקראתי יותר על פפואה, כך התחוור לי שהפעם הטיול יהיה שונה, מתוכנן יותר, ושאת הביטחון האישי אקנה בכסף.

     

    האם היה קל להשלים עם הצורך לתכנן? לא לגמרי. תכננתי את הטיול משך חצי שנה, וככל שהעמקתי בתכנון, הגוף שלי התחיל להגיב. אני חושבת שנכנסתי ללחץ ככל ששקעתי באירגון הנסיעה לפפואה, כשנאלצתי לוותר על ספונטניות וזרימה.

     

    לחלק מהיעדים שאליהם תכננתי להגיע יש מעט טיסות בשבוע. המטוסים הם קטנים עם מעט מושבים, ומהר מאוד הטיסות מתמלאות. ליעדים אחרים יש תחבורה ציבורית (סוגי טנדרים שונים הנקראים PMV, Public Motor Vehicle) רק פעם בשבוע.

     

    אני יכולה לאבד שבוע אם אגיע בטיסה יום אחרי הנסיעה של ה-PMV השבועי. הצורך לתאם בין הטיסות, ה-PMV והפסטיבלים הצריך הזמנה מראש. למרות הכל, האינטראקציה עם האנשים לצורך הזמנת פעילויות היתה כייפית ודינמית. השלמתי עם כך שהפעם הטיול יהיה מתוכנן.

     

    דלתות נפתחות

    יום אחד קיבלתי הודעה מג'ו, פפואני אשר מצא את הקישור לאתר הצילום שלי בהודעה בפורום של טרק הקוקודה, נכנס לאתר ושלח משם הודעה. ג'ו כתב לי שהוא מהקצה המזרחי של פפואה (מהאי Sariba), כיום הוא גר בפורט מורסבי, ויש לו חברת טיולים.

     

    ג'ו הציע לי שחמותו תתפור לי מרי בלאוז לרכישה, שמחתי ושלחתי לו את מידותי. התרגשתי כשג'ו הזמין אותי להתארח בביתו שבפורט מורסבי. הכנסת האורחים החמה שגילה ג'ו נתנה לי הרגשה נהדרת, הוא כתב שהוא מצפה לפגוש אותי, ושלכבוד יהיה לו להכיר אותי ולדאוג שאהנה מהביקור בארצו. וואו, איזה כיף.

     

    באתר למטייל מצאתי טיפ שכתב בני טון. פניתי אליו, והוא בנדיבות רבה הציף אותי במידע שאסף, ואף השאיל לי מפה של פפואה גינאה החדשה. בני טייל עם בנו בפפואה ביוני 2008. הוא כתב לי "העוני עצום, ולא הייתי מציע לאשה (וגם לא לאיש) להסתובב לבד. פורט מורסבי - מסוכנת. ביתר האזורים - פשוט לא תמצאי את עצמך ללא מדריך. אין שלטים. אין מפות נורמליות..."


    אשה מקומית בקוקודה. לנשים אסור בשום מקרה לשתות אלכוהול עם גברים

     

    כשהתכתבתי עם ורוניקה כדי להזמין אירוח בבקתה בטארי, היא שאלה אותי אם יש לי היכן להתאכסן במאונט האגן. היא כתבה שבעלה, יעקב, נמצא שם, שהם אוהבים חברים, והציעה לי בנדיבות רבה להתארח בבקתת קונאי שבבעלותם ללא תשלום, 5 ק"מ צפונית למקום בו ייערך הפסטיבל. מצאתי באינטרנט שהגג של בקתת קונאי מכוסה בעשב הקונאי (Kunai), הגדל בר בפפואה. ורוניקה כתבה שניתן להתרחץ בנחל הסמוך, וציינה שיש אפילו שירותים של חור ברצפה מעל בור. וואו. האמת, שזה בהחלט היה חשוב לי.

     

    ורוניקה הציעה שאחד הגיסים שלה יתלווה אלי לפסטיבל, כדי לשמור עלי שלא אלך לאיבוד. התרגשתי ושמחתי. זה בדיוק מה שחלמתי שיקרה: להתארח אצל בני משפחה, שילוו אותי וידאגו לי דרך קרוביהם גם במקומות אחרים. שמחתי גם שאוכל להרגיש בטוחה יותר עם "שומר ראש".

     

    לבי יצא כאשר ורוניקה כתבה לי שגם הם ישתתפו בפסטיבל מאונט האגן, ושבתום הפסטיבל אוכל לנסוע יחד איתם לבקתה של סטיבן בטארי. ורוניקה ביקשה ממני להביא לה בקבוק עם מים מהירדן, ועלה מעץ זית, שמאוד משמעותיים עבורה. כמובן, איזה כיף!

     

    כשהתכתבתי עם סוזן בנושא שייט בנהר הספיק, ביקשתי שתמצא עבורי מקום לינה בוויוואק. כל כך שמחתי כשקיבלתי ממנה אימייל שהשותף שלה, כריס, מציע לי להתארח בשטח שלהם יחד עם אשתו.

     

    יעקב הציע לי לפנות לסאלי לוף מסוכנות הנסיעות Choice Travel שבפורט מורסבי, כדי לרכוש כרטיסים לטיסות פנימיות. חיפשתי באינטרנט, לא הצלחתי למצוא את האתר שלהם או כתובת אימייל, אבל הצלחתי למצוא את כתובתם בדפי זהב מקוונים של פפואה גינאה החדשה.

     

    מכיוון שהתחלתי להתארגן מספיק זמן מראש, היה לי זמן לשלוח מכתב במעטפה ובול, ובו ציינתי את כתובת האימייל שלי. כל כך התרגשתי כשקיבלתי תשובה לבבית באימייל. סאלי נתנה לי פרטים לגבי טיסות פנימיות, ועזרה לי ברכישת כרטיס שלא הצלחתי לרכוש דרך האינטרנט. את שאר הטיסות הזמנתי בקלות דרך אתרי האינטרנט של חברות התעופה המקומיות.


    בקתת הקונאי בכפר שליד מאונט האגן. גג הבקתה מכוסה בעשב בר

     

    רגעים לפני פרידה

    שבוע לפני היציאה לדרך גדשו אותי רגשות חזקים, להיות מה שיותר עם הבנים, לדבר איתם, להתייעץ. איל (בן 31) נוסע לשלושה חודשים להודו כשאני חוזרת, ולא אראה אותו חמישה חודשים. אמיר (בן 28) מתכנן חופשה קצרה עם ליאור המתוקה. אני כל כך אוהבת אותם, כל כך תומכת בעצמאות שלהם ובשמירה על הרווחה האישית.

     

    בחרתי לנסוע למקום מנותק, אז זה כולל תקשורת, ואני כל כך אוהבת לשמוע את קולם, פשוט לפטפט ולהתרגש מהפלא הזה של ילדים, מהאנשים המדהימים שהם הפכו להיות, ומהנושאים הערכיים שמעניינים אותם.

     

    הדמעות עומדות לי בעיניים. הם מפרגנים לנסיעה שלי, איל דואג שאהיה מצויידת כראוי כדי לשמור על בריאותי, ואמיר ידאג לבית בהעדרי. לקחתי בגדים ישנים של הבנים שגם ישרתו אותי כדי לא לבלוט, אבל בעיקר יהיו עלי, שלהם. היו רגעים שבהם הדמעות חנקו אותי, ולעתים נתתי לדמעות לזלוג על הלחיים. 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "לבד בפפואה גינאה החדשה: הכנות למסע"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים