שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צייר לי אגדתא
    אם מרקו ונילס הולגרסון יכולים לקבל סדרת אנימציה, למה חוני המעגל לא? ניר ביקלס מעניק חיים מצוירים לסיפורים מהתלמוד. אם יש לכם סיפורים חדשים - השואבים השראה מהגמרא או מכל נושא יהודי אחר - שלחו לתחרות אגדתא של ynet ובני עקיבא

    האגדתא במסכת תענית מספרת שאחרי שקנה לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של התנאים עושי הניסים, חוני המעגל התעייף מכל הבאזז שהיה סביבו, ופשוט הלך לישון. הוא התעורר אחרי 70 שנה, גילה שאף אחד לא מכיר אותו ולא מאמין לו שהוא זה הוא - ומת מרוב צער. אולי אם היה יודע שכעבור יותר מ-2,000 שנה יקום לתחייה כדמות אנימציה המספרת את סיפורו, הוא היה נעלב פחות.  

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    האגדתא הוירטואלית בכיכובו של חוני נוצרה על ידי השחקן והגרפיקאי ניר ביקלס, כחלק מפרויקט "פשיטא" - אתר אינטרנט שהציב לעצמו מטרה לאפשר לקהל שלא מכיר את הספרות התלמודית להתוודע אליה, וליצור שיח חי ואקטואלי סביב טקסטים מהספרות התלמודית. פעם בשבועיים נפגש ביקלס עם יוצרים דתיים וחילונים ללימוד משותף בבית מדרש במכללת עלמא, המשמש כפלטפורמה "חיה" לבית המדרש הוירטואלי, המופק על ידי מט"ח.

     

    במהלך הלימוד ביקלס עשה את מה שהוא עושה הכי טוב – שרבט את מה שעלה בדמיונו, ובסוף החליט ליצור על בסיס הסוגיה סרטון אנימציה. "בדרך כלל בין דפי הגמרא המצולמים שלי יש ציורים. כולם רואים את האגדתות בעיני רוחם, רק שאני מעביר את זה לציורים", הוא מתוודה בשעשוע.


     

    כשהוא נשאל על תהליך היצירה, ביקלס ממהר, לפני הכל, לצטט את יוני גודמן, הבמאי של סרט האנימציה "ואלס עם באשיר" - "גודמן אמר שהכלל הראשון של האנימציה הוא 'אל תתחיל'. מדובר בהמון עבודה, וכדאי מאד להיות מחוברים לתוכן. למדתי הרבה סוגיות והסוגיה של חוני נגעה בי. למדתי מקבץ של סוגיות שגרמו לי לרצות לאחד אותן יחד. בציור אפשר לעשות כמה קווים יחד ולאחד אגדתות. זה פרויקט בלי גבולות. היוצרים מביאים מה שבא להם".

     

    אבל מתברר שזה לא כזה פשוט לצייר אגדתא. למשל, האם חשבתם פעם איך נראה חוני המעגל? יש להניח שלכל אחד יש דימוי אחר שלו בראש, ככל הנראה זה שנחרת במחשבה עוד מהימים בהם

    הספר הכי פופולרי בכיתה היה "כה עשו חכמינו". בהתאם לכך, בשלב הראשון של היצירה ניסה ביקלס לברר עם עצמו איך נראה חוני בעיניו: "מצד אחד הוא היה גיבור, יפה תואר, אבל מצד שני ראיתי אדם שלא רוצה להתבלט. בסוף יצא מעין חצי-גיבור, אולי אנטי-גיבור".

     

    סביר להניח שגם מי שמכיר את הסוגיה לעומק, לא יבין את כל הסצנות המופיעות בסרטון. בעיקר לא את זו שבה חוני נמצא במדבר. ביקלס מנסה לפרשן: "בתלמוד הירושלמי, וגם בתלמוד הבבלי, יחד עם סיפורי חוני - יש 'חונים' נוספים, תיאור של עוד אנשים בעלי כוחות מיוחדים. בלימוד ניסינו להבין את המכנה המשותף שלהם, מי בעצם יכול להיות עושה ניסים?

     

    "בסצינה האמצעית בסרטון ניסיתי לעשות מעין שילוב של כל שאר ה'חונים', של עושי הניסים. יש את האדם שהחמור שלו לא מוכן ללכת אם הוא לא נושא משכורות לעובדיו, יש את זה עם הסנדלים שרוצה להרגיש את האבנים בדרך, ויש גם סרסור שעושה הכל – מסרסר, מכין את הבגדים ואת ההופעה. כל אלו מוזכרים כמי שמסוגלים לעשות ניסים. חיברתי את כל הטיפוסים המפוקפקים של חוני כי רציתי להגביר את הטרגדיה - הוא נרדם ל-70 שנה והדור אחר לגמרי. הכל נפרץ. פתאום יש אנשים עם יכולות כמו שלו אבל מסוגים שונים. הוא קם לעולם זר ולא מוכר. בעוונותי כאמן זה לא יצא כל כך נגיש".

     

    יש דבר כזה ציור יהודי?

    כשמנסים לכתוב סיפור "יהודי" אפשר לנסות ולהשתמש בשפה "יהודית". האם זה אפשרי גם בציור? כשביקלס נדרש לכך הוא חושב רגע, ואז מסביר שלא בדיוק, אבל בערך: "מאוד התלבטתי אם ללכת על הקו הגרפי, זה שנקרא בשפה מקצועית הקו הוקטורי - קו חלק עם משטחי צבעים חלקים. זה סוג של שפה גרפית שטובה באינטרנט, לא שוקלת הרבה מבחינת אחסון. אבל הייתה לי בחירה שלא לעשות את ההזרה הזו. בחרתי בקו חופשי, ציירתי על נייר עם העט שאני אוהב, כשאני לא יודע מראש מה יצא. כנראה שהרגשתי שבטכניקה הזו יש משהו יותר פרמיטיבי וקדום, שיוצר אווירה יותר תנ"כית".

     

    בימים אלה עובד ביקלס בקדחתנות על סרטוני אנימציה תלמודית חדשים, הפעם בהשראת מסכת ברכות. "עולם האגדתות של המסכת הזו תפס אותי במקום האפל שלו", הוא מסביר. "יש שם המון שדים, המון לילות ומשמרות בתוך הלילה. בעלי חיים שמייללים בלילה, כעס האל. חשבתי על סצינה של חמור נוער מול ירח, שזה אחד מסימני המשמרות, וזה ממש תפס אותי".

     

    מה בתלמוד עושה את האנימציה לכלי רלוונטי?

     

    "זה לאו דווקא התלמוד, יכולתי לקחת גם סוגיות אנליטיות וזה היה יופי של מצע לאנימציה. באופן אישי, כאנימטור, אני מרגיש שעולם הלא-מודע, הפרנויה, הפחד, וכל עולם הדמיונות שמסתובב בראש,
    למרות שבראש שלנו הוא לא מופיע בדו-מימד, מיתרגם טוב מאד לאנימציה. אגדתא כמו זו של חוני - בן אדם שנרדם ל-70 שנה, ואז לא מכירים אותו והוא רוצה למות - מבטאת צער עמוק. אלה חומרים כבדים שמודחקים ביום יום, ועוברים נפלא לסרטונים כאלו".

     

    בסיום השיחה , כשהוא נשאל אם הוא חושב שבעזרת הסרטונים אפשר לחבר אנשים ליהדות בדרך קצת אחרת, ביקלס משיב אינסטנקטיבית "הלוואי", ואז שותק. לאחר כמה שניות, הוא ממשיך: "קטונתי מלשים גפרור, זרד, למען המטרה הזו. הלוואי שבזכות האנימציה אנשים יראו שאפשר לגעת בחומרים האלה, להבין אותם, את הרלוונטיות שלהם והחופש שבהם. לצערי, כרגע הם די נגועים בהילת 'תחזור בתשובה' ובתחושה של חוסר ליברליות".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מיכה דומאן. באדיבות מרכז חב"ד ת"א
    גמרא באנימציה
    צילום: מיכה דומאן. באדיבות מרכז חב"ד ת"א
    מומלצים