כיף של פסטיבל
יצירותיהם של שלומי שבן ופליקס מנדלסון הוצגו בהרמוניה מושלמת ביום פתיחת פסטיבל המוזיקה בגליל העליון. גם מי שנלחץ מהמילה "קונצרט" יכול למצוא את מקומו בפסטיבל, שחוגג השנה חצי יובל
זה בדיוק מה שקרה, למשל, בערב נפלא שהחזיר אמש לכפר בלום, אחרי 16 שנה, את שלומי שבן. הרבה מים זרמו בירדן מאז אותו קונצרט בו ביצע שבן - אז בן 16 בלבד ואחד השמות החמים של עולם המוזיקה הקלאסית בישראל - את רביעיית הפסנתר של שומן. שבן, שהפך לזמר וכותב שירים מצליח, נטש לחלוטין את המוזיקה הקלאסית, אבל אמש, במופע שבחלקיו השונים ביצע משיריו וגם אירח את הזמרת והמוזיקאית רונה קינן, הוקדש חלקו האחרון של הערב לקונצ'רטו מס. 21 לפסנתר ולתזמורת מאת מוצרט, שהדהד ברור וחזק: פעם קלאסיקן, תמיד קלאסיקן.
שבן. שבר גבולות, השתעשע עם הקהל שהחזיר לו אהבה (צילומים: מרב יודילוביץ')
"בפעם האחרונה שהייתי פה, ניגנתי שומן ושוברט. היום התדרדרתי לכדי שבן, ולמען האמת הערב זה מלחיץ", אמר המוזיקאי המרוגש על אותה במה שמסמנת עבורו לא רק את קו ההתחלה, אלא גם במידה לא מבוטלת את קו פרשת המים. בין אם בגלל אמו שנכחה באולם או בשל אופי הקהל, שכבר מזמן אינו הקהל המיידי של שבן, ההתרגשות הלכה וגברה לאורכו של הערב ובאופן נוגע ללב, שבן לא התאמץ להסתיר אותה. "מאוד התלבטתי אילו שירים לנגן", הוא מודה, "לא הייתי פה המון זמן. לא היה לי מושג איזה מן סוג של קהל יגיע. כזה שאוהב מוזיקה קלאסית? אולי קהל צעיר? או בעיקר מבוגרים?". הקהל באולם בית העם של כפר בלום היה מעורב, והצעירים והמבוגרים כאחד, לא נשארו אדישים לוירטואוזיות של שבן, שבאה לידי ביטוי בשיריו לא פחות מאשר בעיבודיו לשירים של אחרים (ז'ורז' ברסנס, סשה ארגוב, רונה קינן) ובעיקר בפרק הקונצ'רטו המסכם של מוצרט. שבן לא הפסיק להפתיע, שבר גבולות, השתעשע עם הקהל ועם הקלידים והקהל החזיר לו אהבה.
אנדריאס רייבנשפיס ועדי בר. חובבי מוזיקה מקומיים ונופשים מזדמנים
אהבה לא מבוטלת היתה גם בחלקו הראשון של היום, בו ציין הפסטיבל 200 שנה להיוולדו של המלחין היהודי גרמני, פליקס מנדלסון. הדגש בבחירת תוכן המחווה, על פי מיטב המסורת של הפסטיבל, הושם על המוזיקה הקאמרית של מנדלסון, עם מחזורי "שירים ללא מילים" ושתי שלישיות לפסנתר ולכלי קשת. אחת מהן היא השלישיה מס. 2 בדו מינור לפסנתר, כינור וצ'לו אופ. 66, שביצעה שלישיית אנימנדו, המורכבת מהפסנתרן רון טרכטמן, הכנרת סיון מעיני-זליקוב והצ'לן יונתן גוטליבוביץ'. כמו כן בוצעו שלישיית שירים שהלחין למילותיו של המשורר היינריך היינה, על ידי זמר הבריטון הגרמני אנדריאס רייבנשפיס והפסנתרן עדי בר.
גם בקונצרט אחר הצהריים זה, המה בית העם של כפר בלום מקהל שהורכב מן הגרעין הקשה של הפסטיבל, חובבי מוזיקה מקומיים ונופשים באזור שהגיעו בלי תכנון מוקדם. "גם זה חזון שעומד מאחורי הפסטיבל", אומר מנהלו האמנותי, מיכאל מלצר, "להפוך את האזור לנקודה תיירותית ולהדביק עוד ועוד אנשים בהתלהבות". בתחילת דרכו של הפסטיבל, אומר מלצר, החזרות הפתוחות נערכו בבית הספר של כפר בלום ואמני הפסטיבל התארחו אצל תושבי הקיבוץ. "יש בפסטיבל הזה משהו מאד חלוצי", הוא אומר, "כבר מראשיתו הוא משך אליו אנשים מהמרכז שהגיעו לשבוע ימים לגליל העליון.
"זה היה הפסטיבל הראשון בארץ שעסק במוזיקה קאמרית ובעקבותיו נולדו הרכבים ומפגשים שגרמו להקמת אנסמבלים שונים כמו 'רביעיית ירושלים' או 'רביעיית אביב' שגדלו עם הפסטיבל". כל האמנים האורחים תורמים את הופעותיהם לפסטיבל וגם בזה יש מן החלוציות. "האמנים מגיעים הנה תמורת אירוח ובמהלך השהות נוצרים מפגשים חד פעמיים וחיבורים שמפרים את הסצנה ויוצרים 'קליקים' מוזיקליים", אומר מלצר.
ייחודו המשמעותי ביותר של הפסטיבל בכפר בלום הוא בחיבור האינהרנטי למקום. "הפסטיבל מחובר לטבע הארצישראלי מצד אחד ומנגד לליבה של התרבות האירופית שהיא המוזיקה הקאמרית ותרבות ההאזנה הנעלה שהיא מביאה ביחד איתה", אומר מלצר, "אם בנגינה תזמורתית אתה מתבונן בנגנים ועוקב גיאוגרפית אחרי המתרחש, בנגינה הקאמרית העיקר הוא הקשב של הנגנים בינם לבין עצמם ושל הקהל לכל תו ותו. אני חושב שזה מה שהחברה הישראלית זקוקה לו היום יותר מכל. אנחנו מדברים הרבה על קבלת האחר וסובלנות, הדרך לעשות את זה היא באמצעות האזנה. קונצרט של מוזיקה קאמרית הוא למעשה דגם מוקטן של חברה אידילית. כך היינו רוצים שהחברה האנושית תתפקד, אם זה בקשב, בתמיכה הדדית, בתרומה לקולקטיב וביכולת של יחידים להשפיע, לעודד ולהלהיב את הכלל".
