ישראל הרסה בתי ערבים - הספרדים הגיעו לבנות
כמדי שנה הגיעו עשרות פעילים לענתא שבמזרח ירושלים, כדי לבנות מחדש את הבתים שהרסה ישראל: "הכל מתחיל מאפס, מההריסות. אחרי שבועיים של עבודה, מוסרים את המפתח לבעל הבית ועוזרים עם הרהיטים. יש בזה גם סיפוק, לא רק מחאה"
"לפעמים יש מצבים בהם אזרחים צריכים לקום כנגד אי-צדק, ולעשות דברים שהממשלות מסרבות לעשות", אמר ל-ynet ג'ף הלפר, מנהל הוועד הישראלי נגד הריסות בתים, והמנצח על הפרויקט. הפעילות אינה חוקית, אך הלפר מדגיש כי היא חיונית וחשובה: "זו לא רק עבודה הומניטרית של עזרה לפלסטינים מסכנים, מדובר על אקט של התנגדות פוליטית לכיבוש. אנחנו עושים הכל בגלוי. אם אתה עושה את זה כגנב בלילה, זו לא מחאה".
הלפר, אמריקני השוהה בארץ זה 36 שנים, הינו פרופסור לאנתרופולוגיה אשר הפסיק את עבודתו כמרצה על מנת להקדיש את חייו לעבודה פוליטית בישראל. בעשר השנים האחרונות הוא בנה לא פחות מ-165 בתים, מתוכם כמה עשרות נהרסו בשנית ולעיתים אף יותר מכך. "יש לי תחושה שגם את הבית הזה לא יתנו ייתנו לנו לסיים - הפקחים פה על הראש שלנו. הכל פה שרירותי, מה יהרסו ומה לא", מבהיר.
מתנדבים בענתא: "יש בזה גם סיפוק, לא רק מחאה" (צילום: גיל יוחנן)
השנה מקימים קבוצת הפעילים מחדש את בתיהן של שתי משפחות. "הכל מתחיל מאפס, מההריסות. אחרי שבועיים של עבודה, אנחנו מוסרים את המפתח לבעל הבית, ועוזרים לו עם הרהיטים. יש בזה גם סיפוק, לא רק מחאה", מבהיר מנהל הוועד נגד הריסת בתים, בהפסקה נדירה שהוא לוקח מעבודות הבנייה עצמן.
הפלסטיני שביתו נהרס: "הם כמו אחים"
60 מתוך 80 הפעילים שהגיעו למחנה הקיץ השנה, הם מתנדבים מחוץ לארץ, 40 מתוכם מספרד. המתנדבים מספרים כי גוף הממומן על-ידי הממשלה הספרדית נותן חסות מלאה ותקציבים לפרויקט. הקבוצה כולה מתגוררת ב-"בית ערביה", בית בשכונה שנהרס כבר ארבע פעמים בעבר. מדי בוקר הם אוכלים ביחד, ויוצאים לעבודה המאומצת. בשעות הערב הם מסיימים את הבנייה, וחוזרים לבית המשותף, שם מתקיימות שלל פעילויות והרצאות.
"היה לי חשוב לבוא כי המצב פה גרוע", אומרת סילביה פרז קבסה, צעירה ספרדית המשתתפת בעבודות. "יש פה אי-צדק גדול", היא אומרת ומצביעה על חומת ההפרדה, הסמוכה לאתר הבנייה. קבסה מספרת כי כשלמדה באוניברסיטה בספרד שמעה על המתרחש במזרח התיכון: "ראיתי תמונות קשות בחדשות, קראתי, ושמעתי על כך. מעולם לא בניתי בית, אבל אני לומדת", אמרה.
קודי אורורק (28), יליד מדינת מישיגן בארה"ב הגיע לארץ זו השנה החמישית ברציפות. את כרטיס הטיסה ודמי ההשתתפות במבצע הבנייה, העומדים על כ-1000 דולר, הוא שילם מכיסו. "אני אוהב את האנשים פה, ואוהב את מה שאני עושה. צריך לדאוג לאנשים, להראות להם שגם אם אנחנו לא מכירים, אנחנו ערבים זה לזה. המדינה לצערי לא עושה זאת, ולפעמים אנשים לא מבינים כמה קשה הם פוגעים באחרים", מבהיר אורורק.
למרות שרוב הפעילים הינם סטודנטים, גם צעירים אחרים ומבוגרים לוקחים חלק במבצע. בשנה שעברה, כך מעידים, הגיע זוג קשישים בני 85 לעזור בעבודות.
על גבעה הניצבת מעל אתר הבנייה יושב יונס סבייה, וצופה על ביתו ההרוס שקורם מחדש עור וגידים. סבייה מתגורר בענתא כבר 16 שנים, יחד עם שמונה מבני משפחתו. בשנה שעברה נהרס הבית, ומאז הוא ומשפחתו מתגוררים בשכירות במקומות ארעיים. "אינשאללה אני מאמין שהבית יקום, ולא יהרסו אותו. האנשים פה הם לא רק חברים, הם כמו אחים ואחיות בשבילי", קובע סבייה. לדבריו, הוא איבד את האמון במערכת הישראלית. "בעיריית ירושלים מדברים הרבה על שיפור בתנאים, אבל אני לא סומך עליהם ולא מאמין להם", הוא אומר.
חבר מועצת העיר: "בונים גשר לדו-קיום"
בין צעקות "ואמוס ואמוס" ו-"יאללה יאללה", מתפנים העובדים ברצון לספר על חוויותיהם ותחושת השליחות שבעבודות הבנייה. "דמוקרטיה זו לא רק זכות הצבעה, זו מעורבות חברתית והתנגדות לאי-צדק", הם מספרים. "הציבור הישראלי לא יודע מה באמת קורה כאן, הכל מתנהל מחוץ לראייה הציבורית. לא ניתן להבריח את הפלסטינים מהאדמות. גם אם הממשלה תמשיך ותהרוס - אנחנו נבוא ונבנה", הם מבטיחים.
חיזוק מפתיע מקבלים הצעירים מלא אחר מאשר חבר מועצת עיריית ירושלים, מאיר מרגלית (מרצ). "אני לא מנסה להסתתר. אני פועל באופן גלוי נגד מדיניות העירייה ובונה בתים שזו הורסת. זו מחייבות עמוקה שלי לערכים ההומניסטיים", אמר ל-ynet.
"עם כל בית שהמדינה הורסת, היא פוגעת בעמודי התווך עליה היא מבוססת. מה שאני עושה זה ניסיון נואש להציל את המדינה מעצמה - לפרק את מנגנון ההרס העצמי שפועל במדינה בעיקר מאז 67'. המוטיבציה הבסיסית שלי היא לנסות ולהחזיר את מדינת ישראל למסלול של שפיות", מבהיר מרגלית.
בנוסף על תפקידו בחבר בהנהלת העיר, לוקח מרגלית חלק פעיל בפרויקט ומשתתף בעבודות הבנייה. "המטרה המרכזית היא לא רק פילנתרופית. מלבד הבית אנחנו בונים גם גשר לדו-קיום. בסופו של דבר נחיה זה לצד זה במדינות עצמאיות, ועכשיו אנו בונים את התשתית שתעזור לנו לחיות בשלום", אומר חבר המועצה. "בבוא היום, כאשר יכתבו על תולדות ירושלים בזמן הזה, אני מקווה שייכתב שלא הכל היה שחור משחור, ובכל זאת היה קומץ אנשים שהצילו קצת את המוסר", מדגיש מרגלית.
