בוּקר טוב, ממפיס
להיטיה מוכרים, והיא היתה הלהקה הבין-גזעית המצליחה הראשונה, אבל להקתם של בוקר טי והאם.ג'יז עדיין אינה מוכרת מספיק. לרגל יום השנה ללהיט הגדול שלה, "Green Onions", שרון מולדאבי מצדיע למי שיצרה את הסול הכי סקסי של זמנה
בשבוע הבא ימלאו 47 שנים ללהיט הראשון והגדול ביותר שלהם, "Green Onions", וזו הזדמנות טובה לחזור לסיפור המופלא של הקלידן בוקר טי. ושל חברו מנוער, הגיטריסט סטיב קרופר, שפעילים עד היום, אם כי בנפרד. שניהם למדו בתיכון בממפיס עם ענקי סול נוספים. מוריס ווייט יהפוך לימים למנהיג להקת "אדמה רוח ואש", רופוס תומס יהיה זמר סולו ויהנה משירותי הליווי האיכותיים של ה-MGs ואייזק הייז יחליף מדי פעם בסשנים את בוקר טי, בזמן שזה ישלים תארים אקדמיים והשכלה קלאסית. הייז גם הפך למתזמר הראשי בחברת הקליטים שפרנסה את כולם - "סטאקס". "סטאקס" נחשבה כתשובה הדרומית ל"מוטאון" הצפונית.
ב"סטקאס" בממפיס, זו לפחות הקלישאה הרווחת, שימרו את הצליל המחוספס יותר של הסול. עם פחות עיבודי מיתרים ונשיפה, פחות עירויי השפעות לבנות, ועם טקסטים ישירים שלא ניסו כלל להחניף לאוזני הנוער הלבן.
קרופר עבד בחנות התקליטים בה הרבה בוקר טי. להסתובב. יחד הם הקימו להקה עם המתופף אלן ג'קסון. אחרי שלוש שנים הגיעה הלהקה להרכב המנצח, כשבמקום הבסיסט המקורי הגיע דונלד" דאק" דאן. ג'ונס וג'קסון השחורים וקרופר ודאן הלבנים יצרו יחד באופן לא מודע את ההרכב הרב-גזעי המצליח הראשון באמריקה. לפני ה"פאמילי" של סליי סטון, לפני "Love" ו-20 שנה לפני ה"רבולושן" של פרינס. האם.ג'יז כבשו את המצעדים ב-1962 כשהם שוברים מחסומים גזעיים. שנה לפני המצעדים ההמוניים של התנועה לזכויות האזרח, בלב המתיחות השחורה-לבנה בדרום האמריקני, בוקר טי והאם.ג'יז בישלו את הסול הכי סקסי של זמנם, שלא היה כולו שחור ולא לגמרי לבן.
ניל יאנג. החזיר טובה לבוקר ג'ונס
"Green Onions" הציג את אורגן ההאמונד החם של ג'ונס, הגיטרה הפאנקית החדה של קרופר והתיפוף הקוּלי של ג'קסון, כנוסחה מנצחת שתנענע אחר כך שלל להיטים של אמני סטאקס כמו "סול מן" של סם אנד דייב, "Knock On Wood" של אדי פלויד, "In The Midnight Hour" של ווילסון פיקט, וגולת הכותרת של החברה: אוטיס רדינג. כשדאן הצטרף ב-1965, עם הגרוב המשכר והתנועות המלודיות נוסח פול מקרטני על הבס, הושלם הרכב ההופעות וההקלטות שהיה עסוק אפילו יותר מה"פאנק בראדרז" המופלאים, מקביליהם במוטאון.
האם.ג'יז ניגנו עם רדינג בהופעת הפריצה שלו בפסטיבל מונטריי, וקרופר היה שותף לכתיבת חלק משיריו, כולל להיטו הגדול ביותר - שהקלטותיו נסתיימו לאחר שרדינג נספה בתאונת מטוס - "Sittin' On The Dock Of The Bay". גם בוקר טי ג'ונס הלחין, אבל עיקר תהילתו על עיבודיו ונגינתו. עם זאת, הקטע הכי מוכר שחיבר, מלבד הבצלים הירוקים, היה "Born Under A Bad Sign" שכתב לאלברט קינג ושחידשו "קרים".
אנדרה 3000. ממילא, "Hey Ya" הוא מחווה לשנות ה-60 (צילום: גטי)
בראשית שנות ה-70, ג'ונס חתך לקליפורניה, מתוסכל מכך שלא תוגמל מספיק כלכלית ב"סטאקס", אבל הקשר נפרם גם עם חבריו ללהקה. אל ג'קסון נרצח בשנות ה-70, ושלושת החברים החיים עדיין פעילים, וניגנו ביחד, בן היתר, כלהקת הבית בערב שחגג בניו יורק 30 שנות הקלטות של בוב דילן בראשית שנות ה-90. קרופר ודאן מרבים לשתף פעולה, קרופר אפילו חזר להקליט בסטאקס, ובשנות ה-90 הגיע להופעות במועדון הקאמלוט בתל אביב, הופעות שבאיוולתי פספסתי, ושנותרו בין החמצות הלייב שהכי כואבות לי.
ג'ונס ניגן בשנים האחרונות עם דילן, ווילי נלסון, אריק קלפטון וניל יאנג. ויאנג החזיר מחווה, כשבא לנגן באלבום שהוציא לפני שלושה חודשים, "Potato Hole", אלבום שכולל חומרים מקוריים שלו לצד חידושים לשירים של טום ווייטס וה-"Drive By Truckers". זהו הרכב הדור השני של הרוק הדרומי, שכמו יאנג, מנגן עם בוקר טי במרבית האלבום. יש בו גם חידוש אחד מעולה ל-"Hey Ya" של אנדרה 3000 מ-OutKast.
בדרך כלל במוזיקה הפופולרית, נהוג לשמוע אמנים צעירים שמחדשים שירים של מי שקדמו להם, או אמנים מבוגרים שחוזרים לשירים של בני דורם. ג'ונס בן ה-70 הוא מופת נדיר (לצד ענקים כמו ג'וני קאש המנוח וקייטנו ולוזו יבדל"א) לאמן שסקרן לגשת ולגעת גם בשירים של צעירים. ממילא דרה מ"אאוטקאסט" כתב את "הי, יה" כמעין הצדעה לשלל סגנונות פופ משנות ה-60. עכשיו ג'ונס לוקח את השיר חזרה למועדוני השחורים בבקתות דרומיות, וגורם לו להישמע כמו קלאסיקת סיקסטיז שהתגלתה במקרה. קלאסיקה כמו העבודות המקוריות שלו.
