איטליה מחזירה את הפליימייקר למרכז הבמה

בשנים האחרונות מעמדו של הכדורגל האיטלקי דעך משהו, ומלבד 4-6-0, המערך הכפוי שצמח ברומא והגיע עד למנצ'סטר יונייטד, לא יצאה מהמגף בשורה חדשה. מערך או תפקיד חדשני אמנם לא נראים באופק, אך ייתכן כי הסרייה A תהיה אחראית להחזרתו של אחד התפקידים המרתקים למרכז הבמה.

קבוצות הצמרת באיטליה, כמו גם מאמנים איטלקיים הרועים בשדות זרים,שבים לבנות קבוצות סביב אחד התפקידים המשמעותיים בהיסטוריה של המשחק, שבשנים האחרונות נעלם מהמפה. אתם מכירים אותו כפליימייקר, באיטלקית קוראים לו טרקוורטיסטה.

על זידאן ובאג'יו

חרף הכתוב לעיל, תפקיד הטרקוורטיסטה (שחקן בקו שלושת-רבעי המגרש באיטלקית) אינו בדיוק פליימייקר, אף על פי שבעונה הקרובה הוא יהפוך דומה

במיוחד. העמדה מייצגת מספר 10 קלאסי, ונעה בין קשר התקפי עושה משחק לחלוץ שני, כך שגם זינאדין זידאן וגם רוברטו באג'יו, למשל, עונים על ההגדרה. בפועל, השחקן ניצב בדיוק ב'חור' שבין חוליית הקישור וההתקפה, ומנהל את המשחק - בדיוק מה שדרור קשטן היה צריך ביום רביעי האחרון בצפון אירלנד.

עד לפני מספר שנים מדובר היה בתפקיד שכיח ביותר, שנכלל בעיקר ב-4-4-2 יהלום הנפוץ. מתחילת העשור חל שינוי מסוים בתפישה של מרבית המאמנים, שהעדיפו לוותר על התלות בשחקן אחד. נוסף על כך, השחקנים הללו, הניחנים לרוב בטכניקה עילאית, מצטיינים בצד ההתקפי אך לא תורמים באספקט ההגנתי.

באמתלות אלו, אגב, השתמש אברהם גרנט כדי להסביר את החלטתו שלא לזמן את אייל ברקוביץ' לנבחרת במהלך קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006. מערכים קלאסיים שהותאמו לפליימייקר, עם קשר דפנסיבי אחד, פינו מקומם לטקטיקות זהירות יותר כשהנפוצות מביניהן כללו שני שחקני מרכז שדה בעלי אוריינטציה הגנתית, ושני קיצונים טכניים באגפים.

זו גם השיטה בה דבקה יובנטוס בשנתיים האחרונות, ולפחות בטורינו, היא לא הוכיחה עצמה כמוצלחת. תחת קלאודיו ראניירי שיחקה הגברת הזקנה כדורגל אנמי ומשעמם, כשכל צופה הדיוט הבחין בצורך הנואש לשחקן ב'חור'. עקב החיסרון בשחקן כזה, יובה לא ידעה כדורי עומק לעיתים במשך משחקים שלמים.

מי שניסה להושיע היה אלסנדרו דל פיירו, שירד תכופות לאחור אף על פי התנגדותו הנחרצת וארוכת השנים להצבתו כקשר-חלוץ. כתוצאה מהנדידה שנכפתה על הנסיך המתוסכל, ראניירי נשאר עם חלוץ וחצי אף על פי שעלה עם שניים, פשוט כי לא היה מי שיזין אותם.

דייגו, ולא מראדונה

לעונה הקרובה נערכה יובה היטב, והיא אחת ממובילות המהפכה. צ'ירו פרארה מונה לתפקיד המאמן במקום ראניירי, והחיזוק הראשון שקיבל לידיו היה דייגו, הפנטזיסטה מורדר ברמן. אי לכך, התאים פרארה את הקבוצה למערך 4-3-1-2, כשהאחד מסמל כמובן את דייגו ומאפשר לדל פיירו לחזור לעמדתו המקורית, שהרי הוא אמור לקבל כדורי עומק ולא לספקם.

שאר הקבוצות שסיימו בארבעת המקומים הראשונים אשתקד, יעלו גם הן במערכים דומים. מילאן, חרף ההצהרות של לאונרדו כי תשתמש ב-4-3-3, צפויה ללכת בעקבותיה של יובה ולמעשה להמשיך בדרכו של קרלו אנצ'לוטי. אצל קרליטו ה'פנטזיסטה' היה קאקה, אצל לאונרדו מדובר ברונאלדיניו. על פי משחקי ההכנה צפוי 'רוני' לנוע בין תפקיד הפליימייקר לחלוץ, כך שיתפקד כטרקוורטיסטה אמיתי.

לא רק באיטליה

אם חשבתם שתחיית הפליימייקר מתרחשת רק בתוך תחומי המגף, תחשבו שוב. בזכות הליגיונרים האיטלקים היא תופסת תאוצה ומתפשטת ביבשת, בעיקר באי הבריטי דווקא.