לאחר הרצח: זינוק בתלונות על סכסוכי שכנים

מתחילים להבין שזה יכול להיגמר ברצח: הרצח המזעזע של ציפורה נחמו על ידי שוכר הדירה שלה בירושלים, אבי דר, והפרסומים אודות עברו הבעייתי בתחום סכסוכי השכנים, הביאו להצפה של מוקד השירות הטלפוני הארצי של האגודה לתרבות הדיור - שמספר הפונים אליו זינק היום (ד'). "נדמה שהמקרה הזה הדליק מחדש והציף את כל הוויכוחים בין אנשים לשכניהם", אמרה ל-ynet עו"ד לירון בן-אליהו, מנהלת מוקד האגודה.

אחיה של ציפורה ספד לה: "נשחטה כמו כבש"

כ-80 אחוז מהסוגיות המגיעות למוקד האגודה ומטופלות באחד מ-90 סניפיה נוגעות לסכסוכי שכנים. בממוצע מקבל המוקד כ-250 פניות ביום, אולם יום לאחר הרצח, כבר בשעות הצהריים המוקדמות עבר המוקד את השיא היומי והגיע ל-280, ועד סגירת המוקד בערב, נמנו 350 פניות.

אבי דר מובא למעצר (צילום: גיא אסיאג)

לדברי בן-אליהו, בחודש אוגוסט דווקא יש בדרך כלל ירידה בפניות למוקד, משום שאנשים מתפנים לנופש ועוזבים את הסכסוכים בבית המשותף.

 זאת ועוד - בדרך כלל מספר הפניות בימי רביעי וחמישי נמוך משמעותית, משום שאנשים נוטים לדחות סידורים מסוג זה לתחילת השבוע.

"לכן, העלייה בפניות מודגשת אף יותר", היא אומרת. "אני משערת שלרצח היה יד בזה, כי יש תחושה שאנשים רוצים לדבר, צריכים אוזן קשבת כי הם מתוסכלים. אני מרגישה שהם לא באמת מחפשים הנחיה, אלא רק לגולל את הסיפור כי אין מי שיקשיב להם. יש תחושה שכל הסכסוכים הללו הפכו נושא מאוד רגיש".

 מנכ"ל האגודה, ראובן צדוק, מקווה שבקרוב היא תוכל להוות בקרוב יותר מאוזן קשבת: "אנשים פונים אלינו כי הם לא מוצאים כתובת למרות שהם זקוקים לעזרה. לכן, היות שמדובר בחברה ממשלתית, צריכים היום ליצוק לה גם סמכויות אכיפה - והכתובת להרחבת הסמכויות היא משרד המשפטים. לא נוכל למנוע, אבל ניתן לנסות לסייע לאנשים בשלבים הראשונים כדי שלא להגיע למצב כמו אתמול".

"כשיש מצוקה, רבים על כל דבר"

יו"ר ועד שכונת נאות לון בבאר שבע, עו"ד חיים סודרי, שבעברו כיהן כמנהל מחוז דרום של האגודה לתרבות הדיור, מכיר היטב את סוגיית סכסוכי השכנים. "אין למשטרה עניין בסכסוכי שכנים", הוא קובע. "היא לא ממהרת להגיע לקריאות. הם אומרים 'יש לנו סדרי עדיפויות'. לוקח זמן עד שמגיעים זוג שוטרי סיור, שומעים את התלונה, והסיפור נגמר ב'אין עניין לציבור'. רק אם זה מגיע למקרי אלימות ותקיפה הם פותחים תיק. כדי לפתור את הנושא אני סבור שיש להרחיב את פרויקט המשמר האזרחי. צריך להקים יותר משמרות, להקציב לזה משאבים ולגייס תושבים".

"לצערי, המשטרה מטפלת בנושא בחוסר יעילות", אמר ל-ynet יחזקל יגנה, מנהל מחוז דרום הנוכחי של האגודה. לדבריו, היא אינה נותנת דגש מספיק לסכסוכים קשים ואלימים: "השוטרים הקהילתיים לעיתים מגיעים, מרגיעים ועוזבים. אבל זה רק כיבוי שריפות. באזורים בהם יש מצוקה כללית קשה, רבים על כל דבר - ניקיון המדרגות, חנייה ועוד. באגודה אנו מוציאים אנרגיה רבה על פיתרון סכסוכים כאלה, וישנם יועצים ומגשרים רבים הדואגים שהמצב לא יסלים לאלימות. אבל לצערי פעמים רבים הדברים מגיעים לכך".

יגנה מציע בין היתר לערב גם את הרשויות המקומיות כשמתעורר סכסוך שכנים, להעמיד כוח אדם מקצועי ולהקים בערים סניפים שיטפלו בתופעה ביעילות ומקצועיות.

"המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום ולהתעסק גם בביטחון שוטף וגם בסכסוכי שכנים, סבור צבי וייסלר, סגן יו"ר המועצה הלאומית להתנדבות בישראל, הנמצא בקשר עם ועדי השכונות בדרום. "במקום לנגח את המשטרה צריך לסייע לה". לדבריו, האזרחים הם אלה שצריכים לקחת את היוזמה במקרה של סכסוכים ולפעול למען עצמם. "מי שאכפת לו - שיתנדב למשמר האזרחי כדי שיוכל לסייע במקרים כאלה. אי אפשר לשים שוטר על כל 100 מטר. אנחנו לא ג'וליאני".

"הם אלימים ואנחנו חסרי אונים"

בפרויקט "האלימות ואתם" איפשרנו לפני כמה ימים לגולשים לספר על תופעת האלימות והביריונות הפושה ברחובות, מנקודת המבט שלהם. מבין מאות התגובות, היו לא מעטו שעסקו גם בסכסוכי שכנים. הנה כמה מהבולטות:

"מה לגבי שכנים ערסים?", תהה עמית מהדרום. "ביקשנו יפה להנמיך מוסיקה בין שתים לארבע, להפסיק עם המנגל מתחת לחלון שלנו ולהשתתף בהוצאות הוועד. פשוט פינצ'רו לנו את גלגלי הרכב. המשטרה לא מוכנה להתערב. הם אלימים ומרגישים שולטים ואנו חסרי אונים".

רבים מהגולשים התלוננו על האדישות שמגלה המשטרה לתופעה. "להודיע למשטרה על אלימות מתמשכת מצד שכן הפכה ברבות הזמן להרגשת מצוקה אמיתית שבסופה לא היה מנוס אלא לברוח על נפשי", כתב תושב חיפה המגדיר עצמו "פגוע המשטרה". "המצחיק מהסיפור שאותם שוטרים שכן הגיעו כדי לעמוד על הנעשה מקרוב, יעצו 'תעזוב כי זה הכי טוב' (היו הרבה שבאו ולא הסכימו לצאת מהניידת)".

נושא פופולארי בסכסוכים הוא ההולכים על ארבע. "הם מעדיפים שהוא ינבח בגלל גנבים, ואין עם מי לדבר", כתבה לירון. "לילות שלמים ללא שינה זו מכה קשה שקשה לתאר. אני מעדיפה לא להתלונן כדי לא לפגוע ביחסי השכנות ומחשש שיתנכלו לי". ואילו תושב השרון הוסיף: "השכנים משחררים את כלבי רוטווילר שלהם חופשי לטייל ברחוב בלי מחסום ובלי כלום על הפה.

 העובדה שברחוב הזה עוברים אנשים וילדים לא ממש מעניינת את השכנים שיש להם שני כלבי רוטווילר ועד שמזמינים את הפיקוח העירוני הכלבים נכנסים לתוך החצר. הכלבים מזרים אימה על כל הרחוב, לפעמים הם משוחררים בשעות הערב המאוחרות, פחד... ואין עם מי לדבר". 

שי מחיפה הסביר מדוע לא טרח כלל להתלונן לאחר ששכן תקף את אשתו: "אם נתלונן המשטרה לא תעשה כלום, ובטוח לא תפנה אותו מהבית שלו. אז הפתרון שאנו נעבור דירה או נחיה בפחד. הוא ממש תקף וגרם לה לחבלה ביד בגלל ויכוח על חוב ארוננה של 40 ש"ח שהוכחנו לו ששילמנו לוועד הבית! מה שהמדינה מבקשת מאיתנו בסופו של דבר זה לקחת את החוק לידנו על מנת להגן על עצמנו, כי הרי אם הוא יתקוף אותנו שוב מה נעשה?".