חי בסרט: מה קורה כשהאקסית כל הזמן בראש?

הנס יורג היה חתיך וגבוה וגרמני. פגשתי אותו בקיץ לפני שנים רבות, כשהייתי בדרכי להשתלמות בארה"ב. בילינו לפני ואחרי ההשתלמות, טיילנו בניו-אינגלנד בתחילת הסתיו, כשהעלים שינו את צבעם רגע לפני השלכת. זה היה קיץ קסום ורומנטי, שחזרתי ממנו עם חיוך תמידי מרוח על פרצופי. הציניות נעלמה, וגם חדות לשוני המשתלחת הפכה לקבלה וחיבה לאנושות באשר היא.

אחרי כמה חודשים של טלפונים ומכתבים ארוכים החיוך החל לדהות. קצב חליפת המכתבים פחת, ויום בהיר אחד התבהר לי שצריך להחליף מצב. ההיגיון גבר, וההבנה שלזוגיות כזו אין עתיד גרמה להורדת המסך על הנס יורג. יצאתי עם אחרים, התאהבתי, התאכזבתי, ובסוף גם התחתנתי. הנס יורג נשאר בזיכרוני כסיפור אהבה של קיץ, שמעת לעת מעלה חיוך על פניי. לא נפגשתי איתו מאז, רק הזיכרון נשאר.

כשנזכרתי בו לאחרונה לא עלה חיוך על שפתיי. המטופל שהגיע אליי סיפר על חוסר חשק, שהולך ומתגבר בתקופה האחרונה. הוא מתקרב לגיל ‭,60‬ בריא, לא נוטל תרופות, נהנה ומצליח בעבודתו. יש לו משפחה מוצלחת, ילדים טובים ואפילו נכדים. הקשר שלו עם אשתו טוב. אבל הוא מרגיש שחוסר התשוקה שלו פוגע בקשר.

ניסיתי לברר אם היעדר יחסי המין מפריע לאשתו. הוא אמר שהם לא שוחחו על הנושא. בדרך כלל הוא היה יוזם את יחסי המין ביניהם, והיא לעיתים הייתה מסכימה. אם כך, אמרתי, אני לא מבינה למה אתה חושב שחוסר החשק שלך מפריע לה, הרי אין שום תלונה מצידה, ואולי המצב החדש אפילו מתאים לה יותר. הוא חשב על דבריי, ותוך כדי ההפוגה בדיבור התבוננתי בו. הוא היה ממוצע קומה, עגלגל, כתפיים שחוחות והבעת פנים שטוחה, אולי עצובה. גם הוא בחן אותי, כנראה התלבט אם לספר את סיפורו.

אש זרה 

וכאן הנס יורג, או הזיכרון שלו, נכנס לתמונה. המטופל שלי סיפר שלפני השירות הצבאי הכיר מתנדבת הולנדית והייתה ביניהם אהבה גדולה. הם טיילו בארץ, היא הכירה את משפחתו והוא נסע להולנד ופגש עם משפחתה. היא הייתה יפה, גבוהה ונוצרייה. אחרי שטיילו באירופה, אותם טיולי רכבות עתירי תחנות וערים, הוא חזר להתגייס לצבא. הם שמרו על קשר

 באמצעות מכתבים. הם שהחזיקו אותו בין יציאה ליציאה הביתה. החברים והמשפחה אמרו לו שלקשר הזה אין עתיד, וטוב יהיה אם יסיים אותו מהר ככל שאפשר.

כשהוא השתחרר מהצבא, הוא נסע אליה. האהבה עדיין בערה. אחרי זמן מה הוא חזר לארץ כדי להתחיל ללמוד. הלחץ הסביבתי היה חזק, והקשר הסתיים. אבל הוא המשיך לחלום עליה. הוא עשה תואר ועוד תואר וניסה לש-

כוח את אהובתו ההולנדית ולהשקיע את מרצו בלימודים. מעת לעת היה שולח לה כרטיס ברכה ליום ההולדת או לחג המולד. היא השיבה לו בברכות דומות. אחרי כמה שנים היא שלחה לו מכתב שבו הודיעה שהיא מתחתנת. הוא הבין שנסתם הגולל והחליט למצוא בחורה ישראלית ולהקים משפחה.

חברים הכירו לו את מי שהפכה להיות אשתו, שנראתה לו די נאה ונבונה, ופרטנרית מתאימה להקמת משפחה. היא אישה טובה ואמא וסבתא נהדרת, הוא סיפר. יחסי המין ביניהם היו סבירים, ולפעמים כשהיה נזכר באהובתו ההולנדית הסקס היה נמרץ ומעניין יותר. הוא מעולם לא הפסיק לחשוב על חברתו הראשונה, אבל לא היה ביניהם כל קשר עד שהגיעה לארץ עם בני משפחתה די הרבה שנים אחרי שנפרדו.

היא יצרה איתו קשר, ושתי המשפחות נפגשו. המפגש היה נעים, אך העלה בו רגשות עזים. הם שוחחו על הרבה מאוד נושאים, אבל לא העזו לחצות את הגבולות ולהעלות זיכרונות מימים עברו. שניהם רצו לשמור על המערכת המשפחתית שהקימו. הרגשות הרדומים שהתעוררו בעקבות המפגש גרמו לו לרצות לקיים יותר יחסי מין עם אשתו.

הוא ניסה לשכוח את החברה המיתולוגית, אך לא הצליח. היא הייתה שם תמיד, דבר שגרם לו לא להיות באמת מחובר לאשתו עד הסוף. כל השנים מאז המפגש האחרון הוא חשב עליה, ולפעמים אפילו שקל לעזוב את הבית ולנסוע בעקבותיה. הוא שוחח עם חברים מהימים ההם, והם עזרו לו להחליט להמשיך בחייו.

לפני כמה חודשים היא הגיעה לארץ לביקור נוסף. היא עדיין גבוהה, אבל פחות יפה ופחות רזה מהדמות שנשמרה בזיכרונו מהפעם האחרונה שהתראו. הפגישה הייתה מרגשת, אך הוא כבר לא חש רגשות עזים כלפיה. הוא הבין שהאהבה נגמרה. אחרי שהיא נסעה, התשוקה שלו לחיים ירדה והרצון שלו ליחסי מין נעלם.

שאלתי אותו אם יש לו הסבר לכך. לא היה לו הסבר. האמת היא שלי היה הסבר, אבל החלטתי שלא לשתף אותו בו בשלב הזה של הטיפול. שאלתי אותו מה היה רוצה ממני. הוא אמר שהיה רוצה שאבצע בדיקות כדי לוודא שהיעלמות התשוקה לא נובעת מבעיה רפואית. שאלתי אם הוא באמת חושב שמדובר בבעיה רפואית. הוא אמר שאיננו יודע.

ביצענו בדיקות כלליות ובדיקות הורמונליות, והן היו תקינות. הוא ציין שיש לו זקפות בוקר. שאלתי אותו אם יש לו חלומות או פנטזיות. חלומות יש לו, ובהם מככבת אהובתו הראשונה, כפי שהייתה לפני 40 שנה. פנטזיות אין לו. אולי הוא למד להדחיק אותן.

נשוי לשתיים 

בעודו מדבר, עלתה בזיכרוני דמותו של הנס יורג. ניסיתי לצייר בדמיוני איך הוא נראה אחרי 20 שנה. יצרתי לו קרחת וכרס, אבל השארתי לו את החיוך הממזרי – אותו חיוך שכבש את ליבי בקיץ הרחוק ההוא.

חזרתי להתמקד בטיפול וביקשתי מהמטופל שלי שיספר קצת יותר על חייו. הוא בנה עם אשתו בית לתפארת, לשניהם קריירות מצליחות, הילדים מחונכים ושואפים להישגים, הם כבר די גדולים וכמעט אינם נמצאים בבית. הוא ואשתו מתקשרים היטב בכל מה שקשור במשימות הבית ובחינוך הילדים. יש להם חוג חברים נאמן, יש להם מינוי לתיאטרון, הם מטיילים יחד ומחליטים ביחד החלטות חשובות. לשניהם קשר טוב עם הילדים, אם כי היא מחוברת אליהם יותר. היא מספרת לו את הדברים שהם מספרים רק לה.

הוא הגדיר את הבעיה שלו כחוסר חשק. לי היה רושם שהבעיה מורכבת יותר. התלבטתי לגבי הגדרת מטרות הטיפול ושיתפתי אותו במחשבות שלי.

"למעשה‭,"‬ אמרתי לו, "אשתך לא הייתה אף פעם מעוניינת במיוחד במין, והירידה בחשק שלך מפריעה רק לך. עד לאחרונה את החשק שלך הניעו הפנטזיות על החברה ההולנדית המיתולוגית. היא נשארה תמיד באותה נקודת זמן שבה פגשת אותה בנעוריכם, יפה, גבוהה וחייכנית. השנים שינו זאת, ופתאום פגשת אותה בת ‭,60‬ עם עודף משקל וקמטים, וקשה להשתמש במציאות הזאת כפנטזיה. נראה לי שבמהלך כל השנים שבהן חיית עם אשתך ניהלת במקביל זוגיות גם עם הפנטזיה שלך, והיא הפרתה את הקשר ביניכם. הצלחת להתחבר לאשתך במיטה רק דרך ההזיה על אהובתך הראשונה‭."‬

הוא הביט בי נדהם ואמר שאני כנראה צודקת. אחר כך אמר שהוא לא רוצה לעזוב את ביתו, אך היה רוצה לחיות עם אשתו חיים מלאים יותר. היא אישה טובה, הוא הוסיף, ואיתה הוא רוצה לסיים את חייו.

בראשי עלתה סצינה מתוך הסרט 'דונה פלור נשואה לשניים‭,'‬ שבה הגיבורה הולכת בשדרה ביום ראשון עם בעלה הנוכחי,

 הרוקח המשמים, מצד אחד, ועם בעלה המת שמסתובב עירום וממזמז את עכוזה מהצד השני. חייכתי ושאלתי אותו אם קרא את הספר או ראה את הסרט. הוא אמר שלא. המלצתי לו לחפש את הספר המקסים של ז'ורז' אמאדו.

הוא קרא את הספר. דיברנו על הרשות לפנטז ועל האפשרות לבחור את הפנטזיה ולהקפיא אותה בכל גיל ולשנות אותה לפי רצוננו. דיברנו בעיקר על איך ליצור זוגיות מתקשרת, שתמלא את החלל שנוצר בגלל הריק הרגשי ויציאת הילדים מהבית. הוא למד לגלות את אשתו וגילה גם פעילויות אחרות שהרחיבו את דעתו. בהדרגה החשק שלו לחיים עלה, וגם משיכתו לאשתו. להפתעתי, החלומות על חברתו המיתולוגית הלכו ופחתו. הוא המשיך לשלוח לה ברכות לחג המולד וליום ההולדת, ואני חיפשתי את הנס יורג באינטרנט.

פנטזיות משרתות אותנו כדי להגדיר יעדים, כדי להתגרות או כדי שיהיה למה לקוות. אחרי שפנטזיה מתממשת, היא מאבדת מערכה הנשגב והופכת לעוד יעד שהושג. לעיתים מימוש הפנטזיה מאכזב. יש מטפלים שממליצים לפנטז על גורם אחר מהמצוי במיטה. אני בדרך כלל לא אוהבת את הגישה הזו, כיוון שהיא מונעת את תחושת הכאן והעכשיו. מצד שני, לפעמים הפנטזיה דווקא מאפשרת את ההתמודדות עם הכאן והעכשיו.

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח בילינסון