גלאקטיקוס 2009/10: האם פרס למד את הלקח?

בפברואר 2006 הגיעה לקיצה ההרפתקה הראשונה של פלורנטינו פרס בריאל מדריד, זו שזכתה לכינוי "פרויקט הגלאקטיקוס". הלבנים חוו רעידת אדמה לא פשוטה אחרי שהנשיא דאז הודיע על התפטרותו והסביר זאת בכך ש"המועדון זקוק לצאת לדרך חדשה". ההודעה של פרס היתה למעשה הודאה בכישלון התכנית הגרנדיוזית, בה הוא השקיע את כל כולו מאז נבחר לתפקיד, ממש עם כניסת המילניום החדש.

• ברצלונה: אין גבול לכשרון, גם לא לחלומות
• סהר: "אנגליה? הליגה הספרדית מעניינת יותר"
• גיא אסולין: "מאמין שההזדמנות שלי תגיע השנה"
• בשולי התהילה: דרג הביניים של הליגה הספרדית
  

את "הדרך החדשה" של הבלאנקוס היה אמור להנהיג מחליפו של פרס, רמון קלדרון, אלא שאת שלוש השנים וחצי בהן כיהן בתפקיד יזכרו יותר בעקבות פרשת השחיתות שגרמה לו להתפטר ופחות בגלל האליפות בה הקבוצה זכתה ב-2007/08. כל זה הספיק לאוהדי ריאל, ששכחו לפרס את הכישלון בקדנציה הראשונה, עת השיבו אותו לכס הנשיאות בתחילת הקיץ.

לרגל פתיחת העונה בספרד החלטנו לבחון את הלקחים שהפיק פרס מפרויקט "זידאנס ופאבונס" הכושל. בחרנו להתמקד בהרכב של המאמן קרלוס קירוש בעונת 2003/04, בה הוחתם דייויד בקהאם ואולי סימלה יותר מכל את הדרך בה התנהל המועדון, ולערוך השוואה עם ה-11 שקיבלו קרדיט במשחקי טרום העונה הנוכחית וצפויים להיבחר על ידי מנואל פלגריני. אז זה הסתיים במקום רביעי ועונה קטסטרופלית. האם הלקח נלמד?

שוער

איקר קסיאס - אחד השרידים היחידים של פרויקט הגלאקטיקוס הראשון ואפשר להבין למה. 'סנט איקר', האיש שהכי סבל מחוסר האיזון בסגל של ריאל בתחילת האלף הנוכחי, ודאי מחייך כעת לאור הבנייה המחודשת של ההגנה שלו.

מגן ימני: מיצ'ל סלגאדו מול אלבארו ארבלואה - נסו לשים בצד את שתי העונות האחרונות של המגן שחתם באחרונה בבלקבורן והתמקדו בדגם המקורי מלפני חמש עונות, שהיה באנקר בטוח בהרכב. לרכש מליברפול אופי הגנתי יותר, שעשוי להקל על הסופרסטארים בחלק ההתקפי, כך שאולי הוא באמת מתאים יותר למשימה.

בלם: איבן הלגרה מול סרחיו ראמוס - הבלם היחיד שניתן להזכיר ליד שמו את המילה 'יציבות' מאותה הגנה רעועה של קירוש הוא הלגרה. יורשו בתפקיד יוסט בחזרה לעמדה המקורית שלו, אחרי שבילה באגף ימין בעונה האחרונה ואמור להיות האיש הדומיננטי של פלגריני בחלק האחורי. כמו לקירוש בזמנו, גם לצ'יליאני ברור כי לא מהעמדה הזו תבואנה הצרות.

בלם: פרנסיסקו פאבון/ראול בראבו מול פפה/ראול אלביול - אותו שחקן צעיר, שהיה אמור לסמל את הפרויקט של פרס, לא עמד בציפיות והשאיר בור במרכז הגנת ריאל. בראבו (ואפילו אלבארו מחיה) ניסו למלא את מקומו, אך לא בהצלחה מרובה. הלקח נלמד וכעת יתחרו על התפקיד שני בלמים שכבר עברו דבר או שניים ברמות האלה, כשאסקייל גאראיי המוכשר ישמש כגיבוי בעת הצורך.

מגן שמאלי: רוברטו קרלוס מול מרסלו/רויסטון דרנטה - אולי נקודת התורפה העיקרית של הקבוצה החדשה שנבנתה בבירת ספרד. אז היה את המגן הברזילאי הנהדר, שהיה מניה בטוחה ואימת כל מאמן יריב. מי שסומן כמחליפו וההולנדי המוכשר יודעים לתמוך בחלק ההתקפי, אך המאמן הצ'יליאני יכול כבר עכשיו לחשוב על כדורים לטיפול בכאבי הראש שהם יגרמו לו אחרי שיפקירו את ההגנה.

קישור

אסטבן קמביאסו מול לסאנה דיארה/פרננדו גאגו - הטענה המרכזית (והמוצדקת) נגד ראשי ריאל בפרויקט הראשון, היתה הסירוב לשדרג את חוזהו של קלוד מקללה. העזיבה של הצרפתי השאירה את הקבוצה ללא קשר אחורי וקמביאסו, שהיה אמור למלא את מקומו, לא ממש עמד בציפיות. דיארה אמנם מזכיר מאוד את המקור, אך לא בטוח שממנו תבוא הישועה. גאגו, אם יעשה את קפיצת המדרגה המיוחלת, עשוי לפתור את הבעיה.

דייויד בקהאם/גוטי מול צ'אבי אלונסו - אם היינו עורכים השוואה של הרווח הכלכלי שגרף המועדון מהחתמת שני השחקנים, האנגלי היה מנצח ללא תחרות, אך על כר הדשא התמונה שונה. בקהאם אמנם נתן אז עונה לא רעה, אולם דווקא ההחתמה האחרונה של פרס בקיץ הנוכחי עשויה להיות החשובה ביותר ולחבר את הקבוצה ליחידה אחת.

זינאדין זידאן מול קאקה - אם יש עמדה בה פרס פגע בול בשני המקרים היא זו של עושה המשחק. 'זיזו' תמיד היה שם עבור ריאל, גם בתקופות הקשות ולמעשה מנע מהמכונה הלא ממש משומנת להתפרק. אם נשפוט לפי הבישולים של הברזילאי במשחקי ההכנה, הכניסה לנעליים הגדולות תהיה חלקה ואם הוא, בניגוד לצרפתי, יזכה לתמיכה של חבריו, אפשר להתחיל לסמן מועמד לתואר שחקן השנה בעולם.

לואיס פיגו מול כריסטיאנו רונאלדו - יחי ההבדל הקטן. הפורטוגלי הוותיק כבר היה גרסא חיוורת של הסופרסטאר שעשה את אותו מעבר שנוי במחלוקת מברצלונה. יורשו בתפקיד, רק בן 24, זכה למעבר בו כל כך חפץ והוא אמור לספק את כל מה שהיה חסר בפיגו - מהירות, שערים והוצאת העגלה מהבוץ ברגעים הקשים.

התקפה

ראול מול ראול - המלך של ריאל ודאי מעדיף לשכוח את אותה עונת 2003/04, שלמעשה סימלה את תחילת ההידרדרות שלו ונתנה לכל הפאסימיים את הסיבה להפוך את שעון החול ולספור את הזמן שנותר עד הפרישה. שתי העונות האחרונות (יש קשר לכך שפרס לא היה בסביבה?) השתיקו את המבקרים והזכירו את אותו ילד פלא מתחילת המילניום. אם הוא ימשיך באותו הכושר, פלגריני הרוויח את מה שהיה כל כך חסר לקירוש.

רונאלדו מול קארים בנזמה - עד כמה שזה יפתיע, העונה הטובה ביותר של החלוץ הברזילאי בריאל מדריד היתה דווקא זו בה אנו עוסקים. 24 שערי ליגה ועוד

שבעה בשאר המפעלים היא כמות שבנזמה חולם עליה בחלומות הכי ורודים שלו. רונאלדו אמנם עמד בציפיות וכבש בצרורות, אך בניגוד אליו, החלוץ הצרפתי מגיע רעב, עדיין ללא רינונים של כוכב ואולי פה הרווח של ריאל.

לסיכום: הרבה סיבות לאופטימיות בבירה הספרדית. אם לפני חמש עונות פרס חלם על הבאת סופרסטארים יחסית ותיקים מדי עונה, בתקווה לאזן אותם עם בוגרי מחלקת הנוער, הפעם למעלה מ-250 מיליון היורו הושקעו בבת אחת על שחקנים מהטופ העולמי, אך שעדיין רעבים להצלחות. בגירסה המתוקנת מי שידאגו לאיזון הם שחקנים מוכחים, בעלי אופי הגנתי יותר, שאמורים לספק את היציבות. האם זה יעבוד? החל מסוף השבוע הקרוב תגענה התשובות.