העסק נפל - ואיתו הזקפה: התמודדות עם כישלון

דודו טופז סיים את הקריירה שלו עוד לפני שסיים את חייו. לא הכרתי אותו אישית, יש לציין, וכל מה שאני יודעת עליו למדתי מכלי התקשורת. הוא היה גבר יפה במיוחד, עם הרבה קסם אישי, והוא השתמש בנתונים האלה כדי לקבל אהבה – גם מנשים וגם מהקהל. ההערכה העצמית שלו, כך נדמה, נבנתה על תגובת הזולת; הערצת הקהל מילאה אותו. במשך שנים הוא היה בפסגה, נגע בכוכבים, ואז החלה הדעיכה. כשכבר לא היה הראשון בבידור, נוצר אצלו ריק גדול. אני מניחה שגם הסוכרת הקשה שממנה סבל והשפעותיה הגופניות לא הוסיפו לו שמחה.

כמו אמנים רבים, ולמעשה גם כמו אנשי מקצוע אחרים, טופז התקשה להתמודד עם אובדן המקום הראשון, ובהמשך עם הירידה האיטית מהמודעות הציבורית ומאור הזרקורים. הקושי הוביל אותו לייאוש עמוק ולמעשים מסכני חיים. במעשיו הייתה זעקה לתשומת לב. הסיפור של דודו חיבר אותי לסיפור דומה אבל גם שונה.

בוגד ונבגד 

הוא היה כבן ‭,60‬ נאה, גבוה ולא ניתן היה לטעות בכך שהוא שייך לאצולת הממון: שעון ממותג, טלפון סלולרי מדגם מתקדם, חולצת טריקו עם לוגו מוּכר ומכנסיים ספורטיביים שהתאימו לנעליים. הוא נכנס לחדרי, חייך לעברי חיוך זוהר, חושף שתי שורות שיניים לבנות, לחץ את ידי, הציג את עצמו וסיפר איזושהי בדיחה לא ממש מצחיקה.

התיישבנו. הוא ציין את גילו, סיפר שהוא גרוש כמה שנים, אב לילדים גדולים, ויש לו נכדים. אין לו קשר זוגי קבוע, אלא

  "ידידות" מתחלפות, הוא קרא להן "יזיזות‭."‬ לפעמים היו לו כמה יזיזות בו-זמנית, הוא אמר בקריצה. אבל בזמן האחרון קורה לו משהו לא טוב. כלומר, לא לו אלא לאיבר שלו. הזקפה לא כל כך עובדת: לפעמים היא נעלמת מהר, לפעמים הוא לא מצליח להגיע לזקפה בכלל, ולפעמים יש לו זקפה אבל הוא לא מצליח לגמור. הוא ניסה לקחת תרופות להגברת האון, אבל זה לא עזר.

הוא בריא, עושה ספורט ולא נוטל תרופות בקביעות. לאחרונה קצת הזניח את עניין הכושר. יש לו זקפת בוקר, ואין לו צורך לאונן: אף פעם אין לו חוסר בבנות זוג. רובן צעירות ונאות, הוא הדגיש. "איך הגיבו בנות הזוג שלך על הכשל התפקודי‭"?‬ שאלתי. הוא הביט בי במבט מתנשא ואמר שהן לא מגיבות, וגם אם היה להן מה לומר זה לא ממש מעניין אותו. הוא פשוט ניתק קשר אחרי הכישלון במיטה.

אז מה הוא רוצה ממני? מאחר שניסה כבר את כל סוגי התרופות המקובלות, הוא בא להתייעץ איתי לגבי טיפולים חדשניים יותר. כשאמרתי לו שאצטרך להכיר אותו קצת יותר טוב לפני שאוכל לתת לו טיפול שונה מזה שכבר קיבל, הוא הגיב באי-נוחות. "מה עוד היית רוצה לדעת‭"?‬ שאל בתוקפנות מסוימת. "הייתי רוצה לדעת למשל במה אתה עוסק‭,"‬ אמרתי. "אני איש היי-טק‭,"‬ הוא ענה בקצרה. "איך השפיע המשבר הכלכלי על העבודה שלך‭"?‬ התעניינתי. ההבעה הזחוחה על פניו השתנתה תוך שנייה: פניו התכרכמו והתעוותו בניסיון לחנוק את הבכי שאיים להתפרץ.

לאחר שנרגע סיפר שהיה בעליה של חברת היי-טק ושותף בכמה סטארט-אפים. בגלל המשבר הוא נאלץ להפסיק את הפיתוח ולמכור את החברה. הוא לא נותר חסר כל, אבל איבד את העסק המצליח שבו השקיע את מיטב שנותיו. "אני מניחה שהתקופה הזו מלווה בהרבה מתח ואכזבה עבורך‭,"‬ אמרתי. הוא הינהן בראשו ואמר שהאכזבה לא רק מקצועית: מאז שעסקיו קרסו כמעט כל חבריו "הטובים" נעלמו. כל אלה שבילה איתם, יצא איתם, נסע איתם לחופשות בחו"ל – לא טורחים להחזיר לו עכשיו טלפונים, והוא מרגיש נבגד ונטוש.

"ומה עם המשפחה‭"?‬ שאלתי. הוריו נפטרו, אחותו חיה בחו"ל. נשארו הילדים שלו, שבמהלך השנים שבהן השקיע בעסקיו לא היה לו הרבה זמן אליהם, והקשרים ביניהם רופפים. בזמנו הוא ניסה להכניס אותם לעסקים שלו, אבל הם פנו לכיוונים אחרים. "אולי טוב שכך‭,"‬ הוסיף בעצב.

"והנשים שבחייך‭"?‬ הוספתי ושאלתי. "עם אשתי התחתנתי כדי להקים משפחה‭,"‬ הוא אמר. "במהלך הנישואים היו לי קשרים מזדמנים רבים עם נשים אחרות, ובסוף נמאס לה והתגרשנו. הנשים האחרות בחיי באו והלכו. רובן היו למטרות ייצוגיות ולסקס. חלקן רצו את חברתי בגלל הכסף שלי. עם אף אחת לא היה לי קשר בלעדי או ממושך, אף אחת גם לא גרמה לי להתאהב בה. תמיד ידעתי שאם אחת תלך, תבוא אחרת. סיפקתי להן מין ובילויים, ושני הצדדים היו מרוצים מהעסקה. עכשיו זה נגמר‭."‬

הפרעת חשק  

"יש לך חשק לאונן‭"?‬ שאלתי בתפנית חדה. הוא אמנם אמר לי בתחילת השיחה שמעולם לא נזקק לכך, אבל ניסיתי לבדוק מה החשק שלו לדברים באופן כללי. התברר שמפעם לפעם הוא מנסה לאונן, לא כי יש לו חשק מיני אלא כדי לבדוק אם המערכת מתפקדת. האמת היא שכבר אין לו חשק לעשות כל מיני דברים שפעם נהנה מהם. בעבר הוא היה יוצא להשיט יאכטות, לטיולי ג'יפים ולחדר כושר. היום אף אחד מהדברים האלה לא גורם לו שמחה. למעשה, גם להתחיל עם בחורות כבר לא עושה לו את זה.

שאלתי אותו אם הוא מצליח לקשור בין כל ההפרעות בחשק בחייו. הוא הביט בי במבט תוהה ולא מבין. "תראה‭,"‬ אמרתי, "היית בפסגת עולם ההיי-טק, הייתה לך חברה בבעלותך, היית עסוק בפיתוח חברות נוספות, ופתאום הכלכלה קרסה ונאלצת לוותר על מקורות הכוח והעניין שלך. נשארת בלי עובדים שצייתו לך ושיקפו לך כמה אתה מוצלח וגילית שגם אין לך כל כך חברים. איבדת די הרבה בתוך זמן קצר. התחושה הזו של אובדן כוח, מעמד ושליטה משליכה גם על המין. אז אין לך חשק, ואולי גם איבדת ביטחון לגבי הגבריות שלך, שהייתה מושתתת במובנים רבים על המעמד החברתי והכלכלי‭."‬

"אבל אני גבר, ואני רוצה לקיים יחסי מין. זה הרי צורך פשוט‭,"‬ הוא אמר במבוכה. "מתברר שאתה גבר לא לגמרי פשוט‭,"‬ אמרתי, "ויש קשר בין תחושת הכישלון העסקי לביצוע הכושל המיטתי. זה לא פשוט להיות פתאום בלי תעסוקה ובלי מטרה מוגדרת בחיים. למזלך, אינך חסר כל ותוכל למלא את זמנך בדברים אחרים. כאשר תרגיש שחייך בעלי תועלת, גם התפקוד המיני שלך יהיה טוב יותר‭."‬

חשבתי שהקשרים הבין-אישיים שלו בעייתיים ואינם אמיתיים, אבל זה לא הזמן לעסוק בהם. חשבתי שלעודד אותו לייצר חברויות עכשיו יהיה יומרני מדי. אבל הוא יכול לחזק את הקשר עם הילדים שלו, למשל. הוא היה סקפטי. הצעתי לו ליזום מפגשים עם ילדיו. הוא לא האמין שהם יסכימו, והופתע לראות שהיו מוכנים לשתף פעולה. אחרי כמה שבועות הוא חזר לחדר הכושר וחידש קשר עם כמה חברים שלא הפנו לו עורף.

עם הזמן הוא למד גם להביע ולבטא עניין בהם ובמה שקורה להם. הוא התפלא עד כמה גילוי של התעניינות אמיתית  בסובבים אותו גורם להם להיפתח אליו ולרצות בקרבתו. הוא למד להפיק תועלת מהזמן הפנוי שהיה ברשותו: הוא הפך לאב אמפתי ולסבא פעיל. הוא לא חזר עדיין לעולם העסקים, וכבר לא היו לו האקשן והאדרנלין שהתרגל אליהם, אבל הייתה לו הנאה מדברים אחרים. וכשההנאה מהחיים חזרה, גם הזקפה חזרה.

הוא ניסה ליצור קשר זוגי ולהתמיד בו, אבל היה לו קשה מדי להיפטר מההרגלים הרעים מן העבר. די מהר הוא חזר לקפוץ בין מיטות וקשרים מזדמנים. לא תמיד אפשר לתקן הכל. אבל לפעמים גם "חצי תיקון" מפריד בין דיכאון עמוק לבין חיים עם תחושה של משמעות וערך.

יציאה לפנסיה, פיטורים, גירושים ומשברים אחרים בחיים יכולים לגרום לאיבוד תחושת הערך העצמי. ככל שלאדם היו יותר מעמד, כסף או כוח, כך האובדן מתסכל יותר. יש אנשים שמגיבים למצב החדש בכך שהם מאשימים בו אחרים, ויש כאלה שנתקעים בעבר, והמציאות החדשה משתקת אותם. האנשים החזקים באמת מוצאים את החיובי גם במקום החדש שאליו החיים הובילו אותם ולומדים לצמוח ממנו הלאה. 

הכותבת היא מומחית לרפואת נשים ומיילדות, סקסולוגית ופסיכותרפיסטית, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח בילינסון