שתף קטע נבחר

תירגעו, לא גירשו אתכם

השימוש במונח "גירוש" לתיאור הפינוי מגוש קטיף, מהווה זילות מסוכנת של המונח וחוטא להיסטוריה של עם ישראל

לפולמוס "גירוש יהודי קטיף" המתרגש עלינו מדי שנה, נוסף לאחרונה הדיון בציון הארוע ביומנים. מאז 2005 מסתמן בחברה הישראלית מתן לגיטימציה להצגת פינוי האוכלוסייה הישראלית מרצועת עזה כגירוש. אין לי כוונה להיכנס לפולמוס בשאלת הנכון והלא נכון, המוסרי או הלא מוסרי, הצודק או הלא צודק, אלא לעצם ההתייחסות לפינוי המתנחלים בידי ממשלה שלא נפלה בשום הצבעת אי אמון.

 

פחות ממאה שנים לאחר הפורענות הגדולה בהיסטוריה של העם היהודי, שכללה גירוש אמיתי של יהודים ממקומות מושבם והשמדתם, אנו עדים לזילות מסוכנת של המונח, כשפינוי של יהודים בידי ממשלה ריבונית, משטח כבוש לתחומי המדינה היהודית הריבונית נתפס כגירוש.

 

יהודים גורשו פעמים רבות ממקומות מושבם, במיוחד באירופה המרכזית והמערבית, מתחילת האלף השני לספירת הנוצרים ועד המאה ה-18. גירוש יהודים לא היה כרוך בהחלטות דמוקרטיות, הוא לא נעשה לאחר שעתרו לבתי המשפט העליונים, הוא לא כלל פיצוי שניתן על רכוש שאיבדו. יהודים שחיו בארצות כבוהמיה, אוסטריה, צרפת, נסיכויות גרמניה ואנגליה - עמדו בפני סכנה מתמדת של גירוש, של סילוק ללא פיצוי על רכושם, תוך שהם נאלצים למעשה להימלט.

 

בשנת 1938 גירשה גרמניה את היהודים בעלי האזרחות הפולנית שחיו בשטחה. חלקם ישבו בגרמניה עשרות שנים, אך הם גורשו בלי שום פיצוי והושלכו בשטח ההפקר בין גרמניה ופולין. איש לא רצה בהם ולא קיבל עליהם אחריות.

 

ההיסטוריון הגדול דובנוב, תיאר את גירוש היהודים בספרו החשוב "דברי ימי עם עולם". בשום מקום לא מצויין כי היהודים המגורשים יכלו לירוק בפני מפניהם מבלי להיענש. הם גם לא ידעו בוודאות שיש מקום שיקלוט אותם או מדינה שתספק להם מגורים זמניים ודי כסף לרכוש מגורי קבע. מי שמשווה את פינוי יהודי קטיף לגירוש יהודי וינה בידי הקיסרית מריה תרזה יתקשה להבין כיצד ניתן בכלל להשתמש באותו מונח.

 

העם היהודי עבר תקופות קשות לאורך שנות קיומו, עלילות דם, פרעות, ומעשי טבח. יהודים סולקו מהארץ וממקומות מושבם בגולה, מערים וממדינות. אך עצם ההשוואה בין גירוש ספרד או אנגליה לבין פינוי גוש קטיף הוא זלזול בסבלם של יהודים לאורך ההיסטוריה.

 

בתקופת מלכות שלמה, אחת מתקופות הריבונות המוקדמות של העם היהודי, מסר המלך ערים בגליל כתשלום על חוב למלך זר, חירם מלך צור. חלק מהארץ המובטחת ניתן כמתנה לזרים, ומשום מה אין יום תענית המצויין לזכר החורבן הגדול והגירוש האיום. חבל שלמנהיגי הציבור שבונה לעצמו נרטיב סביב הפינוי מהרצועה, אין אותה חוכמה שהיתה לכותבי ספר מלכים ולקובעי מסורת ישראל.

 

כתושב רמת הגולן, חרב דמוקלס של אי וודאות פוליטית מרחפת גם מעל ראשי ומעל שאר מתיישבי האזור. תמיד קיימת אפשרות רעה שיום אחד בעקבות מאבק פוליטי ומדיני, פינוי ייפול גם על ראשינו. אולי נפסיד באופן דמוקרטי את המערכה הציבורית למניעת מסירת הגולן ופינוי האוכלוסייה הישראלית מהרמה. אך רק אם ישליכו אותנו חסרי כל בשטח הפקר שבין מדינת ישראל לסוריה, אפשר יהיה לקרוא לכך גירוש.

 

הלגיטימציה להצגת פינוי גוש קטיף כגירוש היא מסוכנת - ואין לכך שום קשר אם לדעתנו מהות הפינוי היתה נכונה או שגויה. 

 

ד"ר גלעד נתן, מכון קבנר להיסטוריה גרמנית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רועי נחמיאס
מי פונה ומי גורש?
צילום: רועי נחמיאס
מומלצים