שתף קטע נבחר

 

חילול השם, מי אשם?

"מדוע רק הלחץ התקשורתי גורם למנהיגי הציבור להתייחס לסוגיית ההתבדלות בפתח-תקווה? האם רק כשהדברים מתנוססים על חבל הכביסה הציבורי מתחילה להירקם מנהיגות? כך פותרים בעיות בציבור הדתי

אתמול, לאחר שנים של מאבק נראה כי סוף סוף, משרד החינוך בראשותו של גדעון סער, מתחיל לטפל ברצינות בבעיית בתי הספר הפרטיים. זה לא בא סתם, אלא הודות לסיפור פרשת פתח תקווה שעם סיומה (לשנה זו) נשארנו עם טעם רע בפה. התקשורת נזעקה ובצדק, להגן על החינוך הציבורי ואולם היא עשתה זאת בגסות יתרה ובירי ללא אבחנה כלפי כל מי שכיפה לראשו, גם אם הוא היחיד שנושא באתגר קליטת יהודי אתיופיה. "גזענות" צעקו רבים והאשימו את כל הציבור הדתי, בה בשעה שהבעיה היא מערכתית וקשורה לבתי ספר מסוימים (לא רק בפ"ת!). כעת, התעוררו צדיקים רבים ממגזרינו, שקולם לא נשמע עד כה כלל בסוגיה, והחלו למחות על חילול השם. ואני הקטן עונה כנגדם: "היכן הייתם עד עכשיו?".

 

בשנתיים האחרונות פעלנו רבות בתקשורת בנושא התבדלות החינוך הפרטי, מה לא עשינו? פנינו לבית הספר עצמו, ישבנו עם המפקחים, מצד העירייה ומצד המינהל, פנינו לחברי כנסת דתיים, שלחנו פקסים ומכתבים ועוד פקסים לתזכורת וראו זה פלא - לא קיבלנו ולו מענה קטן אחד. בעקבות זאת החלטנו לנסות להעלות את הנושא לדיון ציבורי רק במסגרת כלי התקשורת של המגזר הדתי. הדבר נובע בראש ובראשונה משום שהתקשורת הכללית אינה יכולה להבין את מורכבות הנושא ויכולה לסקר אותו רק אם יצבע בצבעים עזים ופרובוקטיביים המביאים לחילול השם. יתרה מכך, כאשר עובדים מול התקשורת הכללית הדבר מעביר את הציבור הדתי למגננה מגזרית וע"י כך נוצר אפקט הפוך, בו הציבור מגן על התופעות עליהן רצינו להתריע. לעומת זאת, כשהדבר נעשה בתוך עיתוני המגזר, הדבר נתפס כדיון אמיתי ומוביל לשינוי מחשבתי.

 

גם לאחר הדיון הפנימי בתקשורת הדתית לא קיבלנו ולו התייחסות קטנה מאותם בתי ספר אשר מנהליו ממשכים לדבר על "אחדות" ו"כלליות" אך מתעלמים מהנעשה מסביבם ומהפניות הישירות שלנו.

 

כעת, נותרה לנו דרך יעילה אחת: פניה לתקשורת הכללית, שם ידעו בדיוק איך לצייר זאת. על העמוד הראשי תתנוסס תמונת ילד עצוב עם כיפה ומעליה הכותרת: "גזענות דתית". במקרה הטוב יכתבו: "כך דוחים את העניים", או "האמא נדרשה להביא ששה מכתבי המלצה לילד בן חמש". שר החינוך ידבר, יהיה מי שידאג לבג"ץ וכל תוכניות האקטואליה יעסקו באותו בית ספר שמקבל 100% תקצוב, אך מקבל לשורותיו רק אליטה הנקבעת לפי סוג ההורים. אז, מנהלי בתי הספר כבר לא יוכלו להתעלם וסוף סוף הבעיה תתחיל להיפתר במחיר של הרבה חילול השם.

 

השאלה היא מדוע אין דרך אחרת? מדוע רק הבושה יכולה לפתור את העניין? מדוע בנושא זה, גם כבנושאים אחרים, רק כשהדברים יוצאים החוצה ומתנוססים על חבל הכביסה הציבורי, מתחילה להירקם מנהיגות? הכיצד קרה שבסוגיית החינוך הדתי הכול כך חשובה, פעילים בעיקר ארגונים וולנטרים או קומץ אנשים פרטיים? היכן מנהיגי הציבור הטבעיים? היכן המנהיגים שיאמרו "די להיבדלות" עוד לפני שזה "יתפוצץ" בחדשות רשת ב' ובערוץ 2?

 

בהפטרת יום כיפור נקרא את דברי ישעיהו הקורא לאנשים המקפידים על צומות ותעניות להקפיד קודם כל על צדק חברתי. לשאלת העם: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע", עונה הנביא: "הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ". בטוחני שבימיו של הנביא, היו צדקנים אשר אמרו לו לשתוק משום שהדבר גורם לחילול השם.

 

במקום לטעון כלפי מי שמעלה את הסוגיה על סדר היום הציבורי, נכון יותר לטעון כלפי מי שיוצר אותה.

 

גמר חתימה טובה

 

שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אילוסטרציה
צילום: עמית מגל
מומלצים