אתגר ישראלי מול איראן
גם את בגין הזהירו מיטב המוחות מפני תקיפה בעיראק. אך הוא גילה מנהיגות והסתכלות ארוכת טווח שהשתלמה לכולנו
מול איום גרעיני מצד משטר טרור איראני שהקריב מאות אלפי אזרחים במלחמה נגד עיראק, אין אופציה של הרתעה ותגובה. יש רק אופציה צבאית של מניעה. ישראל אינה יכולה להטיל את יהבה על ארה"ב, ובמיוחד לא על ממשל הדבק באופציית המו"מ והסנקציות – המשחקת מזה שבע שנים לידי איראן - ומסתייג מאופציה צבאית.
ב-1980-1 ניסו ראשי המוסד ואמ"ן, שר הביטחון ויצמן וראש האופוזיציה פרס להניא את ראש הממשלה בגין מהפצצת הכור הגרעיני בעיראק. הם טענו שהסיכוי להצלחת המשימה זניח ושהסיכוי לצפות בטלוויזיה בגופות הטייסים הישראלים נגררות ברחובות בגדד, גבוה מהסיכוי לצפות בהם נוחתים בישראל. הם הזהירו מהשלכות קטלניות מדיניות, כלכליות וחברתיות כתוצאה מקרע עמוק ביחסים עם ארה"ב. הם צפו התמוטטות של הסכם השלום עם מצרים, מלחמה מול העולם המוסלמי ללא סיוע אמריקני ופגיעה בביטחון היהודים בתפוצות.
אבל בגין המחיש תנאי בל-יעבור למנהיגות, כשטען שמחיר אי-מתקפה יגמד כל מחיר של מתקפה מצד עיראק גרעינית. הוא החליט להקריב נוחיות קצרת-טווח על מזבח ביטחון לאומי ארוך-טווח.
ב-1981 לא הפנימה ארה"ב את היקף סכנת הגרעין העיראקי. ב-2009 היא הפנימה את סכנת הגרעין האיראני. האם רה"מ נתניהו יישם את מורשת בגין, או את מורשת פרס, מול איום קיומי, ברור ומיידי? עצם ריחוף העננה הגרעינית מעל ישראל – גם אם לא ישוגרו ראשי חץ גרעיניים – תביא לכרסום דרמטי באמונה מבית ומחוץ בעתיד המדינה, להפסקה מיידית של העלייה, לזרם חסר-תקדים של ירידה, לקריסה של תחזיות הצמיחה ודרוג האשראי הישראלים, להתרחקות משקיעים זרים מישראל ולהתמוטטות כלכלית, חברתית וביטחונית של המדינה היהודית. לכן, ישראל אינה יכולה להמתין לאקדח גרעיני עשן בידי איראן. עליה למנוע ממנו להגיע לידה.
אמנם ב-2009 נהנית התשתית הגרעינית האיראנית מאמצעי הגנה שלא עמדו לרשות עיראק ב-1981: פיזור ברחבי המדינה, עומק ומיגון המתקנים ומערכות הגנה מתוחכמות. אבל ב-2009 נהנית ישראל משדרוג גיאומטרי של יכולות המתקפה בהשוואה לעבר: יכולות ההרס, הדיוק והחדירה של הטילים והפצצות והאפשרות לשגר טילים מחוץ לטווח הרדאר.
ב-1981 הייתה לישראל אופציה התקפית אחת וחד-פעמית, שהתבססה על שדרוג טכנולוגי בלתי-מוכח. ב-2009 יש לישראל מספר דרכי פעולה אפשריות המבוססות על מערכות נשק מוכחות ועל אמצעי מודיעין אנושי ולוויני מתקדמים. גם השמדת מספר מתקנים קריטיים – ולא את כל התשתית הגרעינית - תשבש את האסטרטגיה של טהרן.
ב-1981 היו הציבור והקונגרס האמריקני שותפים לאדישות היחסית של העולם החופשי מול איום הגרעין העיראקי. ב-2009 הם דווקא ערים לאיום הגרעין האיראני על ארה"ב וישראל, מאיצים בממשל להחריף את מדיניותו כלפי איראן ומזדהים עם זכות ההגנה העצמית של ישראל. האם ישראל תשכיל למנף זאת?
פעולה צבאית ישראלית חד-צדדית ב-1967 וב-1981 גררה גינויים ועונשים קצרי-הטווח, אך זיכתה את ישראל בהערכה אסטרטגית ארוכת-טווח. השמדת היכולות הפאן-ערביות של נאצר והגרעיניות של צדאם חוסיין צמצמו את פוטנציאל הזעזועים במזרח התיכון, הנחיתו מהלומה לברה"מ, תרמו משמעותית לאינטרס ארה"ב וליציבות המשטרים בסעודיה ובמפרץ הפרסי ושדרגו את תדמית ההרתעה של ישראל.
הסרת איום הגרעין האיראני על ידי פעולה צבאית ישראלית תביא לתגובות זהות, ואולי אף למתקפת טילים של איראן, חיזבאללה וחמאס על ריכוזי אוכלוסין בישראל ולהחרפת הטרור האש"פי מיו"ש. אך ככל שמחיר מתקפת המנע יהיה חמור, הוא יתגמד בהשוואה למחיר הרתיעה ממלחמת-מנע: מתקפה גרעינית על ישראל.
אי-השמדת מאמץ הגרעין האיראני גם תתמרץ את מאמץ הגרעין של מצרים, סעודיה, סוריה ולוב, תחריף את זעזועי האזור ותכרסם בתדמית ההרתעה של ישראל.
איום הגרעין האיראני מהווה מבחן מנהיגות אולטימטיבי של ראש הממשלה, השרים וכנסת ישראל: האם ינהגו בפרגמטיות מונחית-כושר עמידה ודבקות באינטרס הקיומי ארוך-הטווח של המדינה היהודית, או שמא יפגינו "פרגמטיות" מונחית-רפיון וצרכים קצרי-טווח המאפיינים את כל ממשלות ישראל מ-1992 ומכרסמים בבסיס קיומה?
יורם אטינגר, מומחה למזה"ת ולארה"ב, מנכ"ל עמותת "במחשבה שנייה"
לפנייה לכתב/ת 
