"ההסכם בין טורקיה לארמניה מוכיח שהכל פתיר"

10.10.09 ייזכר כיום שבו סומן הסוף לאחד הסכסוכים הארוכים והקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית - בין טורקיה לארמניה. מה הסיבות שהובילו להסכם דווקא עכשיו? מה הסיכויים שלו להצליח והאם לישראלים ולפלסטינים יש מה ללמוד?

מומחים לטורקיה ולקווקז סבורים כי הסכם הנורמליזציה הטורקי-ארמני מוכיח יותר מהכל שהכל פתיר. "זו הוכחה לשתי מדינות שהצליחו להתנתק מאמוציות וזכרונות היסטוריים כדי לנהל דיאלוג להסדר מדיני", אמרו שניים מהם בשיחה עם ynet.

ההסכם, שנחתם בתיווך שוויצרי בין שר החוץ הטורקי, אחמט דבוטוגלו, לעמיתו הארמני, אדוארד נלבנדיאן, קורא לכינון יחסים דיפלומטיים בין המדינות ופתיחת הגבולות ביניהן בתוך כחודשיים. סוגיית השואה הארמנית מוזכרת בהסכם רק במרומז וקוראת להקמת ועדה שתיבחן את "המימד ההיסטורי" של העמים ותגבש המלצות.

מנכ"ל משרד החוץ בעבר ושגריר ישראל בטורקיה לשעבר, ד"ר אלון ליאל, סבור כי "המשמעות העיקרית של הסכם הנורמליזציה עם ארמניה, הוא הורדת הלחץ האדיר שהופעל בעשור האחרון של טורקיה להכיר בטבח הארמני כרצח עם. הלחץ הזה הקשה עליהם מאוד במשא ומתן על הכניסה לאיחוד האירופי, וההסכם הזה מסיר מבחינתם מכשול גדול מאוד. לראש הממשלה ארדואן יש יתרון גדול מאוד בפרלמנט וההסכם הזה יתקבל בקלות".

לדברי ליאל, הרעיון שעומד בבסיס ההסכם - במסגרתו תוקם ועדה בלתי תלויה לבדיקת אירועי 1915 - היא העמדה הטורקית הרשמית כבר שנים רבות ולכן ניתן להתייחס לכך כניצחון טורקי גדול. "בניגוד לשואה שלנו, בכל הנוגע לשואה הארמנית ההיסטוריונים חלוקים אם מדובר ברצף אירועים או במשהו מתוכנן. להערכתי, החשיבות של ועדה כזו לאחר שהתקבלה החלטה בעלת משקל היסטורי בסדר גודל כזה, היא לאין ערוך יותר קטנה. המהלך המדיני שביצעו שתי המדינות יוציא הרבה מאוד אוויר מהמפרשים של אלה במצד הארמני שלחמו למען הכרה בשואה".

חתימת ההסכם, אמש בציריך (צילום: AFP)

המוקש: נגורנו-קרבאך

על-פי ההסכם, פתיחת הגבולות בין טורקיה לארמניה מותנית ב"מחווה" בחבל הבדלני נגורנו-קרבאך, שהוא מובלעת ארמנית בשטח אזרבייג'ן. ליאל מסכים כי הסכנה הגדולה ביותר לטורקיה בסכם הנוכחי הוא איבוד אזרבייג'ן. "אזרבייג'ן היא 'אחות של טורקיה'. היא המדינה הכי קרובה אליה באזור והייתה בה התנגדות קשה מאוד להסכם הזה".

בהקשר הזה, משבח ליאל את המעורבות האמריקנית בסכסוך ומזכיר כי הנשיא אובמה הסיר לאחר כניסתו לתפקיד את דרישתו מטורקיה להכיר ברצח העם - ובכך סלל את הדרך לשיחות. "הדבר השני הוא שטורקיה היא מעצמה אזורית. יש לה מעמד הרבה יותר חזק באזור מאשר מלפני כמה שנים. יש לה מדיניות חוץ מאוד דינמית והיא יכולה להכתיב דברים ולהתגבר על מכשולים".

ומה בנוגע לארמניה? האם העלמתה של סוגיית רצח העם בין סעיפים וועדות שונות, אכן מעידה על התקפלות של השלטונות בירבאן? אבינועם עידן, מומחה לקווקז מאוניברסיטת חיפה, לא מסכים. "ארמניה היא מדינה ששרויה בבידוד אזורי. היא היתה סמוכה במשך שנים על שולחנה של רוסיה הן מבחינה מדינית והן מבחינה כלכלית. אחרי התפרקות ברית המועצות, היא נשארה מאחור וכעת היא מנסה לשנות את המצב הזה.

"טורקיה היא מדינה חשובה מאוד לארמניה הן מבחינת הגישה לים השחור ומשם לשווקים הבינלאומיים. זה אינטרס כלכלי גדול מאוד של ארמניה שהיא בסך הכל מדינה קטנה, ענייה ודלה מאוד במשאבים ומקורות אנרגיה", מוסיף עידן. "ההחלטה לבודד את שאלת השואה ארמנית ממערכת היחסים בין שתי המדינות ולדון בו נפרד, הוא ניסיון משותף להסיר מכשולים ולאפשר התקדמות במישורים אחרים שחשובים לארמניה".

שר החוץ הטורקי דבוטוגלו חותם על ההסכם (צילום: AFP)

החשש העיקרי של הממשלה בירבאן כעת היא מתגובה קשה של הפזורה הארמנית החזקה בחו"ל ומהקשיים שתיצור האופוזיציה במדינה לאשרור ההסכם. מנהיג מפלגת "המורשת" האופוזיציונית, סטפן ספריאן, כבר הודיע כי ארמניה לוקחת על עצמה "סיכון גדול" בחתימה על ההסכם. בסוף השבוע הפגינו אלפי בני אדם בירבאן נגד ההסכם ונשאו שלטים בהם נכתב "אין משא ומתן על רצח עם".

הלקח הישראלי: הכל פתיר

"צריך יהיה להמתין ולראות איך הדברים יתגלגלו", אומר עידן. "הפזורה הארמנית מאוד מיליטנטית בעניין הוויכוח לגבי אחריות הטורקים לטבח. מצד שני, יש פה תהליך שלך הכשרת לבבות במסגרתו אזרחי ארמניה יהיו חייבים לשנות את עמדתם. זה יהיה אתגר לממשלה ולנשיא סרקזיאן, שהוא יליד חבל נגורנו-קרבאך, לעבור לגישה מתונה יותר".

לדברי עידן, התמודדותן של טורקיה וארמניה עם סוגיית נגורנו-קרבאך היא המעניינת והמשמעותית יותר. "טורקיה נמצאת בסיטואציה בעייתית. הטורקים עמדו על כך שארמניה תוותר על שטחים שתפסה במהלך המלחמה עם אזרבייג'ן. אם זה לא נכלל הסכם, זה עלול לגרום לעימות בין אנקרה לאזרבייג'ן".

סיומו של הסכסוך הטורקי-ארמני אחרי כמעט מאה שנים, מעורר השוואות בלתי נמנעות לעימות אחר הנמשך תקופה דומה, העימות בין ישראל לפלסטינים. "לא הייתי מסיק מסקנות בין שני המקרים כי מדובר בסכסוכים שונים מאוד. אבל אם יש דבר שההסכם הזה יכול ללמד אותנו הוא שהכל פתיר", מציין ליאל. "זה סכסוך שכולם חשבו שלא יהיה ניתן לפתור אותו והנה דברים נפתרים מכיוון לא צפוי. דבר נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא התיווך השוויצרי. שווייץ עשתה בשקט בשקט עבודה אדירה בהסכם הזה והוכיחה את עצמה כמתווכת. הניסיון שנצבר אצלם בתיווך בינלאומי עומד לרשות הקהילה הבינלאומית".

גם עידן מתקשה למצוא הקבלות בין טורקיה וארמניה לישראל ולפלסטינים. "אין ספק שמדובר כאן בשתי מדינות שמצאו את הדרך לדיאלוג והסדר מדיני שמנותק מאמוציות וזכרונות היסטוריים, אך אסור שהקשיים והבעיות שלהם לא הושפעו בשום שלב מדה לגיטימציה של קיומו של צד אחד על-ידי הצד השני. בסיסי הקונפליקט שונים".