מסביב לעולם ב-20 יום
אוכל מיובש, סערה עצומה ושבעה שיאי עולם. בריאן ג'ונס, האדם הראשון שהקיף את הגלובוס בכדור פורח, נוחת בישראל, מספר על החוויה המדהימה ההיא וגם על הפרויקט הבא שלו: פיתוח מטוס שיקיף את העולם בעזרת אנרגיה סולארית
בעולם שבו הכל נעשה ושכל כך קשה לחדש, מעטים האנשים שיכולים לומר שהם עשו משהו בפעם הראשונה. אז הרי לכם אדם כזה: בריאן ג'ונס היה האדם הראשון, יחד עם ברטראן פיקאר השוויצרי שותפו למסע, שהקיף את כדור הארץ בכדור פורח.
ביום שישי הקרוב עומד בריאן ג'ונס לנחות אצלנו עם העתק של "אורביטר ,"3 הכדור הפורח שבו השלים את המסע האפי ההוא. ג'ונס מגיע לישראל כאורחה של חברת פדני, יבואני ברייטלינג, הספונסרים של ג'ונס ופיקאר, במסגרת טור חובק עולם לציון עשור להישג. הציבור הרחב יוכל למצוא אותו ואת הכדור הפורח בספורטק בתל אביב ביום ראשון בערב.
קצת מאכזב לגלות שג'ונס לא יגיע לישראל ממערב אנגליה, שם הוא מתגורר עם אשתו (גם היא בעסקי האוויר) ושתי בנותיו, בטיסה ישירה בכדור הפורח שלו. "הכדור הפורח שאביא איתי הוא העתק של הבלון ההוא, אבל הוא שונה," מסביר ג'ונס, .62 "באורביטר 3 המקורי היה שילוב של אוויר חם ותא הליום, בהעתק יש רק אוויר חם והוא לא מותאם לטווחים האלה."
איך אתה מרגיש לקראת הנסיעה?
"אני נרגש, אף פעם לא הייתי בישראל, זאת פעם ראשונה שלי."
תלוי ברוח
את המפגש הראשון שלו עם הכדורים הפורחים ערך ג'ונס בשלב מאוחר יחסית בחייו, בגיל .38 "יום אחד, בשנת ,1985 מישהו הציע לי לטוס איתו," הוא מספר. עד אז הוא הספיק להטיס דאונים ולהיות איש צוות של מסוקי חילוץ בחיל האוויר המלכותי (המקבילה הבריטית ליחידה ,(669 כך שהשתלשלות מעצמים מרחפים לא הייתה זרה לו בעצם.
איך זה היה?
"זאת טיסה מאוד עדינה, הכי חלקה שהייתה לי בחיים."
זאת הייתה אהבה מהמראה ראשונה, מספר ג'ונס. "כשמזג האוויר נוח, כדור פורח הוא הכלי הכי קל להטסה", הוא אומר. "אבל כשמזג האוויר גרוע הוא הכי קשה שיש. האתגר הזה משך אותי."
מה במיוחד?
"הדבר הכי גדול בכדור פורח הוא שאתה אף פעם לא יודע בדיוק לאן תגיע, כי אתה תלוי ברוח. זה הקסם, שאתה טס עם הרוח. ניווט בכדור פורח אומר לדעת איפה אתה ולרדת ולעלות עד שאתה מוצא את הרוח שמתאימה לך."
"אתה אף פעם לא יודע בדיוק לאן תגיע"
מה שהחל כתחביב נהפך תשוקה ומשם הדרך נסללה לעסק. הוא התמחה בכדורים פורחים מסחריים, שלטי פרסומת מרחפים בגובה של רב קומות, ונהפך במהרה למדריך הבכיר באנגליה להטסת כדורים פורחים.
ועדיין, כל זה לא הכין אותו לטיסה הגדולה מכולן. "הטיסה הכי ארוכה שהייתה לי עד 1999 הייתה של משהו כמו שש שעות," הוא מספר. בסופו של דבר הוא נהפך כמעט במקרה לאחד משני בני האנוש הראשונים שהקיפו את העולם בכדור פורח בטיסה רצופה.
"היו שני ניסיונות שנכשלו לפנינו, ואני הצטרפתי לצוות אחרי הניסיון הראשון," מספר ג'ונס. "בגלל שהייתי מדריך בכיר ובגלל העבר הצבאי שלי ביקשו שאייעץ בטכניקות הישרדות באוויר. הניסיון השני נכשל, הם נחתו בבורמה אחרי תשעה ימים ואני ליוויתי אותם מהבקרה הקרקעית."
בניסיון השלישי ג'ונס קודם. "הם החליטו לנסות עוד פעם אחת אחרונה והוזמנתי על ידי המארגנים להיות מנהל הפרויקט ובמקביל לשמש כטייס גיבוי," הוא משחזר. "בשלב מסוים מישהו העלה את הרעיון שאני כבר אהיה אחד משני הטייסים, כי הייתי שותף לכל שאר האלמנטים בפרויקט. חשבתי על זה קצת ואחר כך אמרתי כן."
מה אמרו בבית?
"אשתי עבדה גם היא בפרויקט, אז היה קל יותר לשכנע אותה. היא ידעה שזה חלום ישן שלי, להיות שותף למשהו כזה, אז כשהזדמנות כזו הופיעה היא הסכימה מיד. הבנות שלנו דאגו אבל תמכו בי."
ב1- במארס ,1999 אחרי חודשים של הכנות, המריא הברייטלינג אורביטר 3 מהאלפים השוויצריים. משם הדרימו ג'ונס ופיקאר והקיפו את עולמנו הקט כמה קווי רוחב מעל לקו המשווה, ממערב למזרח.
הכדור הפורח הותאם במיוחד למשימה: גובהו היה 56 מטר והוא התמלא באוויר חם ובתא גומי גדול שמולא בהליום. מתחתיו התנדנדה הגונדולה צנועת הממדים שבה התאכסן במשך 20 יום צמד הטייסים, יחד עם מכלי מים (שקפאו לא אחת,( מזון מיובש ומכלי גז למבער שנועד לחימום האוויר בבלון. לגונדולה הוצמדו תאים סולאריים שהטעינו את הסוללות שהפעילו את ציוד הקשר והניווט.
במשך הטיסה הייתה שגרה די פשוטה בכדור הפורח. "היו לנו שלוש משמרות של שמונה שעות כל אחת, שתיים לחוד ואחת ביחד, שבה הטייס מפעיל את הבלון והשני עוזר עם הניווט ומכין את האוכל. היה הרבה מה לעשות ולא היה הרבה זמן."
זה לא היה קצת קלסטרופובי?
"לא, היה קל להסתדר, כי היינו תלויים לגמרי אחד בשני וסמכנו לגמרי אחד על השני. הכרנו בסך הכל שנה וחצי לפני כן, אבל נהפכנו חברים טובים מאוד."
"היה הרבה מה לעשות ולא היה הרבה זמן"
איך היה הנוף?
"ראינו נופים מדהימים, אבל בעיקר התרכזנו במשימה. זה גם לא היה קל להביט החוצה, כי החלונות הופנו למעלה כך שנראה את מזג האוויר והיינו צריכים להתאמץ כדי לראות למטה. נוסף לכל זה החלונות היו מכוסים בקרח ובלחות והיה צריך לגרד כדי לראות החוצה."
מה הסכנות במסע כזה?
"הסכנה זה חלק מההרפתקה, לא? יש הרבה דברים. נחיתה באוקיינוס או על הרים גבוהים כמו ההימלאיה זה משהו שאי אפשר לשרוד, אבל הסכנה הכי גדולה היא מזג האוויר. לפנינו היו 21 ניסיונות להקיף את העולם ורובם נכשלו בגלל בעיות מזג אוויר. אם תטוס לתוך ענן גדול אתה תתרסק בגלל לחץ האוויר, גם סערת ברקים היא משהו שאתה לא רוצה להיכנס אליו ולכן טסנו בסוף החורף, שזו תקופה שיש בה פחות סערות כאלה."
מה היה הרגע המפחיד ביותר במסע?
"נקלענו לסערה עצומה מעל האוקיינוס השקט. זאת הייתה הפעם היחידה בחיי שבאמת חשבתי שאני הולך למות. הייתה סכנה אמיתית שננחת באוקיינוס כי היינו כבר קרובים מאוד לסערה. היינו חייבים לטפס מעל הסערה, אז היינו צריכים לצבור גובה ומהר."
מה עשיתם?
"חגרנו על עצמנו מצנחים והיינו צריכים לזרוק הרבה משקל, כל מה שיכולנו: אוכל, סוללות, בגדים, הכל כדי שהבלון יהיה קל יותר ונוכל לטפס למעלה, כמו סירה בסערה. היה לנו אוכל מיובש, שום דבר גורמה, אז זה לא היה הפסד גדול מדי."
בסופו של דבר הצליחו ג'ונס ופיקאר לעלות מעל הסערה, ושם נגלה לעיניהם אחד המחזות היפים במסעם: הם טסו מעל עין הסערה, היכן שאין עננים, ויכלו לראות דרכה את מי האוקיינוס. "בסופו של דבר לא היה רגע שבו רציתי להיות במקום אחר, אבל היו זמנים קשים," אומר ג'ונס. "כשזה קורה אין טעם להילחם בזה, כי אי אפשר להילחם בדברים שאתה לא יכול לשלוט בהם."
פרויקטים הרפתקניים
לאחר 19 ימים, 21 שעות ו55- דקות נחתו ג'ונס ופיקאר במדבר המצרי. אחרי שגמאו 47,500 ק"מ - מרחק הטיסה הארוך ביותר מאז ומעולם - הצליחו להגיע בעזרת זרם הסילון למהירות עצומה של 300 קמ"ש ועד לגובה שיא של למעלה מ13- ק"מ. הם שברו שבעה שיאי עולם שונים במהלך טיסתם, רבים מהם לא נראים ככאלה שעומדים לפני שבירה.
במהלך המסע עלה בראשו של ג'ונס הרעיון להקמת הקרן שבראשה הוא עומד כיום, "רוחות של תקווה," השמה לה למטרה להילחם במחלת הנוֹ מה, מחלה שפוגעת קשות בפניהם של ילדים אפריקנים בעיקר ואף גורמת למוות.
"הייתה סכנה אמיתית". ג'ונס עם שותפו למסע ברטראן פיקר
"אני זוכר במיוחד את הימים שבהם הגיעה ההשראה להקמת הקרן," מספר ג'ונס. "הרוח לקחה אותנו מעל אפריקה לכיוון הלא נכון והיינו צריכים לרדת נמוך. טסנו מעל המדבר באפריקה וראינו הרבה חול שנראה מדהים מהאוויר, שקיעות וזריחות יפהפיות. היינו מופתעים והתרשמנו עמוקות מהיופי הזה שנגלה לנו. חשבנו כמה כל זה יפה, אבל גם על כך שלא יכולנו לראות את הסבל והייסורים על האדמה: ילדים שמתים ממחלות קשות ומלחמות בנוף כל כך יפה."
מטרתו של ג'ונס בהגעתו לישראל היא לעורר מודעות ולאסוף כספים לטובת הטיפול במחלה, שבאופן מפתיע הוא פשוט מאוד וגם לא יקר. "נומה פוגעת ב-100 אלף ילדים מדי שנה ושיעורי התמותה ממנה הם של 80%. זה למעשה חור בפנים שמתחיל מכיב בפה. מה שמזעזע הוא כמה קל לטפל בזה בהתחלה, עם שטיפת פה ואנטיביוטיקה."
אז מה אתם עושים?
"אנחנו מעוררים מודעות ומממנים הכשרה של עובדי רפואה, שהולכים לכפרים ומחפשים סימנים למחלה ומרצים בפני אמהות. התחלנו בניז'ר ועכשיו אנחנו פועלים בשש מדינות ומקווים להתרחב. בניז'ר היו לפני תחילת הפעילות שלנו ב2001- אלף מקרים בשנה, וב-2008 היו רק ,21 אז אני חושב שאנחנו רואים פירות."
בעשור שעבר, מאז המסע של חייו, ג'ונס ממשיך להקיף עצמו בכדורים פורחים. הוא בוחן בלונים חדשים ומטיס אותם ומעורב בפרויקטים הרפתקניים חדשים. הוא ניהל טיסה ראשונה מעל הקוטב הצפוני וניהל גם פרויקט שאפתני אחר שלא צלח, שבו ניסו להטיס כדור פורח ענק לחלל החיצון.
ומה עכשיו? יחד עם שותפו למסע המפורסם, ברטראן פיקאר, ג'ונס סיים לפתח אב טיפוס של מטוס בשם סולאר אימפולס, והם תולים בו תקוות שיהיה המטוס הראשון שיקיף את העולם בעזרת אנרגיית השמש, במטרה לקדם שימוש באנרגיה מתחדשת.
תאחדו שוב כוחות, כמו בימים הטובים?
"אני אנהל את הטיסה מהקרקע. אני כבר לא בגיל המתאים והבריאות שלי לא טובה מספיק. יש אנשים אחרים שיעשו את העבודה."
לפנייה לכתב/ת 
