הזמנה מסוכנת של מיליונרים

ממשלות קצרות רואי שמעוניינות רק בשיפור נתונים שלא מעיד דבר על רמת החיים של כלל האוכלוסייה, כמו התל"ג לנפש, פיתחו זן חדש של תיירות: תיירות המיליונרים. התייר החדש לא מגיע לשבועיים, אלא לכמה שנים. הוא לא מבזבז את כספו על מזכרות בשוק, אלא מקבל מהמדינה מקלט מס בתמורה לנכונותו להרשם בה כתושב. הוא יישאר במדינה המארחת במשך שנתיים-שלוש, אולי אפילו עשר, ובתום תקופת המתנות לעשירים, יעבור בעליזות למקלט מס חדש.

בריטניה מעלה את המסים לבעלי הון, גם המס על רכוש עולה, מס גולגולת מוטל על בעלי הכנסות מעל רף מסוים, המס על הדיבידנדים עולה וגם מס ההכנסה. לאחר קרוב לשלושה עשורים הבינו הבריטים שרעיון העיוועים של מסים נמוכים יותר והכנסות גדולות יותר למדינה אינו עובד - הם רק מאלצים את המדינה ללוות יותר כסף בשביל לשלם על השירותים הבסיסיים שהיא נותנת וכך הפחתת המס גורמת לגידול בחוב הציבורי.

ממשלת בריטניה הבינה שאי אפשר רק להוריד מסים ולפתות בעלי הון לרכוש אחוזות במדינה כדי להבריא את הכלכלה. למעשה, הניסוי התאצ'ריסטי על רבדיו השונים הוכיח בעיקר יכולת מופלאה ביצירת פערים. אבל ההנחות לשועי עולם תרמו בשנים האחרונות לכך שבריטניה הפכה לנווה המסים החביב על שלל בעלי הון. הם משכו את כספם מהמדינות בהם צברו אותו, מהמקומות שזיעתם של עובדים טפטפה בצורת ממון לכיסיהם, ובאו לאי הבריטי שהבטיח הנחות מס נדיבות. כעת, בזמן שהמשבר הכלכלי מוכיח כי חוסן הכלכלה הבריטית הוא לא יותר מאשליה, וממשלתו האמיצה והלא פופולארית של ג. בראון מעיזה להעלות מסים על בעלי ההון, הם נמלטים למקלטי מס חדשים.

במקום ללמוד לקח מחוסר התועלת של בעלי הון שלא משלמים מסים לכלכלה, היה ברור שישראל תהיה בין המדינות שיהיו מספיק חסרות אחריות כדי לקרוא לבעלי ההון לבוא לשכון חינם בתחומן.

ישראל מציעה פטור ממס על נכסים בחו"ל למשך עשר שנים, פטור ממס לשנה גם על הון שנצבר לאחר החזרה אליה, פטור ממס הכנסה לעשר שנים, הנחות מפליגות במסים על דיבידנדים וחברות. חסידי השוק החופשי כבר מחככים כפות ידיים בהנאה: פחות מסים ויותר מיליונרים, ולא בתהליך של כמה שנים, אלא בקליטה מהירה ממש. התל"ג יעלה כי ההכנסות שנבזזו ברחבי הגלובוס יהיו רשומות פה, אבל שום הכנסות ממס לא יזרמו לקופה הציבורית.

סוגדים לתל"ג

העולם שייך לבעלי ההון, לא לצעירים, לא לעובדים ולא לקבוצות רוב מעמדיות שכל תפקידן הוא לשרת את ההון ולהעשירו בעבודה ובשירותים, בתמורה שהולכת וקטנה. אולם הטמטום הבלתי נתפס בישראל שבא לידי ביטוי בעליצות שפוקדת אותנו נוכח בואם של הברונים השודדים מארצות הברית ובריטניה - אינו ברור.

עיתונים מרדדי דעת מראים לנו באותות ומופתים שהם ציונים שבציונים שבמקרה הגיעו לכאן עכשיו מיד אחרי ההנחות במס. אך ההון הזה לא יבנה כאן בית ספר אחד, הוא לא ישלם משכורת הגונה אחת, הוא אפילו לא יעלה את רמת החיים. להיפך. בגלל שהתל"ג יעלה, האוצר יוכל לטעון שאפשר לקצץ בתקציבים החברתיים כי לאזרחים יש יותר. אף אחד הרי לא טורח להגיד כאן שהתל"ג הוא חישוב שלא מראה כלום על האופן שבו העושר מתחלק באוכלוסייה.

והמיליונרים באים, חלק בדרך, חלק כבר כאן. אם הם כבר בסביבה לא כדאי לבדוק את הסחורה המקומית? לקנות איזו מזכרת? בהונם שנגזל מעמלי מקומות אחרים, בכספם הפטור ממס, פטור שאיש במעמד הבינוני אינו מסוגל אפילו לחשוב שהוא אי פעם יקבל על משהו, הם יקנו את נכסי הציבור בפרוטות. עוד שנתיים, שש, שמונה הם יקחו את הבעלות עליו מכאן למקלט הבא.

"אז איפה נחיה בעשור הקרוב", שואל את עצמו בעל ההון. לא בארצות הברית של אובמה, שם לוקחים קצת מהעשירים ומנסים לדאוג לביטוח בריאות לכולם ולאנרגיה ירוקה במקום זיהום.

לא בבריטניה, שם מנסים לקחת קצת מאדירי ההון בשביל לצמצם את החוב הציבורי שנוצר בין השאר בגלל שהכי חזקים והכי עשירים פשוט לא שילמו מסים.

אולי בישראל, אולי באיי קיימן. תמיד יהיה איפה לחיות עם כל הכסף ובלי דאגה. אך למי שחי כאן היום יש רק סיבות לדאוג: אנחנו נשלם את מחיר הפער שנוצר בין הכנסות והוצאות בעקבות המתנות לעשירים. נשלם יותר על המשכנתה, על הדלק, החינוך והבריאות. אנחנו לא עשירים ולא מאיימים לברוח מכאן ברגע שנצטרך לתת כתף למען המדינה והחברה. לכן לא ממש שואלים אותנו.

ד"ר גלעד נתן, מכון קבנר להיסטוריה גרמנית