אחסון קטן גדול: טרה-בייט בכיס המכנסיים

הכוננים הקשיחים והזכרונות הדיגיטליים נמצאים במצב של אינפלציה מתמשכת. המגמה קבועה: נפח האחסון שהם מציעים עולה והמחירים יורדים בהתמדה. במחשב הביתי הראשון בכלל לא היה כונן קשיח - מערכת ההפעלה DOS עלתה עם דיסקט, והמשחקים הגיעו באריזה שכללה כמה דיסקטים. היינו המומים כשהוסיפו לאותו מחשב דיסק בנפח ‭40‬ מגהבייט, וכשאפשר היה להפעיל את המחשב בלי להכניס דיסקט אל הכונן.

בטלפון הסלולרי הפשוט שרכשתי לפני שנתיים וחצי יש זיכרון פנימי של 60 מגהבייט, גדול יותר מהכונן הקשיח ההוא, אבל כיום גם זה נראה מגוחך - כמה שירים אפשר לשמור בו? וכמה תמונות? מיד לאחר הרכישה דאגתי לקנות גם כרטיס זיכרון בנפח גיגה-בייט אחד. היום שוכן במכשיר כרטיס של ארבעה גיגה-בייט וגם זה כבר לא נראה חריג.

בנפחים האלה העניין עוד נראה הגיוני, אבל הצמיחה בשטח האחסון לא נעצרת: לפני כמה שנים כלל מחשב חדש עדכני כונן בנפח 80 גיגה-בייט, שצמחו ל‭120-‬ או ל‭160-‬ גיגה-בייט וכיום אפשר למצוא הצעות סטנדרטיות לגמרי של מחשבים, שכוללים כונן בנפח 250 גיגה- בייט. מחשבי הנטקבוק המוזלים כוללים כונן של 160 גיגה, וגם בדגמים של נגני מדיה חדשים, iPod Classic למשל, אפשר למצוא כוננים בנפח זהה.

בחנויות כבר מופיעים כוננים פנימיים וחיצוניים בנפח של 500 גיגה או טרה-בייט אחד. חברת סנדיסק, למשל, מתחילה לשווק בימים אלה כרטיסי זיכרון שמתבססים על טכנולוגיית ‭,4X‬ שפותחה על-ידי עובדי החברה בישראל. בעזרת הטכנולוגיה, סנדיסק יכולה להוריד את עלות הייצור ובמקביל לייצר כרטיסים עם נפח אחסון גדול יותר.

מנחם לסר, מנהל פיתוח בסנדיסק, מסביר, כי בעבר ניתן היה לשמור בכל תא זיכרון שנמצא בכרטיס ביט אחד של זיכרון. כיום עומד התקן על שני ביטים בכל תא. הטכנולוגיה החדשה מכפילה את הכמות לארבעה‬ ביטים של זיכרון בכל תא ולכן היא מאפשרת להכניס לאותו כרטיס פיזי זיכרון בנפח גדול יותר. בנוסף, השנה אושר תקן ‭,SDXC‬ שיתמוך בכרטיסי זיכרון עד לנפח של שני טרה-בייט, מה שכרגע נשמע דמיוני ועדיין רחוק מייצור מסחרי.

200 מגה לדקת-צילום  

למה בעצם צריך את כל שטח האחסון הזה, הרי סביר שאתם לא מתכוונים להתחרות בגוגל או במיקרוסופט ולהציע חוות שרתים או שירותי אחסון לאחרים?

בדרך פלא, כוננים קשיחים נוטים להתמלא, לא משנה כמה מקום יש בהם. עוד תוכנה, עוד משחק, עוד סרטון וידאו, ופתאום הכונן העצום כבר לא מספיק. העניין נובע משינויים בהרגלי השימוש והצריכה שלנו - יותר ויותר חלקים מהמדיה שאנחנו צורכים עברו לפורמט דיגיטלי. אנחנו שומרים בכונן ספריית מוזיקה ענקית, גם אם אנחנו לא מאזינים לכל השירים, פשוט כי אפשר ויש מקום.

בנוסף, כשהאיכויות עולות, גם נפח הקבצים עולה. מצלמות דיגיטליות עם חיישן של שמונה, 10‬ או 12 מגה-פיקסל יכולות לייצר תמונות בגודל של כמה מגה- בייטים בודדים. כשכל אירוע משפחתי או טיול לחו"ל מלווה בכמה עשרות או מאות תמונות, נוצרת במחשב ספריית תמונות שתופסת כמה גיגה-בייטים.

בעזרת המצלמות הדיגיטליות ומצלמות הווידיאו החדשות אפשר לצלם סרטונים באיכות ‭,HD‬ שדורשים נפח אחסון גדול - לפחות ‭70-50‬ מ"ב לכל דקה של צילום (ואפילו מעל 200 מגה לדקה, תלוי באיכות החיישן, המצלמה והרזולוציה שתבחרו‭.(‬ גם הסרטים שמורידים מהרשת, באופן חוקי או פיראטי, תופסים כמה מאות מ"ב מהכונן. שלבו את כל אלה ביחד, ותקבלו מחשב ביתי ממוצע שצריך כונן גדול).

בגלל אותן סיבות קפצו גם נפחי האחסון בכרטיסי הזיכרון הדיגיטליים - לפני שמעבירים את התמונות והסרטונים אל המחשב, צריך לאחסן אותם על כרטיס כזה. המחירים צנחו בשנים האחרונות וכיום כבר אין כמעט טעם להכניס למצלמה כרטיס זיכרון שקטן מגיגה או שניים. במצלמת וידיאו דיגיטלית של טושיבה, למשל, אפשר לצלם על כרטיס של שני גיגה-בייט פחות משעה של וידאו באיכות HD ואילו במצלמה מתחרה של סוני פשוט שילבו כונן קשיח קטן. סמסונג החלה להציע לאחרונה מצלמות עם כונן SSD קטן - המקבילה של טכנולוגיית זיכרון הפלאש לכונן הקשיח.

המגמה הזו התפשטה גם אל הטלפונים הסלולריים: חלק מהדגמים החדשים מגיעים עם כרטיס בנפח ארבעה או שמונה גיגה- בייט בתוך הערכה. המצלמות המשולבות בתוך הטלפונים מציעות חיישנים של חמישה ושמונה‬ מגה פיקסל, והמשמעות היא שוב, שכל תמונה שוקלת כמה מגה- בייטים. המכשירים יכולים להחליף את נגני המוזיקה, כך שאפשר להעמיס עליהם יותר שירים.

את מה שאפשר ליישם בכרטיסים דיגיטליים אפשר, כמובן, להחיל גם בהתקני דיסק-און-קי - גם המחירים שלהם צנחו ואפשר למצוא כיום התקן זיכרון בנפח ארבעה גיגה-בייט במחיר של 49 שקל. בעבר הסתפקנו בגיבוי של כמה מסמכים אל כונן כזה, גם בגלל שהנפח לא איפשר יותר מכך, אולם בהתקנים הזמינים כיום אפשר לשמור סרטים מלאים ואוספים של שירים. גם המטרה השתנתה וכבר לא מדובר רק על גיבוי: נגני DVD רבים וגם מסכי LCD ופלזמה מגיעים עם חיבור ‭,USB‬ אליו ניתן לחבר דיסק-און-קי ולנגן ישירות ממנו סרטים וקבצי מדיה אחרים. מי שבכל זאת זקוק לגיבוי יכול להיעזר בדיסק-און-קי ייעודי של סנדיסק, אשר מגיע עם תוכנה וכפתור גיבוי ובנפחים גדולים יחסית, עד 64 גיגה-בייט. כמה יצרניות כבר הציגו דיסק-און-קי בנפח של 128 גיגה-בייט.

נפחים גדולים יותר זמינים בכונני ‭,SSD‬ אבל אלה עדיין יקרים באופן משמעותי מכונן קשיח רגיל. טושיבה הציגה לאחרונה כוננים כאלה בנפח 256 ו‭512-‬ גיגה-בייט שעולים 719 ו‭1,649-‬ דולר, בהתאמה. בנוסף, מבחני ביצועים לא הראו יתרון משמעותי של כונני ‭,SSD‬ שאמורים היו להיות מהירים יותר, על כונן רגיל, בין היתר בגלל שמערכות ההפעלה הנוכחיות מזהות אותם ככונן סטנדרטי בלבד. Windows 7‬ שתושק השבוע, אמורה להציע תמיכה טובה יותר בתחום הזה.

פחות משקל לגיגה

מספיקה הפסקת חשמל או תקלת מחשב כדי לעורר את החשש – מה יקרה לכל התמונות המשפחתיות, השירים והסרטים השמורים במחשב אם הכונן הקשיח ימות פתאום?

גם הכוננים החיצוניים עברו כמה שינויים חשובים. אם בעבר הם היו עניין יקר ומורכב, שנחוץ רק למומחי מחשבים - היום המחירים ירדו, התפעול הפך להיות פשוט יותר, הכוננים קטנים וקלים יותר והם גם הפכו למוצר מעוצב.

משפחת המוצרים בתחום מגוונת: יש כונן גדול יחסית עם חיבור לחשמל ובלי תכונות נוספות. יש כוננים בגודל של פנקס רשימות ממוצע או אפילו כרטיס אשראי, שמקבלים את האנרגיה מחיבור ה‭USB–‬ של המחשב. יש כוננים עם חיבור לכבל רשת ויש כאלה עם תוכנת גיבוי מיוחדת. המחירים נעים בהתאם לדגם, ואם מתרגמים לפי מחיר לגיגה-בייט אפשר למצוא אפילו כוננים שיעלו פחות משקל לגיגה-בייט - למשל, 400 שקל עבור כונן בנפח 500 גיגה-בייט.

כוננים כאלה יכולים להפוך למרכז גיבוי או מדיה ביתי. יש חברות שמציעות מתאם מיוחד, שמחבר את הכונן אל הרשת הביתית, בחלק מהם יש כבר חיבור לרשת. בזק, למשל, מציעה נתב אלחוטי של ‭,D-Link‬ שכולל גם שני חיבורי ‭- USB‬ פשוט מחברים אל אחד מהם כונן חיצוני, מגדירים אותו בכל מחשב בבית ככונן רשת, ואפשר להשתמש בו מכל מחשב, כמו כונן רגיל.

מיקרוסופט מציעה מזה זמן בארה"ב את ‭- Windows Home Server‬ תוכנה לשרת ביתי המבוססת על מערכת ההפעלה חלונות. ובמילים פשוטות יותר: מחשב עם כוננים קשיחים, שכוללים נפח אחסון גדול במיוחד המתחבר לרשת הביתית. המערכת מבצעת גיבוי אוטומטי של המחשבים שנמצאים בבית, יכולה לרכז הורדות של קבצים מהרשת ולהזרים קבצי מדיה בין המחשבים השונים.

חברות אחרות מציעות מכשירים ייעודיים להזרמת מדיה בתוך הרשת הביתית ‭.(Streamer)‬ חלק רק מחברים בין הרשת הביתית לטלוויזיה, חלק כוללים גם חיבור מובנה לכרטיסי זיכרון, התקני דיסק-און-קי או כונן קשיח חיצוני, ואל אחרים אפשר פשוט להכניס כונן קשיח בנפח הרצוי כדי להעביר תכנים ממכשירים אחרים. במקרה כזה רצוי כמובן כונן גדול ככל האפשר, שיוכל להכיל את כל הסרטים, המוזיקה והתמונות.

בזק, אגב, תציע בקרוב ללקוחותיה שטח לאחסון ברשת, בנפחים של ‭15 ,10‬ או 20 גיגה-בייט. מיקרוסופט כבר מציעה שירות כזה ללא תשלום - ב"סקיי דרייב" אפשר לקבל שטח אחסון של 25 גיגה-בייט. אתר ‭adrive.com‬ מציע 50 גיגה-בייט ללא תשלום, וגם אתרים נוספים מציעים מגוון אפשרויות, בחינם ובתשלום.