איברים נשארו במכון, האב יקבל 2 מיליון שקלים
תביעת הורי חייל שהתאבד, וחלקי גופתו נשארו בצנצנות במכון לרפואה משפטית במקום להיקבר, נגמרה בפיצוי עתק להורים. השופט קבע כי הנתיחה נעשה ללא הסכמה כדין, וכי האב לא היה מודע לשמירת האיברים במכון
פרשת האיברים שנשארו במכון לרפואה משפטית תעלה למדינה מיליונים: מדינת ישראל, ראש המכון לרפואה משפטית, פרופ' יהודה היס, ושני רופאים נוספים במכון ישלמו לא פחות מ-2 מיליון שקלים להוריו של חייל שהתאבד - משום שחלק מרקמות ראשו הושארו במכון ולא נקברו. כך נקבע בפסק דין מלפני שבעה חודשים אשר הותר היום (ה') לפרסום.
המכון לרפואה משפטית ביצע נתיחה שלאחר המוות לחייל שהתאבד בירייה בספטמבר 2001. גופת החייל נמצאה בבסיס שבו שירת כשהיא ירויה בראשה ולצדה נמצא נשקו האישי, רובה אם 16. בעקבות האירוע
הגיעו באותו ערב נציגי צה"ל לבית הוריו של החייל. לאחר שנמסרה למשפחה הבשורה הקשה ביקש קצין הנפגעים להשיג את הסכמת המשפחה לנתיחת גופת בנם.
לאחר ששקלו את הדבר, חתם האב על טופס הסכמה ולמחרת נותחה גופתו של בנם. בטרם ביצוע הנתיחה, חתמו שלושה מרופאי המכון על הטפסים המאשרים שקיים צורך בביצוע הנתיחה ואז התקבלה בפקס הסכמתו בכתב של האב לביצוע הנתיחה בגופת בנו.
במהלך הנתיחה נלקחו דגימות דם ונוזלי גוף אחרים לצורך בדיקות דם וכן נלקחו דגימות של רקמות וחלקים מאיברים שונים בגופה שהוחזקו בצנצנות. בשעות אחר הצהריים באותו היום הובא החייל לקבורה.
בעקבות פרסומים בדצמבר 2001 על אי סדרים בעבודת המכון, התברר לאב כי במכון קיימות דגימות של רקמות מאיבריו של בנו שלא נקברו עמו, אלא נשמרו בצנצנות. שנה לאחר מכן הגישו ההורים תביעה שבה טענו כי הנתיחה בוצעה ללא קבלת הסכמת המשפחה כפי שנדרש כחוק וכי היה על רופאי המכון לקבל ישירות את הסכמתם לביצוע הנתיחה בטופס רשמי של המכון ולא להסתפק בחתימת האב על הטופס שמולא על-ידי נציג של קצין העיר.
השופט: האב לא היה מודע לתהליך
עוד נטען בתביעה כי לפני חתימתו של האב לא ניתן לו כל הסבר על טיב הנתיחה ועל הכוונה ליטול רקמות וחלקים מהגופה ולשמור אותם במכון, ולכן חתימתו נעדרת כל תוקף. ההורים אף טענו שהאב חתם על טופס הסכמה כשהיה משוכנע שהסכמתו ניתנה רק לבדיקה של אזור הירי בראש ולא לנתיחה מלאה.טענה נוספת שהועלתה הייתה שחתימת האב ניתנה מיד לאחר קבלת הבשורה אודות מות בנו, כשהיה במצב של טשטוש - ולכן לא הבחין על מה הוא חותם.
בפסק הדין קבע השופט יורם נועם מבית המשפט המחוזי בירושלים שכאשר חתם האב על טופס ההסכמה, לא היה מודע לתהליך לקיחת דגימות האיברים ושמירתן במכון כחלק מהליך הנתיחה, פעולה שפגעה קשות ברגשותיו וברגשות בני המשפחה. עוד קבע השופט כי קיימת אפשרות סבירה שאם היה יודע זאת, היה שוקל שוב האם להסכים לנתיחה כזו או לא. בעקבות זאת קבע השופט כי הנתיחה במתכונת שנעשתה, נעשתה ללא הסכמה כדין.
"אין חולק כי לא ניתן לתובע או למי מבני משפחתו כל הסבר לגבי הליך נטילת דגימות האיברים ושמירתן במכון כחלק מתהליך הנתיחה ועל כן, כשחתם התובע על הסכמתו לנתיחה לא היה מודע לפעולה משמעותית זו, שפגעה קשות ברגשותיו וברגשות יתר בני המשפחה", כתב השופט בהחלטתו, "ניתן אף להניח כי קיימת אפשרות סבירה לפיה אם היה יודע זאת התובע היה שוקל שוב האם להסכים לנתיחה כזו או לא. על המכון היה להסביר לתובע ולוודא שהוסבר לו כי במסגרת הנתיחה יילקחו חלקים ודגימות מהגופה... משכך הרי שהנתיחה במתכונתה האמורה נעשתה ללא הסכמה כדין".
עוד קבע השופט כי אין מחלוקת שהאב סובל מנכות רפואית לצמיתות בתחום הפסיכיאטרי, הפוגעת באופן מלא ביכולתו לעבוד. בעקבות טענות ההורים כי הנכות נקבעה בעקבות מה שקרה, קבע השופט כי נכותו נגרמה על רקע הפרעת אישיות קודמת אולם האירוע שקרה היווה גורם להתפרצותה. לבסוף קבע השופט כי הנתבעים יידרשו לשלם כ-2 מיליון שקלים לאב ועוד 50 אלף שקלים לאם.
לפנייה לכתב/ת 
