שתף קטע נבחר

 

וורלד סירייס 2009 - דרבי החירות

פסל החירות מול פעמון החירות, היאנקיז מניו יורק מול הפיליס מפילדלפיה. בלילה שבין רביעי לחמישי יוצאת לדרך סדרת הגמר של ה-MLB, כשהפעם הגיעו שתי הטובות ביותר. ומה יהיה בסוף? הווארד ומניואל יחגגו על המדרגות של רוקי בלבואה

אחד המונחים המזוהים ביותר עם ארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הוא החירות. במדינה בה הספורט הלאומי הוא בייסבול, אך טבעי שבגמר הליגה, המכונה 'וורלד סירייס', יפגשו ניו יורק, שמציגה את פסל החירות, מול פילדלפיה, המציגה את פעמון החירות.  

 

הלילה (בין רביעי לחמישי) תחל ברובע ברונקס הניו יורקי סדרת הגמר בין היאנקיז לפיליס, כשלראשונה בעשור האחרון (אולי למעט 2004), מגיעות שתי הקבוצות שבאמת הוכיחו לאורך רוב העונה שהן שתי הטובות ביותר. לכן, יהיה גם קשה ביותר לנחש מי תחגוג בעוד ארבעה ניצחונות את הרגע המתוק של העונה. 


היאנקי סטדיום לבש חג - הוורלד סירייס בתפוח הגדול (AP)

 

הפיליס - מסוכנים מא' ועד ת'

הפיליס מציגים ליינאפ קטלני, שקשה מאוד למצוא בו מגרעות. הם מגיעים כאלופים הגאים, לאחר שליטה כמעט מוחלטת בנשיונל ליג במהלך העונה וניצחונות משכנעים על הרוקיז (1:3) והדודג'רס (1:4) בסדרות הקודמות בפלייאוף 2009.

 

האיש להיזהר ממנו: ללא ספק, ריאן הווארד. מפלצת, במובן הכי חיובי שיש. חובט לכל מקום במגרש, כמעט כל סוג פיץ' שהוא רואה, וגם כשמוליכים אותו, הוא מוצא דרך להעניש. יש לו פרוטקשן מצוין בדמות ג'ייסון וורת' שחובט אחריו, כך שסי.סי סבאת'יה, איי.ג'יי בארנט ואנדי פטיט יאלצו לזרוק לו.  


ראיין הווארד. נחמד, אבל עדיין מפלצת (AFP)

 

מי יפתיע? קרלוס רואיז. הוא אמנם חובט בקצה הליינאפ, אך העובדה שזורקים חושבים שזה הזמן לנוח, נותנת לו את הכוח להפתיע. הוא כבר עשה זאת לא פעם ברגעים קריטיים בפלייאוף העונה ובעונה שעברה, ספק אם הוא יפספס הזדמנויות נוספות שיקבל. אם אני אוהד של היאנקיז, הייתי מוותר על ללכת לשירותים כשהוא עולה.

 

מי יכול להרוס? שני מועמדים בכירים: בראד לידג', הסוגר הכי לא צפוי בבייסבול, ופדרו מרטינז, אחד הזורקים הוותיקים ביותר במשחק. אני אלך על האחרון, שיגיע מלא התרגשות למשחק מספר 2 מול הקהל שכל כך אוהב לשנוא אותו, לאחר ההיסטוריה הארוכה עוד מימי הרד סוקס. לידג' ישיג את השמירות שיהיו לו, לפחות בבית. איך פדרו ייראה במשחק מספר 2? כל הסדרה עלולה להיות תלויה בכך.


לידג', קליף לי וסקוט אייר. רוטציית פיצ'רים קטלנית (AP)

 

הערך המוסף: צ'ארלי מניואל. המנג'ר של הפיליס מהווה יתרון משמעותי על פני עמיתו מהצד השני, ג'ו ג'ירארדי. עד היום יש בניו יורק הטוענים שהיאנקיז הגיעו העונה לאן שהגיעו למרות ג'ירארדי ולא בזכותו. מניואל ותיק, ראה כבר הכל, וכמעט כל מהלך שלו בשנתיים האחרונות פוגע בול. כשזה יגיע לקבלת החלטות מה'דאג-אאוט', למניואל ולפיליס צפוי יתרון.

 

ולא לשכוח..קליף לי, האיש שיפתח הלילה לפיליס ביאנקי סטדיום החדש, היה גם זה שפתח למעשה את האצטדיון הזה, עוד כשהיה במדי האינדיאנס בפתיחת העונה. ב-16 באפריל רשם לי את ניצחון הראשון אי פעם ביאנקי סטדיום החדש, ביום הפתיחה שלו, נגד האיש מולו יתמודד הלילה: סיסי סבאת'יה. האם הלילה הוא יחגוג את הניצחון הראשון שיירשם בוורלד סירייס במגרש החדש?


ניק סווישר ורובינסון קאנו. היאנקיז בתנופה (AP)

 

היאנקיז -MYSTICS & AURA

המפציצים חוזרים לוורלד סירייס לראשונה מאז 2003, כשעוד היו בהרכב שלהם שמות כמו ברני וויליאמס, ארון בון, דייויד וולס ורוג'ר קלמנס. אז הם הפסידו בשישה משחקים לפלורידה מארלינס הקטנים. התואר האחרון נרשם ב-2000 נגד המטס, כך שבניו יורק מצפים לסדרה הזו בקוצר רוח. גם כאן מדובר בקבוצה התקפית משובחת, אך כבר הוכח במהלך הפלייאוף הזה שהפיצ'ינג הוא שמנצח להם את המשחקים.

 

האיש להיזהר ממנו: סוף סוף מותר לרשום זאת - אלכס רודריגז. לאחר ש'נחנק' בכל סדרות הפלייאוף עד העונה, וזכה למגוון כינויים מעליבים, איירוד הופיע לפלייאוף הזה ובענק. הוא עושה הכל, מההגנה ועד לחבטות קלאץ', אולי, בזכות ההתוודות שעבר במהלך הפגרה, שהורידה לו אבן גדולה מהלב. מעניין יהיה לראות כיצד הזורקים של הפיליס יתמודדו עמו.


ג'ו ג'ירארדי. המנג'ר של היאנקיז. יתרון, או נטל? (AP)

 

מי יפתיע? ניק סווישר. מכל הרכישות הנוצצות של הפסים בפגרה (סבאת'יה, בארנט ומארק טשיירה), דווקא סוויש החזיר ברמת 'תועלת - מחיר' בצורה הטובה ביותר. הוא גורם לזורקים להתאמץ, עולה על בסיס לעתים תכופות, ונותן הגנה טובה. היריבות לא ממש שמות לב אליו, מה גם שבינתיים בפלייאוף הוא לא פוגע, אך אני הייתי נזהר ממנו. סוויש חי על מומנטום, ואין זמן טוב מזה לעלות על הגל.

 

מי יכול להרוס? חורחה פוסאדה. ג'ורג'י, שחובט בלב הליינאפ, כבר לא ילד. גם כשהיה צעיר הוא התקשה לרוץ, לא כל שכן עכשיו, ולכן הוא מועמד ודאי ל'דאבל פליי', דבר שיכול להוציא רוח מהמפרשים במצבים קריטיים. פוסאדה הגיע טעון לפלייאוף, לאחר שנודע לו שהוא לא יפתח במשחקיו של בארנט, והמספרים שלו היו בהתאם (חובט 200., השאיר במשחק האחרון עשרה על הבסיסים). אם הוא רוצה תואר חמישי בקריירה, כדאי לו להתעורר החל מהלילה.

 

הערך המוסף: המסורת. יאניקיז היא לא עוד קבוצה. 26 תארים, 40 אליפויות אמריקן ליג, זה לא הולך ברגל. ברגעי ההכרעה היאנקי סטדיום (כן כן, גם החדש) יכול לגרום לדברים יוצאי דופן (תשאלו את האוהדים על ה-MYSTICS & AURA). כשצריך אותו, אולי למעט אוקטובר 2004, בייב רות' ידע לצאת מתחת לאצטדיון ולשנות כיוונים לכדורים. דברים משונים קורים באוקטובר בניו יורק, צריך לקחת את זה בחשבון.

 

ולא לשכוח..אין כמו דמוקרטיה. היאנקיז, כאמור, לא זכו בתואר מאז 2000. לאורך כל התקופה הזו (החל מה-20 בינואר 2001) הרפובליקנים וג'ורג' בוש היו בשלטון. עכשיו, כשהדמוקרטים חזרו ובגדול, בברונקס בונים על קאמבק דומה.

 


ג'ימי רולינס מהפיליס. הכדור בידיים שלו ושל חבריו (AP) 

 

הימור

פיליס בשישה משחקים. בסופו של דבר, ליינאפ כמו ג'ימי רולינס, צ'ייס אטלי, הווארד, וורת', שיין ויקטורינו וראול איבנייז, בנוסף לזורקים כמו לי, מרטינז וקול האמלס, ועם מנג'ר כמו מניואל, יצליחו לגבור על הפסים והכוחות יוצאי הדופן שלהם. בניו יורק יצטרכו להמתין עוד עונה כדי לפתוח את השמפניות האמיתיות, לא את אלו שנפתחו לפני יומיים, עם הזכייה באמריקן ליג.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אלכס רודריגז, ניו יורק יאנקיז
צילום: רויטרס
מומלצים