ביקורות מעורבות לסרטו של מייקל ג'קסון

הפרויקט הקולנועי השאפתני "This Is It", שנחשב למעשה למורשת המצולמת האחרונה שהותיר אחריו מייקל ג'קסון, הושק אמש (ד') בתרועה גדולה והוקרן על גבי 18 אלף מסכים ברחבי העולם. זהו למעשה סרט תעודי המורכב מקטעי צילומים בהיי-דפינישן מתוך החזרות לקראת סיבוב ההופעות הענק שג'קסון אמור היה להשיק. זה לא בדיוק סרט הופעות קלאסי, או דוקומנטרי רגיל. ובכל זאת, מה אמרו עליו מבקרי הקולנוע הגדולים בחו"ל?

כריס ריצ'רדס מה"וושינגטון פוסט" מתייחס לאופן הנמהר שבו נערכו אותם סרטונים שנוצרו, למעשה, רק עבור ארכיונו הפרטי של ג'קסון. לדעתו, ג'קסון הפרפקציוניסט ודאי לא היה רוצה שנראה את הסרט חסר הליטוש. לדבריו, "הרגע האנושי היחיד בסרט מגיע בשיר "I Just Can't Stop Loving You", כשג'קסון סוף סוף מרשה לעצמו להיסחף בתוך המוזיקה, ושר במלוא גרון. אבל למרות ההתרגשות שאוחזת בצוות ההפקה (וגם בנו), הוא קוטע הכל באמצע: "אני חייב לשמור על הקול".

מבקרת המגזין המקוון "Slate", דיינה סטיבנס, דווקא יצאה נפעמת מהסרט: "זהו אחד התיעודים הטובים ביותר של הופעה חיה שראיתי אי פעם. זהו יומן חזרות אינטימי יותר מאשר סרטי ההופעות הרגילים. ויותר מכל ראיון פנים-אל-פנים שהעניק ג'קסון, שהיה מפורסם בתשובותיו המתחמקות, הסרט מראה איזה מין איש היה: אדם שכל כך היה שקוע בפרפורמנס, שנראה שיותר נוח לו ללכת בהליכת ירח מאשר ללכת ברחוב".

רנדל רוברטס מ-"LA Weekly" טוען שאם אתם מעריצים מושבעים של מייקל ג'קסון, "היכונו להיות מרותקים - אך גם שבורי לב. הסרט מעניק עדות רבה לכך ש'מלך הפופ' היה עירני, במצב טוב ועדיין חלק כחמאה על רחבת הריקודים". לעומתו, ריצ'רד קורליס הוותיק מ"טיים" דווקא התרשם מעדויותיהם הנרגשות של רקדני ההפקה על העונג לעבוד עם ג'קסון. לדעתו, הם "מעניקים לפרויקט שנחשב חסר-נשמה מהרגע הראשון", תחושה אותנטית של אהבה והערצה. עם זאת, הוא טוען, הסרט "מוזר אך ניתן לצפייה, לסירוגין מתסכל ומבדר, וכצפוי, גם קצת מורבידי".

"למרות שצולם בהיי-דפינישן", מציין קורליס, "לסרט יש לוק רך, נמרח כמעט. זה, מן הסתם, פועל לטובתו של מר ג'קסון, המוצג בקלוז אפ לעתים נדירות, ולרוב מופיע בצילום גוף מלא, רוקד, הולך וצועד בהליכת ירח. נקודת הראות המרוחקת פוגמת בהזדמנות המסקרנת לבדוק את הפנים המפורסמות האלה, לבחון את הנזק בעין ביקורתית, אבל נותן את המרווח להתרשם מתנועותיו החלקות".

הגארדיין הבריטי אומר, מצדו, "יכול היה להיות גרוע יותר". לדברי המבקר אנדרו פולבר, "החשש הגדול היה שהמחוות לאדם לכשרונו ימרחו על "This Is It" שיכבה של דבש. למרבה המזל, הבמאי קני אורטגה מגביל את זה להתפרצויות בכי מדודות מצד הרקדנים והכוריאוגרפים". לסיכום, "זוהי בהחלט סוג של עדות, כזאת שאינה מבזה את זכרונו של ג'קסון".