ליגל התינוקת עברה בהצלחה השתלת כבד בבלגיה
היא נולדה עם מום בכבד ובחודש האחרון מצבה החמיר עד לנזק בלתי הפיך לכבד. בכוחות עצמם הצליחו ההורים לגייס תרומות של מיליון שקלים לאחר שקופת החולים סירבה לממן את ניתוח ההשתלה בחו"ל, ובשישי בלילה עברה ליגל בת 9 החודשים השתלת אונת כבד מאביה, בבריסל. בבוקר כבר נותקה ממכונת ההנשמה ומצבה הולך ומשתפר
אתמול, לראשונה, יכולה הייתה מרינה טובול לנשום מעט לרווחה. ליגל בת תשעת החודשים נותקה ממכונת ההנשמה, שעות ספורות לאחר ניתוח השתלת אונת הכבד שעברה, אותה תרם לה אביה. אבל מסע התלאות הזה, שהחל בהערה תמימה של חבריה, ש"הילדה נראית צהובה", זמן קצר לאחר הלידה, ונמשך בחיפוש בלתי נלאה אחר תרומות בסך מיליון שקלים, לא הסתיים בשבת בבוקר בבריסל. ליגל עדיין רק בתחילת הדרך.
לפני תשעה חודשים השתחררה מרינה מבית החולים סורוקה לאחר שילדה את ליגל. בגיל חודש חגגו לה הוריה מסיבה, אז הבחינו החברים בעורה הצהבהב. "כל החברים אמרו לנו שהיא צהובה", מספרת מרינה ל-ynet בשיחת טלפון מבית החולים בבריסל, "הלכנו מיד לבצע בדיקת תפקודי כבד, ומאז חיינו התהפכו".
יכולה לנשום לרווחה. מרינה וליגל טובול (צילום: חיים הורנשטיין)
בדיקת הדם הראיתה כי רמת אנזימי הכבד בגופה גבוהים. היא נשלחה מיד לביצוע סדרת בדיקות נוספות אשר גילו כי היא סובלת מחסימת דרכי מרה כתוצאה ממחלה הנקראת Billiary Atresia הגורמת לכך שנוזלי המרה אינם נפלטים מהגוף, נותרים בכבד וגורמים לנזק הולך ומצטבר. התוצאה הסופית היא אי ספיקת כבד.
מצבה של ליגל המשיך להידרדר: תפקודי הכבד המשיכו להידרדר. גם תפקודי הקרישה של הגוף, עליהם אחראי הכבד גם כן, הלכו והחמירו. ליגל סבלה גם מהצטברות נוזלים בגוף. "הפשלנו שרוולים והחלטנו בשלב הזה להילחם על חייה של ליגל", משחזרת מרינה, "לא הסכמנו לוותר".
מרינה ובעלה אורי הופנו תחילה לפרופ' איתן מור, מנהל יחידת ההשתלות בבית החולים שניידר בפתח תקווה ולקופת החולים מכבי שם הם מבוטחים, אשר הציעו כי ליגל תעבור את ההשתלה בישראל וכי מנתח מבלגיה, המתמחה בהשתלות כבד בתינוקות, יוטס לארץ לבצע את השתלת אונת הכבד בליגל, אולם הוריה חששו בשל הניסיון המועט של ניתוחי השתלות אונות הכבד בארץ.
"הכל מתקדם כמצופה". ליגל טובול (צילום: חיים הורנשטיין)
"בבלגיה מבצעים 25 ניתוחי השתלות אונות כבד מן החי בשנה, ובסך הכל ביצעו 700 כאלה בבית החולים שבו אנחנו נמצאים, בעוד שבשניידר ביצעו בעשר השנים
האחרונות בסך הכל 11 ניתוחים כאלה, מתוכם מתו שלושה תינוקות. אמנם הציעו לנו את המומחה מבלגיה, אבל אנחנו חששנו לאור הניסיון המועט בארץ והיעדר המכשור המתאים. יש בארץ נסיון גדול מאוד בהשתלות איברים בילדים ובמבוגרים, אבל המצב שונה לחלוטין בתינוקות, אצלם כל כלי דם הוא בעובי שערה".
ביום שישי בלילה, כאמור, עברה ליגל את השתלת אונת הכבד מאביה אורי, שהתאים מבחינת תיאום הרקמות. בשבת בבוקר נותקה ממכונת הנשמה. "הכל מתקדם כמצופה", אומרת מרינה, "היא פקחה את עיניה, עדיין לא מבינה מה קורה סביבה כיוון שהיא עוד מטושטשת ועל משככי כאבים. אנחנו מתגעגעים מאוד הבייתה, מלאים תקווה לימים הקרובים הקריטיים ואסירי תודה לכל הישראלים שבזכותם אנחנו כאן מצילים את ליגל".
מביה"ח שניידר, נמסר בתגובה לדבריה של מרינה טובול: "פרופ' מור משמש כיועץ לחלק מקופות החולים בנושא השתלות איברים בחו"ל. הגוף המאשר הינו קופת החולים ועל החלטתה ניתן להגיש ועדת ערר של משרד הבריאות. לפרופ' מור וצוות בית החולים נסיון רב בהשתלות איברים ואחוזי הצלחה דומים למרכזים המובילים בעולם בילדים ובתינוקות. מערך ההשתלות בילדים הינו רב תחומי וכולל כירורגים, מרדימים, רופאי טפול נמרץ, מומחים בגסטרואנטרולוגיה ומיקרוכירורגים המומחים בתחום זה ומשתמשים בציוד המתקדם ביותר. תינוקות וילדים רבים זכו לחיים חדשים ולאיכות חיים הודות לפרופ' מור וצוות בית החולים המסור".
