יצר הנקם של יעקב נאמן
מערכת המשפט אכן זקוקה לריסון של ממש, אך בהתנהלותו הנוכחית של שר המשפטים ניכר כי הנקמה מדריכה אותו
שר המשפטים איננו איש תמים. הוא ראה כבר הכל: גם את הטוב וגם את הרע שבמערכת המשפט שלנו. הוא עומד בראש משרד ענק, שעל ניהולו ויתר כדי לחזור לתפקיד שאותו נאלץ לעזוב לפני למעלה מעשור שנים. זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, בן טיפוחיה של ממשלת אוסלו, "תפר" לו תיק פלילי. נאמן הספיק להיות אז בתפקיד לא יותר מחודשיים.
מאז, גם לאחר שזוכה בדין וגם לאחר שבנימין נתניהו החזירו לממשלתו הראשונה לתפקיד יוקרתי הרבה יותר - כשר האוצר, נאמן לא נרגע. העלבון שחש אז, ללא ספק, לא נעלם. הוא בוודאי מרגיש עדיין פגוע ותאוות הנקם לא שככה אצלו. הוא אמנם מכחיש זאת בכל הזדמנות אבל לא תמיד מצליח להסתיר זאת.
הדברים לא נאמרים לגנותו של השר. הרי אין רגש אנושי יותר, טבעי יותר או ראשוני יותר מיצר הנקמה. במיוחד כשנעשה לו עוול. הזדון והרשעות ירדו לעולם בכפיפה אחת ומי שנפגע מהם לעולם ירצה בנקמה באלה שפגעו בו.
אצל הבדואים יש אמרה על פיה את הנקמה צריך לאכול כשהיא קרה. נאמן איננו בדואי – אבל את הנקמה שהוא שואף לה כעת הוא יאכל בלא מעט הנאה. היא קצת התקררה - אבל לא יותר מדי.
הדברים לא נאמרים משום שהמבקשים כעת לרסן את מערכת המשפט על גרורותיה השונות, טועים. הם לא טועים. הגולם המשפטי קם על יוצרו, ובמקום לשרת את הציבור הוא נמצא בפוזיציה של מתעמר בציבור. ראינו זאת בפרשת חיים רמון, כשמערכת דורסנית, מחוצפת, מקולקלת, נרתמה כדי לבנות כתב אישום לא ראוי נגדו.
ראינו זאת בלא מעט מקרים אחרים, כשבמשרד המשפטים ביקשו שמי שיעמוד בראשו יהיה מעין ברווז מקרטע או סתם דחליל ליצני. זה לא קרה בקדנציה הקודמת וזה לא קורה גם עכשיו. אבל אל כל הנאבקים כעת בשצף קצף נגד השינויים שיוזם שר המשפטים, יהיו מניעיו אשר יהיו, יש לי שאלה: אם שלטון החוק כה יקר לכם, היכן הייתם כשהיועץ המשפטי הנוכחי העמיד לדין את חיים רמון, שאותו המערכת רצתה להקיא בכל מחיר, בגלל כמה יוזמות שהגה, או כאשר מני מזוז סגר את תיק האי היווני נגד אריאל שרון ובניו?
לכולם יש מניעים אישיים. גם לשופטים בדימוס. אין אדם שרק טובת המערכת לנגד עיניו. משה לדור, למשל, בוודאי כבר יודע שיום אחד יצטרך להסביר את מהלכיו המשונים בעניינו של אהוד אולמרט, ולכן המכתב הפומבי שהפיץ התאים לו כעת. הוא ודאי חשב לעצמו שמוטב לעזוב בטריקת דלת מלהיות מגורש בבושת פנים.
אבל אותנו, האזרחים, השיקולים האישיים לא צריכים לעניין. אנחנו חייבים לראות לגופם של דברים – ולא לגופם של אנשים. ובעניין זה, נדמה שלא יכול להיות כל ספק, שמערכת המשפט צריכה ריסון של ממש. הכוח והעוצמה שהתרכזו במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה ובבית המשפט העליון, אין להם אח ורע בשום מקום בעולם.
וכעת היא השעה לומר לכל המטיפים-מטעם: הרפו מכעסכם המדומה. גם לציבור ולנבחריו יש זכויות. מאומה לא ייגרע מכבודם של כל השופטים-לשעבר או היועצים-לשעבר, או כל מלחכי הפנכה האחרים למיניהם, אם מקצת מן העוצמה שנצברה במערכת המשפט תוחזר לאזרחים.
ד"ר חיים משגב מרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
