עשר הערות: מה שאסור לנמני ומותר לשום
המאמנים של מכבי ת"א ובית"ר י-ם מדברים על בניית קבוצה, אך רק אחד מהם מיישם את זה בפועל. וגם: למה מכבי חיפה מנצחת בהליכה והאם אלי גוטמן ראוי לנבחרת? מסכמים מחזור
1. המאמן הכי טוב בליגה? רק לפני שבוע נכתב כאן שלאבי נמני יש את הפוטנציאל (שוב, הפוטנציאל) להיות המאמן הכי טוב בליגה. למה? כי בניגוד לאחרים, נמני נהנה ממעמד של אליל בקבוצה גדולה, כך שהוא יכול ללמוד מטעויות בדרך למעלה ולצלוח ללא ביקורת מהיציע. הבעיה היא שכמו רבים אחרים, גם פה לא לקחנו בחשבון שהסבלנות תיגמר כל כך מהר.
2. מה שאסור לנמני ומותר לשום. מכבי ת"א ובית"ר ירושלים הצהירו שתיהן על עונת מעבר והקמת בסיס לשנים הבאות. שתיהן מכרו לנו מילים כמו 'דרך', 'צעירים', 'שחקני בית' ו'בנייה לטווח ארוך'. יכול להיות שלשתיהן היה קיץ לא קל מבחינת בעלות ויציבות מערכתית, אבל בכל זאת, למאמן מכבי היו יותר תנאים לנהל ניסוי מוצלח יותר ונדמה שהפעם לשום יש קצת יותר זכות להתלונן.
3. מה עובר על יוסי שבחון? אז זהו, שאת השאלה הזו אפשר להפנות גם לקודמיו בתפקיד 'המנהיג בעידן שאחרי נמני' ובהם ברוך דגו, ראובן עובד (עוד נחזור אליו), רודי חדד ואולי עוד כמה שמות שכבר נשכחו. גם החלוצים לא ממש פוגעים, אבל זו בעיה ישנה יותר. בתכל'ס, הקהל כבר שכח מתי הוא חיבק שחקן בצהוב, ואולי זו הבעיה האמיתית.
4. חוצפה ישראלית. רק לפני כחודש דני לוי דירבן את שחקני הפועל פתח תקווה כשהזכיר להם שכמה מצעירי בית"ר אפילו לא פתחו בהרכב הקבוצה שלו בעונה שעברה. אז הבחורים מהבירה ענו לו על המגרש, אבל היום נראה כי אולי הוא באמת צדק. נכון שיש כעס על כך ש'שום הפיל את התיק על הצעירים', אבל מה לעשות שיש לו קייס.
הבכיינות, ההדלפות והיכולת של חלק מהשחקנים הצעירים, אינה תואמת שאיפות של מועדון צמרת ומזכירה את ימי הבינוניות של בית"ר ירושלים מתחילת המילניום. להזכירכם, שחקנים כמו אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי ובעיקר עמית בן שושן, התייבשו במשך עונות שלמות על הספסל לפני שראו מגרש. אולי החולצה הבית"רית באה לצעירים של היום בקלות רבה מדי.
5. גדול על הליגה. יניב קטן יכול לטעון שהקבוצה שלו לא גדולה על הליגה, אבל הוא בהחלט כן. בכל פעם שהקפטן של מכבי חיפה נגע בכדור, אפשר היה לחוש את יראת הכבוד שרוחשים לו שחקני מ.ס. אשדוד. נדמה כי העונה קטן זוכה למעמד על, ממנו לא נהנו שחקנים בשנים האחרונות. למעשה מאז השנים היפות של נמני, ג'ובאני רוסו ויוסי אבוקסיס.
6. הקטר הירוק דוהר. לא רק קטן נהנה ממעמד על, אלא הקבוצה כולה. עם כל ניצחון שלה, חיפה מקבעת סטטוס ששמור רק לאלופות גדולות ונדמה כי הפסד הבכורה העונה עדיין רחוק. כמו שהיא נראתה על המגרש, אשדוד אפילו לא חשבה על שיוויון כאפשרות ברגע שנקלעה לפיגור. הסטטיסטיקה לא משקרת - שום קבוצה לא הצליחה לחזור ברגע שהקטר הירוק עלה על המסלול, או במקרה שלנו - על לוח התוצאות.
7. גוטמן לנבחרת? למה לא? "מכבי חיפה יותר חזקה, אבל הפועל ת"א יותר מהנה לצפייה", טען איתי שכטר בכל ראיון אפשרי וכנראה שהוא צודק. אם הקהל הישראלי מחפש מאמן אטרקטיבי לנבחרת, מבלי להתפשר על לחימה, טקטיקה ועבודה קשה, אולי כדאי יהיה ללכת על אלי גוטמן. השאלה היא איזה גוטמן נראה בנבחרת? את זה שגורש מבית"ר בגלל הכדורגל הלא מלהיב או זה שקורע העונה את אירופה עם הפועל.
8. ראובן אובד. מרקו בלבול העמיד את בני סכנין בצורה מצוינת מול הפועל ת"א, אך קבוצתו חסרה יצירתיות בדקות הסיום כדי לסגור את המשחק. שחקן כמו עובד יכול היה לעזור לו, אבל מה לעשות שהילד הרע של הכדורגל הישראלי שוב איחר, הפעם בגלל שוטר תנועה. לוותר על קשר כזה זה לוקסוס גדול מדי עבור סכנין ואולי אפשר היה להסתפק בקנס, אבל קשה להתעלם מהרקורד הבעייתי של עובד.
9. כץ וקרסו. בפעם הרביעית ברציפות הפועל חיפה הפסידה משחק אחרי מחצית ראשונה טובה. השחקנים של שלומי דורה שוב קרסו דווקא אחרי שהוליכו והאמת שזה קצת נמאס, ובצדק, גם על הבעלים יואב כץ. זה מה שקורה כשאחרי המחזור החמישי התחילו לדבר בקריית חיים על הדרבי מול מכבי, למרות שזה יתקיים רק בסוף דצמבר.
10. שכונה בשכונה. חזרתה של בני יהודה למגרש המיתולוגי הדליק את כל שכונת התקווה ואם המשטרה היתה מאפשרת למלא את היציע הצפוני, גם הוא היה מתמלא. אלא שמהר מאוד שמענו את האוהדים מנגנים זמירות אחרות. "הביקור ביציעים האלה הזכיר את הדברים החיוביים, אבל גם את הרעים. טוב שיצאנו מכאן, ביקור של פעם בשנתיים זה מספיק", טען אחד מהם בדרך החוצה מהאיצטדיון.
10 וחצי. הטבלה האמיתית. הירוקים עבדו קשה כדי להשיג עוד נקודה וחצי, אבל הפער מתחיל לצמוח גם בליגת לוזון בה מפחיתים את הנקודות בחצי. לחיפה יש כבר 14 (מעגלים למעלה כזכור), בעוד הפועל ת"א ובני יהודה מסתפקות ב-9 בלבד, כשמכבי ת"א (8), בית"ר ירושלים והפועל ב"ש (7) דולקות אחריהן. בתחתית הכל פתוח.
לפנייה לכתב/ת 
