לצאת מהריבוע: קרקרים ביתיים

כנראה שחלק מהגדרת התפקיד של כל אמא הוא לנג'ס. אני אומרת את זה לא רק בגלל אמא שלי, אלא גם, לטובה ולרעה, בגללי עצמי. כנראה שקיבלתי את זה בתורשה. אוי.

אני אוהבת קרקרים, אבל לא מעט פעמים בעבר קניתי אותם ושכחתי מהם, ואז הם התקלקלו ונאלצתי לזרוק אותם לפח. בדרך כלל יש להם גם אריזה מעצבנת, כך שכדי לשמור על טריות לאחר הפתיחה, צריכים להעביר אותם לצנצנת או קופסה, ואם לא, הם סופגים לחות, או שהפירורים מלכלכים את הארון. 

אבל אתמול הייתי במיני-מרקט, והחלטתי שבכל זאת אקנה לה קרקרים, שיהיה. כדי להחליט איזה לקנות והתחלתי לחפש קרקרים בריאים. קראתי תוויות וממש הופתעתי לגלות כמה תוספים מוסיפים לקרקר הפשוט: שומן מוקשה, סוכרים שונים, מייצבים, ואפילו משפרי אפיה כימיים. מה הטעם לקנות קרקרים מקמח מלא או "6 דגנים", אם יש להם תוספים מלאכותיים?

החלטתי לוותר על שירותם האדיב של הקרקרים התעשייתיים, ופשוט להכין בעצמי קרקרים לאמא שלי. היא ממש התלהבה וכמעט אכלה את כולם. תודה לאל.

קרקרים דקים משומשום

אפשר להחליף חלק מהזרעים ב זרעי חמנייה, פרג, זרעי דלעת וכו'

המרכיבים: 

6 כפות שמן זית כתית מעולה או קנולה

3/4 כפית מלח ים

1/2 כוס שומשום (רצוי חצי שומשום לבן או מלא, וחצי שומשום שחור)

לקישוט:

שומשום ומלח ים גס

(צילום: index open)

אופן ההכנה:

1. מערבלים בבלנדר מים, שמן ומלח, עד לקבלת תערובת בהירה.
2. שמים את הקמח והשומשום בקערה (אפשר קערת מיקסר) ומוסיפים את הנוזלים מהבלנדר.
3. מערבבים ביחד לבצק, לשים ויוצרים כדור.
4. מרטיבים את השיש ושמים עליו דף של נייר אפיה. משמנים קלות בשמן זית ומניחים שם את כדור הבצק.
5. מכסים בעוד דף של נייר אפייה, ומרדדים את הבצק דק מאוד. מסירים את השכבה העליונה של הנייר ומפזרים עוד מעט מלח גם ושומשום מלמעלה.
6. מכסים שוב עם הנייר ומרדדים שוב, כדי להדק את הכל לתוך הבצק. מורידים את השכבה העליונה של הנייר ומעבירים את הבצק עם נייר האפיה התחתון לתבנית גדולה.
7. בעזרת סכין חדה יוצרים בבצק צורות של קרקרים (כלבבכם).
8. מחוררים עם מזלג ואופים, בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, כ-15 דקות, עד שהקרקרים מזהיבים (לצבע יותר זהוב ועשיר, אך קרקר קצת יותר שמן, אפשר להבריש מלמעלה בשכבה דקה של שמן זית לפני האפייה).
   

שני דברים שאהבתי השבוע

• בשבוע שעבר כתבתי על אודות הטחינה ושמחתי מאד לגלות כמה הנושא של טחינה מגרה לאנשים את בלוטות הרוק. הופתעתי גם כמה הנאמנות לטחינה זו או אחרת משחק תפקיד חשוב בלבם של אנשים. ואז אתמול שגיליתי שיש עוד סוגים של טחינה שבכלל לא ידעתי שהם קיימים: טחינה אדומה משומשום אדום, טחינה שחורה משומשום שחור (לא קצח), כולם ארוזים בזכוכית, תוצרת מרכז המבקרים האורגני "מלוא הטנא" ליד כרמי יוסף. כל הטחינות שלהם (כוללות גם שומשום לבן ושומשום מלא) נעשות משומשום אתיופי טחון על אבני רחיים עתיקות במקום, וגם עושים מהן חלבות. בנוסף יש חמאת שקדים טחונה על על אותן אבני רחיים, שמן זית עשיר במיוחד בפוליפנולים, קפה, ריבות אורגניות ומסעדה כפרית מבוססת על יבול הבוסתן האורגני שפועלת בשישי-שבת.
  

• לפני כמה זמן קיבלתי מכשיר קטן בשם "Prepara" לאחסון עשבי תיבול, ודחיתי את הניסוי בו בגלל העובדה שהוא עולה מעל 100 שקלים למכשיר קטן, ומיועד לעשבי תיבול שעולים בערך 4 שקלים לאריזה. בנוסף, כדי להשתמש במכשיר, יש לשים בתחתית שלו מים ולדחוף את העשבים לקופסת פלסטיק ומתכת בעלת כמה חלקים. בסוף ניסיתי את המכשיר ואני יכולה לדווח שאחרי שבועיים, השמיר ששמתי בו עדיין נראה רענן וטרי לחלוטין, ולא החלפתי מים אפילו פעם אחת. לסיכום: המכשיר מעולה אם שמים בו עשבים באמת טריים ואם הטמפרטורה במקרר נמוכה כמו שצריך. מצד שני, אני עדיין חושבת שסכום כזה כבר עדיף לתרום לבית תמחוי, שיאכיל כמה אנשים רעבים. להשיג ברשת Domo.
  

דבר אחד שלא אהבתי השבוע

לפני כשבוע הייתי בכנס תזונה של אתר Eatwell בתאטרון גבעתיים, וראיתי שני מוצרים שגרמו לי לחשוב. שניהם היו "משקאות פלא" מבוססים על כל מיני דברים בריאים שלעולם לא הייתם אוכלים, במיוחד לא ביחד, במחירים של עד 200 שקלים לבקבוק (אמור להיות מספיק לחודש), אלא, אם אתם הופכים להיות מפיצים של המשקה, ואז המחיר יורד פלאים. אני אישית שונאת שיטות מכירה כאלה, בין אם זה של סאנריידר, הרבלייף, ניקין, ניו סקין וכו', ברגע שאתה נכנע לשכנועים להפוך למפיץ אתה מתחיל לראות את החברים, המכרים ובני המשפחה כצרכנים פוטנציאלים, שמתמכרים למשקה או לשקיות ויטמינים. יתכן שהמשקאות האלו יכולים לעזור לאנשים עם דיאטה לקויה, אבל לדעתי קודם כל, כדאי לשפר את התפריט היומי. זה גם הרבה יותר זול. לבריאות.