חזון העצמות: נקברו בקזבלנקה, ושוב בקריית גת

במשך 48 שנה "המתין" יעיש ארזואן בבית קברות בקזבלנקה, עד שזכה למנוחת עולמים בציון. תמיד חלם לעלות לישראל, אך לא זכה לכך בחייו. בתו אסתר זכתה להגשים את החלום ולעלות לארץ בשנות ה-50, ולפני שנפרד ממנה בפעם האחרונה, ביקש שתשלח לו שקית ובה עפר מארץ ישראל - כך שאם ימות במרוקו, לפחות יהיה עמו משהו מארץ הקודש. בשבוע שעבר חזר מעט מהעפר חזרה לישראל - ויחד עמו, גם עצמותיו של יעיש.

עצמותיו של יעיש ארזואן מובאות לקבורה בקריית גת (צילום: צפריר אביוב)

טרנד חדש מתפתח בארץ. משפחות, בעיקר כאלה שמוצאן ממדינות צפון אפריקה, משקיעות כסף רב, זמן ומאמצים כדי להעלות ארצה את עצמות בני משפחותיהם שנקברו לפני עשרות שנים בארצות מוצאם. מדובר בתופעה ההולכת ומתרחבת: בקריית-גת, למשל, היו בחודש האחרון שתי הלוויות כאלו - שתיהן של בני משפחת ארזואן. שבוע לפני יעיש, הועלו לארץ מקזבלנקה גם עצמותיו של קרוב משפחה רחוק אחר, אברהם ארזואן. והם לא היחידים.

בליווי תקיעת שופרות, התייצבו נכדיו, ניניו ובני ניניו של יעיש בבית העלמין בקריית גת, וליוו את עצמותיו אל הקבר החדש, שנכרה לא הרחק מקבר נינתו מורן, שמתה בדמי ימיה ממחלת הסרטן. ההכנות לקבורה לא עברו לגמרי חלק - אבל הסתיים לבסוף בהצלחה. "כרינו קבר ראשון והתגלו בו שורשים", מספר הרב דוד גוזלן מחברת קדישא. "כרינו קבר שני, ויום לפני הקבורה התמלא במי גשמים. ביום הקבורה חיפשנו מקום לכרות את הקבר, ובלי שום כוונה נמצא מקום לא הרחק מנינתו הצעירה. ממש מעל ראשו, קבור בנו שנפטר לפני מספר שנים בארץ".

בתוך ארון הקבורה הקטן אך המהודר, מקופלות עצמות הרגליים על גופו של הנפטר. אסתר ובנותיה, ירדנה וצפרא, הגיעו לבית העלמין כדי לחזות בעצמות לפני שהארון נחתם ונטמן בפעם השנייה, והן מתפעלות: "העצמות שלמות. ויש אפילו שיער מסביב לגולגולת. אפילו שיער הזקן שמור היטב". המשפחה קנתה תכריכים חדשים, וסידרה את העצמות מחדש כאילו נפטר זה עתה. העצמות כוסו בטלית, והלווייתו השנייה של יעיש יצאה לדרכה.

"יש אפילו שיער מסביב לגולגולת". בני משפחת ארזואן בוחנים את עצמותיו

של יעיש לפני ההלווייה. שנייה מימין: אסתר ארזואן (צילום: צפריר אביוב)

כיוון שהמנוח נפטר כבר לפני כמעט חצי מאה, המשפחה אינה יושבת שבעה. אך בכל זאת, אחרי הקבורה "ישבה" אסתר שעה אחת של אבל בבית העלמין. אחר כך נערכה סעודת הודיה בביתה, שם התכנסו בני המשפחה. בדמעות של צער מהול בשמחה, חיבקה את בני המשפחה והודתה על כך שהגשימה את חלומו של אביה. "זכיתי למצווה של כיבוד אב ואם", אומרת אסתר. "כיבדתי את רצון אבי בהיותו בחיים - להיקבר בארץ ישראל".

"אבא התפלל לעלות לארץ"

בין התושבים הרבים ואישי הציבור שבאו להשתתף בהלוויה, היה גם הרב מיכאל לחיאני, שהיה עד לפני כשנה מנהל חברת קדישא בקריית-גת. "בזמן כהונתי היו לפחות 10 הלוויות מעין אלו", הוא מספר. לדבריו, העצמות הגיעו ממרוקו ומטוניס, וגם מספרד ומצרפת. "מדובר בעיקר באנשים שעלו ממדינות צפון אפריקה, שכיבוד בקשת ההורים להיקבר בארץ היה חשוב להם, והם הקדישו את הכסף שבאמצעותו אולי יכלו לטייל בחו"ל או לקנות רכב כדי למלא אחר מצווה כזו. מדובר בתהליך לגמרי לא פשוט, ויש מדינות שמהן אי אפשר בכלל להביא עצמות".

יעיש ארזואן נולד ב-1888 ונפטר ממחלה ב-1961. את הרעיון להעלות את עצמותיו לארץ העלתה בתו, אסתר אברג'יל, כיום בת 70, שלא זכתה להיות נוכחת בהלווייתו במרוקו, כיוון שכבר בגיל 15 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער. היא היחידה מבין ילדיו שעדיין בחיים. "תמיד זכרתי שאבא התפלל לעלייה לארץ, אך לצערי הוא לא זכה", היא מספרת. "ידעתי על מותו רק מאוחר יותר, ובמוחי נותר תקוע הרעיון להעלות את עצמותיו, אך לא היו לי האמצעים הכספיים לכך".

לבסוף, החל תהליך העלאת העצמות ארצה בשנה שעברה, בסיוע נכדתו של יעיש, סימון עמר, שחיה עד היום בקזבלנקה עם בני משפחתה, ומגיעה מדי שנה לביקור בארץ. "כשהייתה פה בשנה שעברה דיברתי אתה על הנושא, והיא הבטיחה שהיא לוקחת על עצמה את העניין. גם בעלה, איש חסד ומצוות שעוזר לאנשים רבים, מיד נרתם למשימה".

והמשימה אינה פשוטה כלל ועיקר - וגם לא זולה. הביורוקרטיה מערימה קשיים מקשיים שונים - בארץ וגם בארץ המוצא - ואלה עולים בכסף רב. רק האמבולנס משדה התעופה לבית העלמין, למשל, עולה 1,500 שקל. עוד קודם, הסידורים השונים מצריכים לא פעם נסיעות יקרות למקום הקבורה הראשוני. העלויות מסתכמות בעשרות אלפי שקלים.

גם עצמות צריכות תעודת עלייה

מעט יותר על התהליך ניתן ללמוד מסיפורו של דוד ארזואן, שטיפל בבסידורי הלווייתו של אביו אברהם, שכאמור נקבר גם הוא בפעם השנייה בקריית גת, שבוע לפני יעיש. "עליתי לארץ לבד בגיל 12 וחצי, בשנת 1953, ואת אבא זכרתי היטב. הוא הבטיח לעלות לארץ מיד אחרי עם יתר בני המשפחה". אלא שבשנת 56 הוא נפטר האב ממחלה קשה, והוא בן 43 בלבד. דבר מותו נודע לדוד, והוא ישב שבעה לבדו אצל קרוב משפחה. בהמשך הגיעה לארץ אמו, כיום בת 94, שזכתה גם היא להיות נוכחת בהלווייתו השנייה של בעלה. "סגרנו מעגל", אומר דוד, ששכל את בנו הבכור אברהם, הקרוי על שם סבו, שמת בעת שירותו בצה"ל. הנכד קבור בחלקה הצבאית בקריית גת, וכעת קבור גם הסב באותו בית עלמין.

דוד מספר כי את הרעיון להעלות את עצמות אביו, סיפק לו אחיו: "פגשתי את אחי ממלא לוטו, ושאלתי אותו, 'מה חסר לך?'. הוא אמר שהוא צריך כסף כדי להגשים לאבא את החלום להיקבר בארץ. החלום הזה נדבק אלי, והחלטתי לממשו".

לצורך כך נסע למרוקו לפני כמה חודשים עם אשתו ליליאן, שם בדקו מה הסידורים הנדרשים והעלויות. בין היתר, גילו כי צריך לשלם לראשי הקהילה היהודית סכום של כ-12 אלף שקל לסידורים, ולחברת התעופה עוד 18 אלף שקל. "צריך גם פה ושם קצת שוחד וטיפים כדי לזרז הליכים", הוא מוסיף, ואף מעיר כי העלויות הללו נכונות רק למי שקבור בקזבלנקה - במקומות אחרים הן יקרות אף יותר. "יש כבר מתווכים מקצועיים במרוקו בנושא, וצריך לשלם להם הרבה", הוא אומר. "הם עושים קופה לא רעה בכלל, כ-60 אלף שקל".

עצמות אברהם ארזואן מוצאות מקברן, בקזבלנקה. שוטר מרוקני

השגיח שלא מבריחים שום דבר בארון (באדיבות המשפחה)

ממרוקו נסע דוד לצרפת, לקונסוליה הישראלית, כדי להנפיק לעצמות תעודת עלייה. מתברר שגם מי שמת לפני 50 שנה עדיין יכול להיחשב עולה חדש - גם אם סל קליטה הוא לא מקבל. בקונסוליה נדרש להציג מסמכים המעידים על קיומו של מקום קבורה בארץ - ולכן את חלקת הקבר היה צריך לרכוש לפני שהעצמות הוצאו מהאדמה.

בסך הכול, מדובר לדבריו בחוויה מתישה למדי. "הייתי במרוקו 35 יום כדי להסדיר את הנושא, ולצערי ביום הוצאת העצמות כבר לא הייתי. אבל בתי, שגרה שם עם בעלה במסגרת עבודתו, נכחה וצילמה את הטקס ואת הליך הפרידה ממנו על ידי אנשי הקהילה היהודית במקום". היא סיפרה כי בזמן הכנסת העצמות לארון, באו למקום קציני משטרה מרוקאים, לוודא שדבר אינו מוברח דרכו. מבית הקברות הוטסו העצמות למרסיי שבצרפת, משם לבריסל - ולבסוף לתל-אביב. הטסת גופה במטוס, אגב, עולה פי 6 מהטסת נוסע רגיל.

אבל כל זה לא הרתיע את דוד. "אני זוכר את כמיהתו של אבי בתפילות, בחגים ובמזמורים לעלות לירושלים הבנויה ולארץ ישראל", הוא מסכם. "עצם השתתפותי בהלוויה הזו מעוררת בי התרגשות עצומה. היה חשוב להסתכל בשלד של אבי, ואני יכול להישבע שראיתי את הבעת פניו כשמת".  

כביש נסלל על בית הקברות

טרנד העלאת העצמות אמנם תפס תאוצה באחרונה, אך מסתבר שאין מדובר בתופעה חדשה. חיים שלום, בעבר סגן ראש העיר קריית-גת, הצליח כבר בשנות ה-70 להעלות את עצמות סבתה של אמו סודיה שמה שנפטרה בגיל 104 בעיר גבס שבטוניסיה. אז, לדבריו, היה מדובר בעניין בהול למדי.

"קרובי משפחה שגרים בצרפת הודיעו לנו כי הטוניסאים מתכוונים לסלול כביש על אותו בית עלמין יהודי, ומציעים לכל מי שרוצה בכך להעלות את העצמות לארץ", הוא נזכר. "הייתה על כך הודעה בעיתון. כן, ככה בלי בושה". המבצע, לדבריו, היה מורכב: "באותם זמנים היה קשה להגיע לטוניס, ימי הנשיא חביב בורגיבא, ועל כל הסידורים היו אמונים הקרובים מצרפת".

שלום לא היה היחיד. עוד ישראלים רבים נענו לקריאה, והביאו את עצמות יקירם לקבורה בישראל. סודיה עצמה נקברה בקריית גת ב-1973, ולדברי נכדה, עוד רבים נקברו בהר הזיתים בירושלים. "אין לך דבר חשוב יותר מכיבוד הורים והתיישבות בארץ ישראל", הוא אומר, "כל שכן הקבורה בה".  

דוד ארזואן ליד קבר אביו הטרי בקריית גת. "היה חשוב להסתכל בשלד של

אבי, ואני יכול להישבע שראיתי את הבעת פניו כשמת" (צילום: צפריר אביוב)

חזון העלאת העצמות ימשיך כנאה להתממש בשנים הבאות עבור משפות נוספות. מועמד חדש ל"עלייה" נמצא כבר בביקורם האחרון של דוד וליליאן ארזואן במרוקו - אביה של ליליאן, שקבור בעיר הנמל ספי. "אבי נפטר בהיותי בת שנתיים ואני לא זוכרת ממנו כלום", היא מספרת, "אבל רציתי למצא את קברו".

שעות עמלו בני הזוג וקרוב משפחה נוסף כדי לאתר את קבר האב בבית קברות מוזנח וישן, וליליאן כבר כמעט התייאשה - אבל בשלב מסוים הרגישה שהיא חוזרת פעם אחר פעם לאותו קבר, אף שאי אפשר היה לזהות בו כלום.