שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: אור אלתרמן

    בין אפס לשבע

    ההופעה של "זירו7" בהאנגר 11 בתל אביב היתה חמודה אבל עמוסת בעיות ובעיקר מנותקת מהקהל. עדיף לשמוע אותם בבית

    עוד בטרם "זירו7" עלו על הבמה בהאנגר 11 בתל אביב אתמול (מוצ"ש), כל הסיכויים היו נגדם: פגישה ראשונה עם קהל זר ולא צפוי, במופע המתבסס על "Yeah Ghost", אלבום בן חודשיים בלבד שעוד לא הספיק להניב קלאסיקות גדולות, כשמעל לכל בולט חסרונה של סיה פרלר, הזמרת שקולה מזוהה יותר מכל איתם - בקיצור, מתכון כמעט בטוח לאסון.


    "זירו7" בהאנגר 11. הבעיה היא בז'אנר (צילומים: דודו אזולאי) 

     

    מסלול המכשולים המסובך הזה מתרחש על רקע דעיכת הרלוונטיות של הז'אנר אליהם הם משויכים, כשמעליהם צל כבד וניסיון מר של מתחרתם העיקרית בתחום – אותה הופעה זוועתית של "אייר" מהשנה שעברה. לא ממש תנאים אידיאלים, חייבים להודות, אבל גם כאלה שיכלו לשחק לטובתם במין הפוך על הפוך: במקום שבו אייר נכשלו, לזירו7 היה המון זמן לעשות שיעורי בית, להבין מה הולך ומה לא ולהסיק את המסקנות המתבקשות ומקסימום, להפתיע לטובה.


    מעל לכל בלט חסרונה של הזמרת סיה פרלר 

     

    כשהם חנוטים בחליפות ערב לבנות, הנרי בינס וסאם הארדקר נראו קצת נבוכים מקבלת הפנים השמחה שחיכתה להם כאן. אחרי ה"שלום!" המתבקש, הם פתחו ב-"Mr. McGee", הקטע הראשון באלבום החדש, על פניו בחירה נכונה: אבי מארו, פצצת כישרון שחורה, סיפקה את מנת האנרגיה הדרושה להתחלה קצבית למופע שאמור להתבסס על דאון-טמפו, ביטים וקולות סוחפים שיתמזגו עם הצלילים הקרים.


    אבל היו גם רגעי שיא משובחים 

     

    "Pop Art Blue" שבא אחריו, אמנם הציג את אוליביה צ'האני המוכשרת, ההוכחה הניצחת שיש חיים אחרי סיה, אבל הבחירה לנגן אותו בשלב כל כך מוקדם של ההופעה נראתה תמוהה. "Everything Up" שהגיע אחריו כבר הצביע על מגמה: גם עם השירה של הנרי בינס, זירו7 היו נחושים בדעתם לפמפם לנו חומר חדש, שאקלקטי ומעניין ככל שיהיה (והאלבום האחרון אכן היה כזה), עדיין לא יצר התקשרות אמיתית עם הקהל, שנראה היה קצת אבוד בשלבים מסוימים של הערב.


    והתאורה היתה מוצלחת 

     

    בביצוע המעניין ל-"Home" המוכר העניינים קצת התחממו, "The Road" הטרי ו-"Destiny" היו רגעי שיא משובחים וגם " You're My Flame" סיפק כמה רגעי התעלות אמיתיים, בעיקר בזכות עיבודים מחויבים יותר והשימוש בגיטרות, ועדיין נראה שזה לא היה מספיק. יותר מכל בלט חוסר התקשורת והחיבור בין המתרחש על הבמה לתגובות הקהל, שבהתלבטות בין עמידה במקום או ריקוד קליל, לא הצליח להגיע למסקנה נחרצת, במיוחד בקטעים האינסטרומנטאליים המרשימים אך קרים מדי מכדי ליצור איזושהי אנרגיה אמיתית.


    רק הקהל לא ממש מצא את עצמו 

     

    אין כאן באמת את מי להאשים: המופע של בינס והארדקר תלוי לא מעט גורמים שעשו את עבודתם נאמנה: עבודת התאורה היתה מרשימה, ההפקה תקתקה כמו שצריך והזמרות המובילות הרשימו בביצועים קוליים וכריזמה קשה לפספוס. הנתק בהופעה נבע מבעייתיות בסיסית בסגנון הצ'יל אאוט עצמו, שמלכתחילה מותאם לקלישאת בתי הקפה או הישיבה המהורהרת בבית, ופחות להופעה במקום רחב ונטול אינטימיות כמו ההאנגר.

     

    כל זה הפך את המופע של זירו7 לחמוד בסך הכל, מוצלח במונחי האזורים המוזיקליים אליהם הוא משתייך, אבל פחות מלהיב כמופע מול קהל. לפי שיטת הציונים, הערב אתמול היה רחוק מציון אפס. יותר לכיוון, כמה צפוי, אזור השבע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "זירו 7". הסיכויים היו נגדם
    צילום: דודו אזולאי
    התעקשו על חומרים חדשים
    צילום: דודו אזולאי
    לאתר ההטבות
    מומלצים