שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דרך טקסס: סיור באזור "טוסקנה הישראלית"
    ביוני 2009 נחנך כביש 358, בין אמציה לשומריה שבצפון הנגב - מקום שנודע גם כ"מערב הפרוע" עקב המצב הביטחוני ששרר באזור. בואו לביקור בחבל ארץ שפעם עברה בו דרך פטרולים, והיום משופע כרמים מטופחים

    לא אטעה אם אהמר שרק מעטים זוכרים היום את מה שכונה בעבר "דרך טקסס". הייתה זו דרך הפטרולים מאזור בית גוברין, או מאמציה, לאורכו של הקו הירוק, למרגלותיו המערביים של הר חברון, ליד כפרים ערביים רבים, בהם בית מירסים שלידו התל שזוהה אז כדביר המקראית ועד אזור קיבוץ להב.

     

    הייתה זו דרך חשופה מיישובים יהודיים, והכינויים שהוצמדו לה כמו "המערב הפרוע" ו"דרך טקסס" ביטאו את המצב הביטחוני שם. אחת התקריות הגדולות שאירעו ליד תל בית מירסים אירעה במאי 1966, כשצה"ל החליט לשפר קטע מהדרך ולצפותו במי מלח כדי להקל את התנועה עליו.

     

    בשנות ה-80 קמו שני יישובים לאורך קו הגבול, מושב שקף בצפון הדרך וקיבוץ שומריה קרוב לסופה בדרום. היום אין להכיר את האזור, אך בעוד כשנה יהפוך כנראה לדרוך, ידוע ומוכר יותר.

     

    הגופים הירוקים וחלק מתושבי האזור שרצו לשמר את חבל הארץ היפהפה הזה, טענו שמוטב לחזק יישובים קיימים ולא להוסיף יישובים חדשים, כדי לשמור על הרצועה הצרה הזאת כמרחב טבעי לטבע ולאדם, למדע, לטיול ולבילוי במרחב הזה. כל ההתנגדויות שלהם נדחו, ובשטח החלו כבר לבנות תשתיות לכמה יישובים חדשים לחלק ממפוני גוש קטיף.


    עבודות סלילה ובניית גשר על הכביש החדש (צילומים: אורי דביר)

     

    מערבה יותר מהכביש החדש, ציר טיולנו הוא שטח אש ברובו, שעתה גורעים ממנו מעט עם הקמת היישובים החדשים. בזמן הדיונים בעד או נגד בלט נימוק אחד שהועלה כנימוק בעד הקמת היישובים החדשים לחברה להגנת הטבע, שהם יתרמו למלחמה נגד הטילים הבליסטיים שאולי יתעופפו לעברנו באחת המלחמות הבאות, וגם נגד התקפה גרעינית, רחמנא לצלן...

     

    בעמק יפה, בין כרמים לשדות

    לפני כשנה בערך כתבתי על האזור: "כבר היום סלולה ומצופה כל 'דרך הפטרולים', והנסיעה בה קלה. מזה זמן מתנהלות כאן עבודות סלילה של כביש של ממש, המגיע כבר עד שומריה ויתחבר בעתיד עם הכביש לאמציה".

     

    הזמן חלף מהר וב-8 ביוני 2009 נחנך כביש 358 באורך של 17 ק"מ, בין אמציה לשומריה, וחבר לקטע שהיה כבר סלול לכיוון קיבוץ להב וכביש 31, בין צומת להבים לצומת שוקת.

     

    לאחרונה, בסיורים נוספים לעדכון טיול זה, שוטטתי כבר בשטחים שעלו עליהם טרקטורים ועסקו בהכשרת שטחי מגורים לחלק ממפוני גוש קטיף בשלושה יישובים חדשים: חרוב, מרשם וגבעת חזן. אז לפני שהאזור ישתנה לגמרי, נצא לטייל שם ולטעום משהו ממה שהיה.

     

    נצא מכביש 35 דרומה, לכביש 3415 המוליך למושבים לכיש ואמציה. אפשר להגיע לכאן מבית גוברין או מכיוון קריית גת. כביש 6, עד מחלף קריית גת, יקצר את הדרך למקום.

     

    נאפס את המונה ל-00 בכניסה לכביש 3415. אחרי 2.3 ק"מ נעבור על פני הכניסה למושב לכיש. מולנו ומיד לצדנו מתנשא תל לכיש שנקיף אותו מצפון וממזרח. משמאל לנו שרידי הכפר הערבי אל-קוביבה (שם שחוזר בעוד מקומות בארץ), ולצד הדרך כרמים, כרמים וכרמים, מטופחים יפה, שכמותם עוד נראה הרבה היום. אחרי הכול אנחנו בארץ הענבים, בקטע שזכה לכינוי "טוסקנה הישראלית".


    הפנייה לכביש המוליך ללכיש, ארץ הענבים הטובים שלנו

     

    לצד הדרך יש חורשות עצי איקליפטוס. הכביש מתפתל לפי עיקולי נחל לכיש, ואחרי כעשרה ק"מ מגיעים לצומת: ימינה פונה כביש צר למערות חזן וליער אמציה, ישר, כקילומטר, למושב אמציה; נפנה בו ונגיע לכיכר. כאן עלינו להחליט באם לסור למושב שקף או להמשיך שמאלה בכביש החדש 358.

     

    רצח שגרם לסכסוך עם הכפר הערבי השכן

    תחילה נפנה בכביש הישן 3415 לעבר שקף. בעיקול חזק של הכביש נפגוש בשלט המפנה לעבודות הבינוי של גבעות חזן - בני דקלים, אחד היישובים הנבנים למפוני גוש קטיף. זו דרך עפר חרושה בזחלילי טרקטורים המטפסת לשטח שבו יקום היישוב, ויורדת חזרה לכביש 3415 ליד שקף.

     

    מרחק קצר מהפנייה ניצבת אנדרטה לחבר שקף שנרצח בכרמו ביוני 1988. בעקבות הרצח היה סכסוך קשה עם הכפר השכן בית עוא, שנעבור לידו בהמשך. נמשיך בכביש 3415, לאחר כקילומטר וחצי נוספים מופיעות החממות של שקף, תחנה של מקורות, וכ-100 מ' אחריה פנייה שמאלה למושב שקף, שם נפנה לסיור קצר בשקף.

     

    מרחק קצר מהפנייה, מימין לכביש, נמצא חניון קטן ואנדרטה לזכרו של חייל שנפל באזור. כקילומטר מהכביש ואנחנו ליד השער של מושב שקף.

     

    נמתין מעט עד שתתאפשר לנו הכניסה, וניכנס. משמאל לנו מתגוררים זמנית מפונים מגוש קטיף בבתי ארעי, ממתינים לבניית בתי הקבע שלהם באזור. לידם שוכן גרעין חרוב, חילוני-דתי הממתין גם הוא לעבור ליישוב הקבע שלו מצפון לנחל לכיש.

     

    משקף נראים הכפרים הערביים שמעבר לגדר ההפרדה, החל מהכפר הקרוב בית עוא, צפונה לו הכפר דיר צמת ורחוק יותר אידנא, וצפונה-מזרחה לה חלק מבתי היישוב הערבי תרקומיא והיישובים הערביים למרגלות ההר ועליו, רובם ככולם בתחום ה"צהוב", מעברה המזרחי של גדר ההפרדה והכביש הצבאי או דרך הביטחון הצמודים לה של מערכת הגבול.

     

    סובבנו את שקף מבפנים, צפינו לציר מערכת הביטחון המקיפה את שקף, את מגדלי השמירה ואת ים החממות סביב.

     

    בדרום המושב, במקום שהיה בסיס משמר הגבול יושבת היום יחידה צבאית המופקדת על הביטחון השוטף באזור. ביציאה עמדו בפנינו כמה אפשרויות: האחת לצאת מבעד לשער המזרחי ישר לכביש החדש, אפשרות שנייה לצאת כפי שבאנו, לחזור כשני ק"מ צפונה עד לכיכר ושם לעלות על הכביש החדש, וכך לנסוע מתחילתו לכל אורכו...

     

    גילויים של שרידי העיר המקראית עגלון

    בכיכר נאפס מונה שוב ל-00 וניסע בתחילה מזרחה, עד שנגיע לעיקול דרומה עם הכביש החדש. מכאן הנסיעה היא כל הזמן בכיוון כללי דרומה.

     

    ב-4.4 ק"מ נראים מימין לנו בתי מושב שקף. פעם הייתה הגישה ליישוב רק ממערב, מדרך 3415. עתה נפגוש כאן עוד כיכר שממנה יש פנייה ליישוב. ליד סימן ק"מ 21 על הכביש אנחנו צמודים ממש לגדר המערכת ליד הכפר בית עוא.

     

    ב-7.0 ק"מ עוד כיכר, הפעם יש לידה מחסום צבאי שדרכו נוסעים ליישוב נגוהות השוכן מעבר לגדר, על ההר, כמה קילומטרים ממזרח. שימו לב למפת הטיולים וסימון השבילים ותבחינו שבין הכפרים בית עוא וא-סכה מפריד פרוזדור בין השטחים שברשות הפלסטינים, שבו עובר הכביש לנגוהות.


    הכביש החדש נוגע בכפר הערבי בית עוא ובמטעי היישוב היהודי שקף

     

    עד הימים האחרונים היה כביש זה סגור לתנועה של פלסטינים, אך נפתח לפי הוראות בג"ץ. עוד מעט ומשמאל לנו (מזרחה) הכפר הערבי א-סכה, ומיד למערב יורדת דרך עפר לתל עיטון, שם נחשפים מדי קיץ בידי חופרים מאוניברסיטת בר אילן שרידי עיר מקראית שיש המזהים אותה עם העיר המקראית עגלון. תל זה הוא אחד מהאתרים הארכאולוגיים השוכנים לצד "דרך מלכי יהודה" - שם הפרויקט התיירותי המתגבש בין תל לכיש לתל חליף בלהב.

     

    התל מתרומם מעל נחל לכיש, במעברו מההר לגבעות השפלה, בדומה לרבים מתלי השפלה האחרים, השומרים על מבואות ההר בכל נחל. סביב התל נותרו מבנים, מתקנים חקלאיים ומערות קבורה, שנפרצו בשנות ה-70. בעקבות שוד העתיקות נערכה חפירה מדעית שבה נתגלו גם כתובות בעברית, וממצא קטן, ואפילו שיני שום.

     

    ב-10.2 ק"מ נראו עבודות עפר על גבעה מימין לכביש, חלק מעבודות הקמת היישוב מרשם, גם הוא למפוני גוש קטיף. מעט אחרי גבעת האנטנה נראה משמאל לנו מעבר לגדר המערכת את הכפר בית מירסים ולידו, נושק לדרך המערכת - תל בית מירסים.  


    טרקטורים מעמיסים חול כחלק מעבודות הסלילה של הכביש

     

    תל בית מירסים גבוה במקצת מעל סביבתו, מתנשא לגובה של 473 מ' מעל פני הים. ב- 1926 חפר בו פרופ' אולברייט מראשי הארכאולוגיה המקראית, וזיהה את המקום כדביר. הייתה זו חפירה מסודרת שהייתה לנדבך בתחום התיארוך וסדר השכבות העתיקות של חפירה ארכאולוגית.

     

    תל בית מירסים: עיר לוויים הנזכרת בספר יהושע

    דביר הייתה עיר חשובה שנכבשה בידי יהושע בן נון וסיפורה ארוך. היא זוהתה קודם לכן בדהריה הסמוכה והחליפה דירה... אבל בזאת לא תמו נדודיה: בעקבות סקר ארכאולוגי ב-1968 זיהו את דביר בתל רבוד מדרום-מערב לחברון, והיא נדדה שוב עד להודעה חדשה... אל יקל הדבר בעינינו.

     

    כשתל או אתר כל שהוא משנה את זיהויו, "מתפנה מקום", מנסים לזהות בו יישוב עתיק אחר וכך קורה גם לשכניו באזור. מכל מקום, בשטח הנמצא בתחומנו נחפרה רק כנסייה שלה רצפת פסיפס וקריפטה.

     

    תל בית מירסים נותר מסכן ללא שם, ובינתיים יש המזהים תל זה עם עשן, עיר לוויים הנזכרת בספר יהושע. בימי נעוריי בחרתי לעברת את שם משפחתי לדביר, שהייתה אז תל בית מירסים, בגלל קרבה לשמי הלועזי.

     

    ואולם מאז לא נדדתי עם הזיהוי למקומות האחרים וגם לא אימצתי לי את השם עשן... דרומה מעט, ב-15.7 ק"מ, שוכן ממזרח הכפר אל-בורג' ומימין לכביש חוות אלה, חוות בודדים שבה מתגוררת משפחת צדק בבית אבן שנבנה בעבודה עצמית, ולה משק חי הכולל מאות עזים, מטעים ושדות פלחה. בהמשך הכביש יש להאט בגלל כיכר, שתפקידה אינו ברור...

     

    ב-18.5 ק"מ אנחנו ליד פנייה לשומריה ומחנה שפיפון. עד כאן נסלל כביש מדרום כבר די מזמן, ואם כי התנועה כאן רבה יחסית כיכר אין. בכיכר פונה ימינה דרך לשומריה, ובהמשכה לבסיס הצנחנים.

     

    לפנינו שני אתרים שונים זה מזה ומפתיעים. שניהם שוכנים כאן זה לצד זה. הראשון הוא שומריה - מה שהיה קיבוץ של השומר הצעיר, ששמו בא לציין את יובל ה-70 של תנועת השומר הצעיר. ללא קשר ישיר לשם הקיבוץ, שומריה הוא מחנה צופי של תנועת הנוער השומר הצעיר שהתקיים כאן כמה שנים.

     

    לאחר פינוי גוש קטיף נרקמה כאן עסקה מיוחדת במינה. מינהלת סלע הציעה לקנות את הקיבוץ הקטן. חבריו הסכימו, פוצו ופינו את מקומם למפוני גוש קטיף, רובם מהיישוב עצמונה שגרו במאהל ליד נתיבות. ב-12 במרס 2006 נשאר השם שומריה, אך האוכלוסייה התחלפה כולה וקיבוץ השומר הצעיר היה ליישוב דתי שכן לדביר (דבירה) ולהב, עוד שניים מקיבוצי השומר הצעיר באזור.

     

    בהמשך הכביש המוליך לשומריה שוכן עלי דרך שפיפון, בסיס ההדרכה החדיש לצנחנים שהיה גם ל"מחנה איתן". הבסיס קיים כבר כמה שנים, ולאחר שתיאמנו הורשינו להיכנס למקום ולהתפעל.


    שומריה היתה קיבוץ של השומר הצעיר; כיום יישוב דתי למפוני ימית

     

    בסיס זה שדומים לו יש גם לחטיבות אחרות שנבנו בשנים האחרונות נבנה בכספי הדוד סם, אך בביצוע שלנו לפי צרכינו. במבט ראשון חשבנו שטעינו בכתובת. זהו בסיס אימונים חדיש, עם רחובות סלולים, מבנים קשוחים, כיתות ממוזגות, מסלול מכשולים ומטווח, מגרש כדור סל ואולמות פעילות שונים.

     

    כשתימהון פשט על פנינו מיהרה המדריכה שהייתה עמנו להסביר שכל הנוחות וכמעט הפאר באו להקל על לימוד ואימון והם לא על חשבון האימון בשדה. אלא שעתה לאחר אימון מפרך בחוץ יש לאן לחזור...

     

    חוזרים לכביש 358 ונוסעים דרומה, חולפים על פני קיבוץ להב וממשיכים עוד כברת דרך קצרה עד לכביש 31. לאתרים האחרים, בהם היישובים אשכולות וסנסנה יער להב, המוזאון לתרבות הבדווים בלהב, שרידי בית כנסת עתיק, וקטע מ"שביל ישראל" - בפעם אחרת.

     

    חשוב לדעת:

    יפה כאן תמיד, משטחי הפריחה משגעים בחורף ובאביב. אל תחמיצו!

     

    רוב שטחה המזרחי של מפת טיולים וסימון שבילים היה סמוך לגבול או שהיה שטחי אש של צה"ל. גם היום אין לרדת מערבה לשטחי האש, וזכרו שממזרח קיימת מערכת הביטחון וככלל אין מעבר גם מערבה.

     

    עם פתיחת כביש 358 והשינויים המתחוללים באזור הוא הופך לאבן שואבת למטיילים. עם זאת, חלק מהדרכים והשבילים המסומנים נכבשו על ידי הדרכים החדשות והשינויים בכלל. עדכון מפת טיולים וסימון שבילים לאזור יהיה בעתיד.

     

    סוג הטיול: ברכב רגיל.

    נקודת התחלה: בכביש 35 בפנייה ללכיש.

    נקודת סיום: כביש 31 בין צומת להבים לצומת שוקת.

    אורך המסלול: כ-25 ועם הסטיות עד 35- 40 ק"מ.

    משך הטיול: כשעתיים-שלוש ויותר.

    מים: להצטייד.

    קושי: קל.

    עונה: כל השנה.

    מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 12 - דרום השפלה ושולי הר חברון. המהדורה האחרונה יצאה לאור ב-2006 ואין בה את הכביש החדש וכל השינויים שחלו באזור.

     

    • תודה לאבי נבון מלהב על הערותיו 
    • הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר של הירחון "טבע הדברים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים