האם "מלכי הכיתה" קיימים גם בפייסבוק?
האם האינטראקציה החברתית שלנו בפייסבוק שונה או דומה לעולם האמיתי? האם גם ברשת החברתית הווירטואלית יש "מקובלים" יותר ופחות? מחקר שבדק את הנושא, הגיע למסקנות מעניינות
רשתות חברתיות בכלל ופייסבוק בפרט, מאפשרות לנו להכיר אנשים ולתקשר איתם באופנים שונים מהעבר. אך האם זה שונה באמת? החברים שאנחנו מצרפים בפייסבוק, האינטראקציה שלנו איתם, ה"אהבתי" וההתעלמות, הם תרגום אחד-לאחד של התנהגות לא מקוונת.
במילים אחרות: האם אנחנו מתנהגים בפייסבוק באופן דומה לדרכנו בעולם האמיתי?
באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב?
פיטר שטיינר צייר לפני כ-12 שנים את הקריקטורה המופתית “באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב” - On the Internet, nobody knows you’re a dog, בה נראים שני כלבים כאשר אחד מהם יושב מול מחשב ומסביר לחברו את עובדת החיים הבסיסית הזו.
אך אז היה זה אינטרנט אחר, האינטראקציות ברוב המקרים היו אנונימיות. הגולשים היו חסרי פנים, שקופים. שטיינר אמר בכך שהפיזיות שלנו, כל מכלול ההבעות, המראה, הייחוס, הגיל והמיגדר
אינם רלוונטיים במפגשים און ליין.
הקביעה הזו הייתה בהחלט נכונה לתקופתה. אנשים שידעו להתבטא וגילו כישרון בשימוש בתקשורת המקוונת, הפכו פופולריים בקהילה. אך האם הקביעה הזו עודנה נכונה? האם המרחק בין האון ליין לאוף ליין הלך והצטמצם עם השנים עד לכדי הבדלים מזעריים?
אני יפה?
מחקר של המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת Tufts ביקש לבדוק את המתאם בין התגובותיות במפגשים פנים אל מול פנים לבין האינטראקציות בפייסבוק. המחקר פורסם בגיליון 45 של Journal of Experimental Social Psychology לפני מספר חודשים, אך הוא עדיין מאוד רלוונטי. כצפוי, אנשים שמצאו חן בשיחה פנים אל מול פנים זכו לאהדה גם באינטרנט.
החוקר מקס וייסבוך ועמיתיו, גייסו סטודנטים בתור נסיינים שצ’וטטו עם אותם אנשים און ליין ובשיחה פנים אל פנים - מבלי לדעת מה נושא המחקר.
הם נשאלו אודות יחסם לאנשים איתם דיברו, ובמקביל ניתחו החוקרים את התגובות ששלחו הנסיינים לאותם אנשים בפייסבוק. התוצאות הלא מפתיעות הראו שאנשים שהיו אהודים במפגשים בין אישיים היו פופולריים גם ברשת.
האמנם לא מפתיע? על אף שהמדיה החברתית הפכה את כל המשתמשים בה למזוהים, מארג שלם של מידע לא וורבלי – הבעות, מחוות וכל שפת הגוף – נעדרים מהתקשורת. עבור אנשים שאיננו מכירים באופן אישי, המידע הזה דרוש כדי לגבש רושם ראשוני אודות אדם.
הרמזים החברתיים
המסקנה של החוקרים היא כי בהעדר מידע לא-וורבלי, אנו משלימים את החסר באמצעות “רמזים חברתיים” - ניתוח בלתי מודע של השפה והתמונות של החברים בפייסבוק:
האם הם משתמשים בשפה “פתוחה” או “סגורה”? האם היא רגשית או עניינית? מזמינה לדיון או מסויגת? מהי האינטראקציה של אותם אנשים עם אחרים? מידע זה הוא מספיק עשיר היום כדי שנוכל ליצור ממנו פרופיל של אדם. הפרסונה המקוונת עדיין אינה זהה לזו של העולם האמיתי, אך היא
מספיק קרובה לכך.
עידן המדיה החברתית מטשטש עוד יותר את הפערים (המינוריים) בין האישיות האמיתית שלנו, לבין זו שמתקיימת ברשת, לא רק בגלל שאנחנו מתפקדים שם בזהותינו האמיתית, אלא גם בגלל עיקרון הרצף של הפעילות המקוונת (זמן הוא פונקציה של עומק היכרות).
לא ניתן לזייף אישיות או לרכוש תכונות חברתיות שמעולם לא ניחנת בהן, בעולם הווירטואלי. אפשר לשפר יכולות חברתיות, אפשר גם לתת ביטוי ליכולות שלנו שבעולם הפיזי הן חבויות - אך אי אפשר להיות מה שאינך, זו המסקנה שעולה מן הדברים.
קשר בעצימות נמוכה
לכך כדאי להוסיף הסתייגות בנוגע לקלות הפרסום וההישג (reach) בפייסבוק, לעומת העולם הפיזי. לא רק שפייסבוק מאפשר לנו להכיר אנשים ולהיות בקשר עם חברים ובני משפחה בהיקף חסר תקדים לעומת הדרכים הישנות, הוא גם מאפשר לנו לקיים איתם אינטראקציה, מה שקרוי “קשרים בעצימות נמוכה”.
דוגמה לכך הן התזכורות של ימי ההולדת של חברי פייסבוק. לעתים אלה אנשים שלא הייתם זוכרים את ימי הולדתם, או לא הייתם מרימים להם טלפון מכל מיני סיבות אך לא מפני שלא אכפת לכם מהם.
בפייסבוק, אפשר להקליק על הקישור ולשלוח מסר קצר, ואם זו לא הודעה אישית לא רק החבר ידע שאתם מאחלים לו מזל טוב אלא גם חבריו. כלומר, “הטירחה הכרוכה בלהיות נחמדים” היא שולית מאי פעם.
אז אותם אנשים הם פופולריים באוף ליין ובאון ליין, אך הפופולרים בעולם הפיזי הם פופולריים אף יותר בפייסבוק, והלא פופולרים בחיים הלא מקוונים יכולים להיות קצת יותר פופולריים ברשת.
גל מור הוא הבעלים והכותב הראשי של "חורים ברשת ", בלוג בנושאי חדשנות וטרנדים טכנולוגיים
_a.jpg "צילום: ablestock")
