אילו כל האוהבים חזו בכוכבים
את האור ראינו השנה בעשרות מופעים של גדולי האמנים מהעולם הגדול. עולם המוזיקה עולה כפורח בישראל
2009 תיזכר כשנה מוסיקלית ביותר, כשבמרוצתה, אם נעגל קלות את הפינות מהחגים דאשתקד, ביקרה כאן שיירה ארוכה של זמרים בינלאומיים מהחשובים, המפורסמים והיקרים בדורנו. מעולם לא היה כדבר הזה, גם לא בתקופות השיא של תחילת שנות ה-80 וה-90. זו תופעה שחורגת מעניין תרבותי גרידא ושווה לתת עליה את הדעת.
מי לא היה כאן? מדונה, לאונרד כהן, פול מקרתני, חוליו איגלסיאס, פט שופ בויז, פול יאנג, פיית נו מור, ליידי גאגא, סזרייה אבורה, סוזן וגה, מישל פוגן, פטריסיאה קאס, דפש מוד, פול אנקה פעמיים כפול, ועוד...
במקרים של מדונה ופול אנקה, המפיקים היו זהירים אבל עד מהרה המכירות לא הכזיבו והם הוסיפו עוד מופע - ולא הצטערו. זה היה קולאז' גדול ומרשים של אמנים לכל טעם גיל וסגנון. מדונה ופיית אפילו הופיעו באותו ערב ולא נרשמו קרחות בקהל.
היו כאן גם אינסוף מקהלות ותזמורות קלאסיות. הפילהרמונית של פראג כרגע כאן, וגולת הכותרת כמובן בית האופרה
החשוב בעולם, לה סקאלה ממילאנו, שנתן גם מופע הצדעה לעיר תל אביב, כך שבחינם זכינו פתאום במכה אחת למאה אלף אוהבי וסקרני אופרה.
עוד תופעה שכבר נתנו עליה את הדעת היא הכניסה הגדולה של הזמרים הביתיים להיכלי היוקרה קיסריה והיכל התרבות שמזמן כבר לא שייכים רק לריטה ושלמה וחנוך, אלא גם לשרית חדד, אייל גולן, קובי פרץ, משה פרץ, גדי אלבז, ליאור נרקיס ואפילו לשולי רנד. יודעים מה? אפילו לשלום אסיאג.
מי שהיה סקפטי באירופה, הפך מאמין גדול בפארק הירקון. מי שחזה בנפילות ענקים כמו גיורא גודיק ופשנל, לא מאמין למראה עיניו ב-2009: קבוצה של 20 אמנים מחו"ל, לא כולל המגזר הרוסי וכמה אמנים ישראלים מכרו כאן רבע מיליון כרטיסים השנה. רבע מיליון. רק מדונה מכרה חצי מזה בשני ערבים בפארק הירקון.
והכרטיסים? לא מדובר במחירי ועדי עובדים שקונים לפסטיגל. אלו כרטיסים שעלותם 300-400 שקל ומעלה, וקהל גדול עצום ורב. רובם חבר'ה צעירים, לא מהעשירונים ולא מהאלפיונים שקנו את כרטיסי האח"ם. הקהלים לא בהכרח מהבועה התל אביבית. איך יודעים? מחוץ למופעים המתינו אוטובוסים גם של המועצה האזורית גליל עליון ומובילי הנגב.
אפשר ללמוד מכך שעם ישראל אוהב לבלות. תמורת ערב שהוא מזהה כתרבות איכותית או יוקרתית, או כזו שלטעמו או זו שממוצבת היטב - הוא מוכן להוציא כסף. הרבה כסף. זה אומר גם שאנו קוצרים את פירותיה של תקופה בטחונית רגועה. זו נקודה קריטית והכרחית שמהווה איום בתחום. בנוסף, נראה שלמרות שנת המיתון, הפיטורים, העמקת הפערים - לעם ישראל יש כסף בכיס. כשאין כסף, יגידו לכם הכלכלנים, סעיף התרבות הוא הראשון שנפגע.
קרה כאן משהו השנה שאי אפשר היה לסכם אותו בזריזותה של קבוצת מפיקים ממולחים. תנו למוסיקה לדבר. קולדפליי ואלטון ג'ון כבר אורזים.
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
