עובדי תדיראן נפרדים בריקודים: "עוד נבכה הרבה"
בתום מאבק שכשל, ייסגר החודש מפעל תדיראן בעפולה, וכ-300 מעובדיו ייפלטו אל מעגל האבטלה. אחרי שנים ארוכות יחד, החליטו העובדים לחלוק זה עם זה גם את הרגעים האחרונים - ולצאת לסופ"ש שכולו שמחה במלון. הם יצחקו וירקדו, אבל יידעו שהשירה ברקע - היא שירת הברבור: "עוד יהיה די זמן לבכות"
השמועות על הפיטורים והעברת פס הייצור של המפעל הוותיק לסין יהפכו בסוף החודש הקרוב למציאות, וכ-300 מעובדי המפעל ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה. כמה עשרות בודדות של עובדים ימשיכו לעבוד עוד חצי שנה. במהלך החודשים שחלפו ניסו העובדים, ובראשם הוועד, להילחם על מקום עבודתם ולמנוע את הליכתם הביתה. "ניסינו לעשות הכל, להפוך את האדמה, הגענו לכנסת, לממשלה, צעקנו והסברנו, אבל לצערי - מילים לחוד ומעשים לחוד", האשים מיריקוב. "הממשלה לא הכינה תוכנית חירום להצלת מפעלים, ולילדים שלנו, שמשרתים את המדינה נאמנה, לא יהיה בקרוב מה לאכול".
"הגיעו לכאן עשרות פוליטיקאים", נזכר מאיר כהן, אחד מחברי ועד העובדים. "כל אחד חיפש את המצלמות - ואחר כך נעלם. היחידים שנשארו איתנו בקשר היו חברי הכנסת אופיר פינס ושלי יחימוביץ'. הם היחידים שכנראה באמת היה איכפת להם".
"זה כואב כמו גירושים"
לאחרונה קיבלו העובדים הודעה על כך שגורל המפעל נחרץ. הוועד, שהצליח להשיג עבורם פיצויים מוגדלים, לא ידע מה לעשות עם הכסף שנשאר בקופתו. "על פי החוק, אנחנו צריכים לחלק את הכסף שווה בשווה בין העובדים, אבל הם עצמם אמרו - 'עזבו כסף, תנו לנו להיות יחד בפעם האחרונה'", סיפר כהן. כך החליטו חברי הוועד לארגן לעובדים מסיבת פרידה. בסיוע ההנהלה, מלון "קרלטון" וחברת "קל", ובתוספת סכום סמלי שנדרשו העובדים לשלום, ארגן הוועד את אירוע הפרידה.
"יש אנשים שאנחנו חיים איתם יחד במפעל כבר קרוב ל-30 שנה", מסביר כהן. "זה כואב ממש כמו גירושים, כשצריך לקום ולעזוב את הבית, וזה בכלל לא פשוט". הערב התקבצו העובדים במלון בנהריה יחד עם בני ובנות זוגם - וחברי ההנהלה, שם ייהנו בין השאר ממופע בידור ומערב מזרחי.
"בניגוד לשנים קודמות, זה לא יהיה סוף שבוע ראוותני, המטרה של המפגש תהיה אחת - שכל העובדים ישבו יחד, יעלו חוויות, יכאבו, ויצחקו, כי אחרי הכל - בסוף החודש כל אחד יילך לדרכו, ואחרי עשרות שנים - אולי גם לא ניפגש יותר", אמר כהן. "היום נתכנס יחד לחיבוק אחרון של פרידה", משלים אותו מיריקוב. "החלטנו לא ללכת לכיוון העצב. ניזכר יחד ברגעים היפים, נרקוד, נשיר, ונשמח. לבכות עוד יהיה לנו הרבה זמן אחר-כך".
לפנייה לכתב/ת 
