הקפיצה הגדולה

תחושת האדרנלין, רגע לפני הזינוק מהבמה לקהל, היא עילאית, כאילו אני קופץ ממטוס רק ללא מצנח (גם זה עוד יקרה מתישהו). האם הקהל יתפוס אותי, או שפשוט אמרח על הפרקט ואשבור לעצמי, במקרה הטוב, איזו עצם? אוקי, אולי זה לא רעיון כל כך טוב..."קבלו בבקשה את רפי ברבירו, במשקל נוצה שמתמודד על תואר הסטייג' דייבר של שנת 2009". שיט! אין כבר דרך חזרה. זה לא הזמן להשתפן. הזינוק על הטרמפולינה הגדולה, הממוקדמת בקדמת הבמה, מעלה אותי עוד מטר וקצת מעל הראשים של הקהל. אין לי אפילו זמן לתפילת הדרך, וכשאני שומע את הסימן "רוץ, רוץ, רוץ!" אני מרביץ זינוק של צ'יטה לתוך הקהל. את הסוף המתוק (או המר) תוכלו לראות בוידיאו.

סטייג' דייבינג היא מסורת ותיקה בהופעות חיות, כשהסולן או אחד הצופים, מזנק לקהל, בתקווה שיתפסו אותו. אם הצופים תופסים כמו שצריך, מתחיל שלב ה"קראוד סרפינג", בו הוא נישא בעזרת ידיהם של הצופים כמו בגלישה, קדימה או אחורה.

רגע הנחיתה. סוף מתוק או מר? (צילום: בן פלחוב)

מובן שיש המון סיכונים, כגון ליטופים מהקהל במקומות מוצנעים, משיכות בשיער, איבוד נעל ודברים מהכיסים, שלא לדבר על נחיתה על הרצפה. במקרים מביכים במיוחד, הקופץ לא מצליח לקפוץ רחוק ונוחת במרווח הביטחון בין הבמה לקהל: לא חסרים סרטוני זוועות כאלו ברשת. בין הקפיצות המרשימות של הזמן האחרון אפשר לציין את תומר יוסף, מתיסיהו וליידי גאגא.

ביום שבת האחרון להקת "כח המחץ" ערכה במועדון הקומפורט תחרות סטייג' דייבינג רשמית עם כרוז (לאון פלדמן), טרמפולינה (אולימפית) ומתמודדים מכל רחבי הארץ, שבאו להתמודד על התואר. בתחרות הקודמת קטף אוריעד אליאור, בן 14 וחצי ממודיעין, את התואר, בזכות זינוק מרשים.

בתחרות הנוכחית, מי שעקפה אותו בסיבוב הייתה מיקי, בת 18 מראשון לציון שייצגה בכבוד את המין הנשי בין עשרת הקופצים. הזוכה המאושרת זכתה לקפיצה נוספת עם חברתה בסיום התחרות, ועלייה לגמר שיתקיים בחגיגות האלבום השני של הלהקה "אומנות ומדינה" ב-20 באוגוסט 2010, בבארבי תל אביב.