כלכלה של דוגמנות וזנות

שתי יוזמות חקיקה חשובות עולות בימים אלו לדיון בכנסת. האחת קובעת כי ייאסר השימוש בריטוש (פוטושופ) של צילומי דוגמניות, וכן לאסור על העסקת דוגמנים מתחת למשקל מסוים. על פי הצעת החוק השנייה, ייענשו רוכשי שירותי מין.

סוגיית ההחפצה של נשים כאובייקטים מיניים לשימושם של גברים, מוסתרת מעין הציבור והדיון הציבורי בה כמעט ולא מתנהל. הטיפול החשאי בסוגיה ובקשר שלה לאלימות מינית נגד נשים, משרת היטב את הכלכלה שמייצרת חדשות לבקרים דמויות ברבי, סמלי סקס נשיים של נשים צעירות, והופכת צעירות ומבוגרות לשפחות נרצעות של תעשיית הקוסמטיקה, האופנה וה"רפואה" הקוסמטית. דיון ציבורי רציני היה עלול לחשוף את הזדוניות והשיטתיות בהנחלת מודלים של נשיות-סקסית.

"חזרתו בתשובה" של עדי ברקן, בעבר מפתה של נערות לדגמן ב"נועזות" עבור סוכנות הדוגמניות שלו וכיום מי ששותף לניסוח הצעת החוק שעניינה דוגמנות, חשובה אך גם חלקית מאוד ויתכן שאפילו מניפולטיבית. חשיפת שיטות ה"שכנוע" של הנערות "הבוחרות מרצונן החופשי בדוגמנות", והשיטות בהן מאחזים את עיני הציבור והנערות הכמהות להכרה ולהצלחה, אין טובה ממנה כדי להבין את היקף הרמייה, שהתקשורת היא הסרסור המרכזי שלה.

הסדרה "הדוגמניות" המחישה היטב את הקשר בין התנהגות זו של הזכיינים ומשרתיהם לבין הדוגמנות, כאמצעי יעיל ביותר להשגת לגיטימציה חברתית למסחור המיניות של נשים. הציבור ובעיקר נערות מתפתות לתפוש "עיסוק" זה כחלק מעולם של יופי והצלחה.

יחד עם זאת, תעשיית הדוגמנות שברקן ממשיך להיות אחד מנציגיה המוכרים בישראל, מתבססת על שיטה מתוחכמת וסמויה להשגת לגיטימציה למסחור המיניות של נשים, ובפרט של נשים צעירות. מסחור זה קובע את ערכה של הנערה על פי מידותיה ונכונותה לחשוף אותם בתנוחות שנועדו לגרות גברים. אך שיטות המסחור של מיניות האשה קובעות גם את היעדר ערכה המיני של האשה המבוגרת. כלומר, שוק הבשר מגרש אותה לגטו הזקנה (אי-היופי ואי-המיניות) – אם לא תיעתר לתכתיבי חוקי יופי אכזריים של תעשייני הטיפולים והניתוחים הקוסמטיים.

תעשיית הזנות והפורנוגרפיה היא המשכו הקיצוני של עולם הנשלט על ידי מי שבזים לנשים כבני אדם ומעצבים אותן כבובות מין לשרת את צרכיהם המיניים, הכלכליים והכוחניים. היא מחזקת יותר מכל את המציאות שבה בעלי ממון וצורך לבזות ולשלוט בנשים, קונים שירותי מין שלהן. האלימות נגדן מקבלת אישור חברתי, בשם "חופש הבחירה" ו"חופש העיסוק". תעשיות אלו תלויות בחשאיות ובלגיטימציה הציבורית הפסיבית. לא בכדי טורחים ברוני תעשיית המין לנהל את ענייניהם תוך שימוש בפרסום כוזב, באפילת הברים, בשיטות מאפיה קלאסיות של הברחה, הפחדה והכחדה.

ב-1 בינואר ימלאו 11 שנים ליישום החוק השבדי האוסר רכישת שירותי מין. על פי החוק מוטל עונש על מי שקונה שירותי מין. שבדיה היתה המדינה הראשונה שראתה בביקוש שירותי מין של גברים את הבסיס לזנות ולסחר בנשים. החוק מהווה אבן יסוד בהתפתחות החברתית של שבדיה כמדינה דמוקרטית שבה נערות ונשים יכולות לחיות חופשיות מכל צורות האלימות הגברית. התברר כי כאשר לקניית שירותי מין יש השלכות כספיות ניכרות, פחת מספר קוני שירותי המין משמעותית ושוק הזנות המקומי הצטמצם מאוד.

אם יצליחו חברות הכנסת רחל אדטו ואורית זוארץ בסיוע חברות וחברי כנסת ובתמיכה נחושה של ארגוני נשים וארגוני זכויות אדם (על התקשורת לא נוכל לבנות, כאמור, בגלל האינטרסים שלה במסחור מיניות האשה) להעביר את שני החוקים הללו, מדינת ישראל תהיה לאחת המובילות במאבק על כבוד האדם, של האשה ושל הגבר.

פרופ' אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים