מוזג זעיר

החודש החלטנו להפסיק לשתות. לא, סתם, החודש החלטנו לתת כבוד לבשלני הבירה המקומיים שלנו, ולטעום בירות בוטיק ישראליות. תנאי הקבלה היו פשוטים: זה צריך להיות בירה, וזה צריך להיות מיוצר בארץ ולא במבשלות הענק של טמפו והחברה המרכזית. לאגרים, איילים, בירות חיטה או סטאוט - זה ממש לא שינה לנו. העיקר שיהיה מקומי וטוב.

חמישה מאיתנו - כולל מומחים בינלאומיים לבירה כמו Itzik Shasho - נפגשו ב"בירדי", מקדש הבירה הדרום תל אביבי של גדי דבירי, האדם שיודע על בירה יותר מכל אחד שאתם מכירים. בין מזכרות הבירה לשקי הלתת שתינו 16 בירות ששלחו לנו תשע מבשלות בוטיק (או מבשלות מיקרו, למען האמת), ויש לנו כאן מקום בדיוק לעשר הטובות ביותר.

מבצע: 20 שקל הנחה למביאי תמונה זו ו־20 שקל

(צילום: אימג' בנק / GettyImages)

סגרה את העשירייה הפילז של Jem's הפתח תקוואית, בירה שכבר בדקנו בטעימת הלאגרים הישראלית הענקית שערכנו פעם לפני בדיקת ההנגאובר הישראלי הענקי. אז הגיע הפילזנר הלא מפוסטר הזה למקום ה־12 המכובד מאוד מתוך כ־50 לאגרים; היום, מול איילים משובחים ובירות חיטה מצוינות, הוא עדיין מצליח להתברג גבוה יחסית. במבשלה שיפרו קצת את המתכון מאז הטעימה ההיא, והתוצאה היא פילז קל, נעים, עשיר ומאוזן להפליא.

למקום התשיעי הגיע הסטאוט הכהה של מבשלת "מלכה" הצפונית, רטובה ממי באר גליליים, עם לתת קלוי עד מאוד שמאפשר לעצום עיניים ולשתות קפה קר וסמיך. רוב הטועמים הודו שהם מעדיפים סטאוטים יבשים יותר, אבל כולם סיימו את הכוס.

הקריספי של מבשלת "אביר האלה" מעמק האלה - אייל בהיר וסמיך עם ריח נהדר של ממתק, אחוז אלכוהול גבוה שמורגש על הלשון, סיומת מרירה, ותווית מעוצבת בקפידה של אביר ממסדר השתיינים - הגיע אצלנו למקום השמיני. "דנסינג קאמל", כנראה מבשלת המיקרו המפורסמת ביותר בארצנו, הביאה את ה"מידנייט סטאוט" המצליחה שלה למקום השביעי. החבר'ה התל אביבים־אמריקאים האלה מבשלים יותר מעשרה סוגי אייל, חלקם עונתיים ורובם טובים מאוד. המידנייט הוא סטאוט קרמי ושטוח, עם ריחות וטעמים של קפה ושוקולד, מתוק כמעט עד הסוף.

הבירה הכהה של Isis מחבל שלום, שנמצא כמובן באחד מחבלי הארץ נטולי השלום, הגיעה למקום השישי. אייסיס הוא שמה של אלת הבירה המצרית (בין שאר תפקידיה), ולמרות שקשה לי להאמין שבמצרים שתו סטאוט יבשה ועסיסית, לרוב הטועמים היא הזכירה "גינס" - וזה כל מה שהיה צריך.

אנחנו ממשיכים בגל הסטאוט והאלות הקדומות של האזור ועוברים לנינקסי Black Spell, שקרויה על שם אלת הבירה השומרית. גדי דבירי בעצמו מבשל אותה, אבל אין לכך קשר למיקום החמישי המכובד שלה, כי אף אחד מאיתנו לא ידע את העובדה הזאת עד אחרי חלוקת הציונים. מדובר בסטאוט סמיך, אספרסואי באופיו - מצבע הקצף החום ועד הריח והטעם והמרקם הנפלא, שהובילו אותו להיות הסטאוט המנצח בטעימה שלנו.

למקום הרביעי חוזרת Isis היציבה עם "פריסטייל", אייל שמזכיר לאגר, ואם להיות ספציפיים, מזכיר פילזנר חזק ומשובח. בירה בהירה, מדיפה ניחוח פירות ופרחים אבל לא בקטע מתרומם, עשבית ומלאת מרירות, ומוגזת בדיוק במידה הנכונה. יופי של דבר.

ועכשיו הפתעה: במשך שנים האמנו שאין בישראל את הידע או היכולת לבשל בירת חיטה רצינית, אבל תראו מה זה - לשלושת המקומות הגבוהים בטעימה הנוכחית הגיעו בדיוק שלוש בירות מהסוג הזה בדיוק. אני יודע, אתם כבר לא תצליחו להירדם הלילה.

את המקום השלישי מכבדת הלאפינג בודהה Wildflower Wheat, ואם תשאלו אותנו, כל מבשלה על שם זן של גראס היא בסדר מבחינתנו. אפילו אם היא מכינה בירה. בכל מקרה, ה־WW היא הרבה יותר מסתם בירה: הריח צועק בננות אפילו אם אתה חבר בעמותה נגד פלצנות, ומוסיף בלחישה ציפורן בעודו מגן על הצוואר מפני כאפה. בפה היא מורכבת, חמצמצה, נעימה ומרעננת.

נינקסי White Spell רצה כל הדרך למקום השני - ושוב, זה לא קשור לכך שהמארח שלנו מבשל אותה, אלא יותר לזה שהוא ממש יודע מה הוא עושה. הצבע הזהוב מבקש ממך לשתות, הריח המתקתק, השמרי וההדרי תומך בהצעה, וכשאתה סוף סוף שותה היא עדינה למרות שהיא מבעבעת כמו סן פלגרינו, וגם מרירה באופן מכובד. פשוט מצוינת.

צילום: שי בן אפרים 

כל הבירות בעשירייה הפותחת היו טובות, וכל החמש הראשונות היו נהדרות, אבל ה־German Wheat של Edreai's - שהגיעה למקום הראשון, כן? - היא לא פחות מיצירה ברמה בינלאומית. אפילו מיסטר Shasho הסכים עם הקביעה הזאת לפני שנפרד מאיתנו ושב לירדן. עופר אדרעי (הבעלים, המנכ"ל, המבשל הראשי והמנקה של המבשלה) התחיל לבשל בירה בביתו בראשון לציון ב־2001. הוא מבשל כ־30 ליטר בחודש לשישה סוגי בירה, ואת כולם אפשר להשיג אצלו בכמויות קטנות.

ובמה גדולתה של ה־German Wheat? ובכן, היא מעניינת ומזמינה, שוב הריחו בה הטועמים בננה והטועמת גם ציפורן, שוב הורגשו תסיסה נעימה וחמצמצות אופייניות לסגנון, אבל הפעם הכל מאוזן כמו מתעמלת קורה לפני הגיל שבו היא מתחילה לפתח כאבי גב. כולנו היינו מוכנים לומר שזאת אחת מבירות החיטה הטובות ביותר ששתינו אי פעם, ובאמת אמרנו את זה.

המסקנה? יש בירות נהדרות שמבושלות בארץ. עכשיו רק צריך להקל את החוקים שמקשים לשווק אותן לציבור הרחב, שעיקרם ביורוקרטיה של משרד הבריאות. עד שזה יקרה, את רוב הבירות שטעמנו לא פשוט להשיג. חלקן מופיעות לפרקים בברים, ואת כולן אפשר למצוא לא מפוסטרות כהלכה במבשלות עצמן (ב"בירדי" ידעו להנחות אתכם). ועכשיו, אם תסלחו לנו, אנחנו הולכים לפרסם את הכתבה הזאת באינטרנט ולחכות להוא שיגיב ב"גולדסטאר הכי טובה".