מאחורי הקלעים בקופנהגן: הסיני שלא זז, ניצח

בנובמבר 2009, כחודש לפני הוועידה בקופנהגן, מונה מארק לינס - אקטיביסט, עיתונאי וסופר בריטי, ליועץ מיוחד לשינוי האקלים לנשיא מוחמד נאשיד מהאיים המלדיביים. (לא מן הנמנע שהוא זה שהיה מאחורי הרעיון של ישיבת הקבינט מתחת למים, שסוקרה ברחבי העולם בהרחבה). במאמר שפרסם לינס בעיתון "הגרדיאן" הוא מספק הצצה אל הדינמיקה שקדמה לכשלון בוועידת האקלים בקופנהגן.

לינס מספר על התרשמותו מפגישת עבודה דרמטית שנערכה בליל שישי, 18 בדצמבר, באחד החדרים הצדדיים בקופנהגן. נשיא ארה"ב ברק אובמה כבר נאם את נאומו הפורמלי בפני המליאה בצהריים, והשקיע את כל זמנו בפגישות קדחתניות עם מנהיגים.

בפגישה האמורה, בה השתתף לינס כיועצו של נאשיד, נכחו כ-50 איש. יושב הראש היה ר"מ דנמרק, לארס לוקה רסמוסן. היו שם גורדון בראון ואנגלה מרקל וסרקוזי ואחרים. אובמה ישב בין בראון לבין ראש ממשלת אתיופיה. ומי לא בא? ראש ממשלת סין, שהתחמק מפגישות ישירות עם אובמה כל אותו היום ולפגישה הזו שלח את סגן שר החוץ שלו. לינס מספר שמדי פעם ביקש הפקיד הסיני את סליחת מנהיגי העולם, ויצא לדבר בטלפון עם "הממונים עליו" כדבריו.

זה כשלעצמו מדהים. אבל ההשפלה האישית לאובמה וליתר ראשי המדינות היתה רק התפאורה למה שלינס מתאר כמאמץ הסיני העקבי – והמוצלח – לטרפוד הישיבה, ובעקיפין הועידה כולה.

העשירות רצו להתגמש; הסיני התעקש

לטענתו, האמריקנים והאירופים באו לפגישה הזו אחרי שכבר רמזו בכמה פורומים על נכונות לקיצוצים משמעותיים עוד יותר בפליטות גזי החממה, מאלו שהופיעו עד אז בהצהרות הרשמיות שלהם. הם התכוונו להכניס להסכם המתגבש יעדים מספריים משופרים להפחתת גזי חממה שהם, קרי המדינות המתועשות, יקחו על עצמם. הם גם הסכימו לציין במסמך נתון חשוב נוסף: שנת 2020 כשנת היעד לשיא הפליטות, שאחריה תתחיל הירידה המקווה.  

אלא שכאן תבע הסיני במפגיע שיעד הצמצום המעודכן של המדינות המתועשות (סין אינה נמנית עליהן בינתיים; היא שייכת לגוש המדינות המתפתחות המכונה G77), וגם שנת היעד לשיא הפליטות לא יצויינו במסמך.

המניע לדרישה התמוהה הזו, לטענת לינס, קשור לאסטרטגיה של סין לאורך כל הועידה – וכנראה גם בפגישות בין אובמה לנשיא סין הו בבייג'ינג באמצע נובמבר. היעד הסיני האולטימטיבי, הוא טוען, היה טירפוד כל סיכוי להסכם שאפתני ומחייב לצמצום פליטות מוקדם. הסיבה: הסכם כזה היה פוגע במאמץ שלהם להפוך למעצמה התעשייתית מספר אחת בעולם, יעד שהשגתו מתבססת על שריפת כמויות עתק של פחם זול שיש לסין בשפע.

לאסטרטגיה התלוותה גם טקטיקה: לצייר את מדינות המערב, ואת אובמה בראשן, כאחראים לכשלון. לכן דאגו נציגי סין לתקוע את דיוני הוועדות הטכניות של הוועידה בעשרת הימים הראשונים שלה, וזה היה המנוע למופע האימים שלהם בישיבה הלילית הגורלית.

התסכול שראה לינס אצל מנהיגי המערב לנוכח הדרישה הבלתי סבירה של הסינים, היה גדול. אנגלה מרקל הנדהמת הרימה את ידיה; ראש ממשלת אוסטרליה היכה במיקרופון. גורדון בראון רכן בלי הרף על הניירות במאמץ הירואי למצוא דרך להכניס יעדי פליטה מספריים ותאריך יעד לשיא הפליטות. הסיני לא זז. והסיני ניצח.

תחילתה של המאה הסינית 

התוצאה – הסכם קופנהגן - הוא מסמך חלול (ואם אתם רוצים לקרוא אותו בעברית - הנה הוא כאן). אפילו ההוראה שיש בו שבתוך כ-40 יום (עד סוף ינואר) יעבירו כל המדינות המכירות האמנת האקלים של האו"ם את היעדים המספריים שלהן לצמצום פליטות, היא חסרת משמעות. אין בה שום טווח צמצום מחייב, וכל מדינה יכולה למעשה להודיע בעוד חודש על יעדים ככל העולה על רוחה.

ילדים ירוקים מתנה ירוקה טיפוח אורגני משלוחים אורגניים תיירות אקולוגית גינה אורגנית

הצטרף לאינדקס האינדקס המלא

לינס, בשר מבשרה של התנועה הסביבתית מזה שנים, מניח את האחריות גם לפתחם של ארגוני החברה האזרחית. התגובה האינסטינקטיבית שלהם לתמוך תמיד במדינות המתפתחות המייצגות את עניי העולם העומדים בפתח, ולהפעיל מכבש של לחצים על ממשלות המערב, היתה מתנת חינם לסינים, להודים לברזילאים ולמדינות נוספות דוגמת ונצואלה שמתפרנסת די יפה מתעשיית הנפט.

הארגונים שוחרי הטוב שכחו ללחוץ על מי שאולי מתבררים כאן כרעים האמיתיים של הוועידה, שזכו להתנהל במהלכה כמו סטודנטים חופשיים, בלי מתח ובלי דאגה. לא מן הנמנע שבקופנהגן ראינו בשידור חי את תחילתה של המאה הסינית.

• הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס - האדם השורף, הוא הבלוג של פרופ' דני רבינוביץ המוקדש להתחממות הגלובלית ולשינוי האקלים >>> לחצו כאן