מציאות ננשכת

קיצוץ מבורך

השבוע התבשרנו שלא תהיה עונה שניה של "המירוץ למיליון". לא בגלל איכויותיה המפוקפקות, חלילה. לא בשל העובדה כי הצפייה בזוגות מאולצים, עילגים ומזיעים אינה בדיוק סוגה עילית. זה קורה רק מפני שאין "הצדקה כלכלית" להפיק אותה. כך אמרה שירה מרגלית, ובמלים אחרות - "המירוץ" יקרה מדי לעידן הנוכחי בטלוויזיה המסחרית, בו צריך להצטיין בעיקר בקימוצים, וכל השמיניות-באוויר ליצירת רייטינג עילאי לא יעזרו כאן.

"המירוץ למיליון". "הישרדות" הבאה בתור? (צילום: אייל אלקבץ)

תרשו לי לרגע לרקוד על הקבר הטרי הזה ולייחל לתובנות דומות גם מהאנשים שמשלמים עבור הפקת "הישרדות", לא חשוב באיזה איים, ובאורח גורף יותר - לקוות שעוד ועוד פיסות ריאליטי יירדו מהמסך לטובת פרויקטים זולים יותר, אבל גם שפויים יותר.

צאו מזה

עם קיצוצים כאלה, מי צריך שידור ציבורי?

ידו של מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, לא רעדה כשסיים לחבר את מסמך קיצוצי התקציב שלו. 130 מליון שקל חסרים לו, ואת הפער הזה בין ההוצאות להכנסות הוא מבקש למחוק בחיתוך מאסיבי ומדמם במשכורות עובדים, בהחשכת מסך הערוץ הראשון בשעה 23:00 וביטול שידורי הלילה, בקיצור מהדורת "מבט" ובפגיעה עצומה בשלושה קהלים מתוך אלה המאזינים לרדיו.

הוא מבקש לסגור את "קול המוזיקה", שהיא הבית הציבורי היחיד לשוחרי המוסיקה הקלאסית בישראל ואין לה כל אלטרנטיבה או מקבילה מסחרית. הוא תובע לסיים את פעילות "רדיו רק"ע" ולמנוע שידור ממלכתי מציבור גדול שזקוק לו ברוסית, והוא מאיים להשבית את רשת א', שנותרה לגמרי לבדה כמעוז רדיו אחרון בו אפשר עדיין להאזין לתוכניות שאינן נבהלות מעומק של דיון או מנגיעה רצינית בתרבות גבוהה ואליטיסטית.

שקלאר. מאיים על ההצדקה לשידור הציבורי (צילום: גיל יוחנן)

האיומים הללו כבר נשמעו בשנים קודמות, וממש כלפי אותם מאזינים, וממש כלפי אותן תחנות רדיו. המשותף לשלוש המאוימות הוא היותן לב לבו של המנדט לשידור הציבורי עצמו: השמעה והנכחה של מגוון קולות, דעות ושפות שאין להם ביטוי נאות במרחב המסחרי ועידוד היצירה הישראלית. מי שמאיים לסוגר אותן, מאיים לפגוע בדיוק ברציונל לקיומו של השידור הציבורי כולו.

פורנוגרפיה רגשית למתחילים

השבוע נחשף משרד החינוך כמי שמכוון, מעודד ומזמין יצירות בדיוניות שהן פורנוגרפיה רגשית. ראשית, צריך להבהיר מה זה: כשמדובר בפורנוגרפיה מינית בכתב, הכוונה ליצירה שתכליתה המרכזית היא ליצור עוררות מינית באמצעות שימוש מניפולטיבי בלשון של תיאורים מפורטים וגרפיים המתמקדים באקט מיני. בהשאלה, פורנוגרפיה רגשית היא אותו שימוש מניפולטיבי בלשון כדי ליצור הזדהות עם סבלו של הזולת.

הנימוסים המקובלים ביצירות פרוזה טובות קוראים להימנעות ממעשי-כתיבה כאלה: את מחשבותיו האחרונות של הקורבן לפני מותו משאירים בדרך כלל לדמיונו של הקורא. לא "מלווים" דמות לגיליוטינה, לתא הגזים או לחבל התליין, ומחברים לא מעמידים עצמם בחזקת המספר היודע-כל במצבים אנושיים כה

קיצוניים. אבל כללי האתיקה הלא-כתובים של יצירות הפרוזה נדרשו לסגת מפני מפגן הלאומנות בו משרד החינוך רוצה שתלמידים יכירו את חייהם ומותם של 12 עולי הגרדום באינטימיות יתרה.

כך, תלמידים הונחו לכתוב חיבורים שהם "שיחות דמיוניות" עם עולי הגרדום ברגעים האחרונים שלהם או לכתוב מכתב מאמו של אחד העולים לגרדום לבנה. ואם זה עדיין לא מעורר בכם שאט נפש, ואם אתם תוהים מנין החוצפה לדרוש מתלמידים להיכנס לתודעה המשוערת של נידון למוות או הורה שלו - כדאי שתדעו שיש גם מטרה עילאית: תחרות! ולא סתם תחרות, אלא תחרות ארצית-כללית שכזאת, בה ייבחנו החיבורים הללו וייבחר מתוכם הפורנוגרף הרגשי המוצלח ביותר.

אגדות וצילומים