השאטו של "פרידה": סקירת יינות וטקילה חדשה
יקב שאטו גולן מציין השנה עשור של פעילות ושגיא קופר ניצל את ההזדמנות כדי לדגום את היינות החדשים שהושקו לאחרונה. ועוד: "פרידה קאלו" היא טקילה חדשה בארץ שמהווה אולי סנונית ראשונה לטקילות של יצרנים קטנים
שאטו גולן השיקו מספר יינות חדשים לאחרונה, יינות לבנים מבציר 2008 ואדומים מבציר 2007. זוהי השנה העשירית ליקב, שנוסד בשנת 1999, וממוקם באליעד, שבדרום רמת הגולן.
היקב והיינן, אורי חץ, מחלקים את היינות שלהם לשתי סדרות: יינות מתיישנים ובלנדים מיוחדים, ויינות זניים, שהם עיקר המאסה: קברנה סוביניון ומרלו. עיקר הענבים מגיע מכרמים של היקב, ומיעוט מכרמים אחרים.
בגדול, היינות של שאטו גולן שונים מאלה של יקבים רבים אחרים בארץ, כשההבדלים הגדולים הם בסדרות המיוחדות - יינות הבלנדים והזנים המיוחדים. חץ אוהב לעבוד עם זנים מדרום צרפת וחבל הרון, זנים שהם לתפיסתו אלה שמתאימים גם לטעמו האישי, וגם לאקלים הישראלי. בעניין הזה הוא ממש לא טועה: יש לי הרגשה שנראה יותר ויותר גרנאש ומורבדר וזנים "דרומיים" אחרים גם ממקומות נידחים כמו אוסטרליה ושות', בשנים הבאות.
שאטו גולן גשם לבן 2008
בלנד מעניין של ויונייה (57%), גרנאש לבן ורוסאן, עם 13.7% אלכוהול. הוויונייה מאוד בולט באף, על גווני המשמש המיובש שלו, ומצטרפות אליו נימות דקות של תפוזים. בפה הוא קצת מימי, אבל באותה עת שמנוני ורחב, עם סיומת מתובלת וחמה, וגם מינרלית-מלוחה במקצת, מעניינת. 155 שקלים. יין כזה יכול להיות אתגר לכל מי שרוצה להתאים לו אוכל, והייתי הולך במקרה הזה עם משהו מאודה, מבושל קלות ולא מרוכז או מצומצם בשום צורה. Blue Trout של פורל טרי מהדן.
שאטו גולן סוביניון בלאן 2008
הענבים מכרם שעל, מהחלק הצעיר יותר שלו. אני מאוד אהבתי את האף, שהוא מאוד ארומתי, מלא גויאבה וקצת אספרגוס. בפה יש יותר הדרים, אבל גם פה, הוא עגול ואולי קצת חסר חדות. הסיומת טובה. לשתות בכוס רחבה יותר, של יין אדום, וגם פה, ללוות אוכל קצת יותר עדין, אפשר מאכלי ים יותר "מלוחים". 130 שקלים.
שאטו גולן סירה 2007
הרבה ירוק באף הראשון, ומתחתיו פרי סגול ופירות יער. הפה סביר, טאנינים טובים. זהו יין עדין למדי, יחסית למה שמוציאים ממנו בארץ, לעיתים קרובות. הוא יצא למכירה רק במחצית השניה של 2010, ואין עדיין מחיר.
שאטו גולן גשם אדום 2007
ממסך - בלנד - של 70% גרנאש אדום, 15% סירה והשאר מורבדר, עם כמעט 15% אלכוהול. חץ כותב עליו כך: "גשם הנו יין מבוסס גרנאש, המנסה בכל שנה מחדש ללכוד את ביטויו הייחודי והטהור ביותר של הזן באותו בציר. הענבים עברו תהליך של תסיסה ספונטנית, יושנו בנפרד במשך שלשה עשר חודשים בחביות עץ אלון צרפתי ולבסוף עורבבו יחדיו במכל ובוקבקו".
הצבע אדום גרנאשי, והפה מתקתק מעט במתקפה, על גוף בינוני-חלק, מעט חם. יש בו תיבול טוב, חומציות מצוינת יחסית לשילוב הזנים וסיומת טובה, חריפה. 259 שקלים.
שאטו גולן מרלו 2007
85% מרלו, עם קצת קברנה סוביניון ופטיט ורדו. היין מעט ירקרק, אבל מתחת לזה הרבה פרי אדום וארומתי. יש בו פלפל שחור נעים וקצת אצות ים, והפה עגול וטוב. טאנינים טובים ומעט מליחות בסיומת. זהו יין לשתיה עכשיו או להתשיינות של שנתיים-שלוש. עבודת חבית יוצאת מהכלל - הכל פשוט משולב פה מצוין. 145 שקלים - התמורה הטובה ביותר לכסף, במושגים של שאטו גולן. 15% אלכוהול.
שאטו גולן קברנה סוביניון 2007
137 שקלים. 85% ק"ס, אחוזים בודדים של סירה, קברנה פרנק ופטיט ורדו. אף אופייני לזן - פירות יער, אוכמניות - פה מאוד מודרני, עם ארומות שמגיעות מהחבית, כמו שוקולד וסיגרים. פה מודרני אומנם, אבל לא מעיק או רחב מדי. סיומת בינונית, חמה במקצת.
שאטו גולן אליעד 2007
זהו יין הדגל האדום של היקב, שהענבים לו מגיעים מחלקה מסוימת של קברנה סוביניון, בתוספת זנים נוספים ל"סגירת" היין: 89% ק"ס, קצת פטיט ורדו וקצת מרלו. כל היינות הותססו ויושנו בנפרד במשך 13 חודשים בעץ אלון צרפתי ולאחר מכן עורבבו והוחזרו לחביות לשלשה חודשים, להמתין לבקבוק. זהו יין טוב ונעים, מאוד עגול, עם טאנינים עדינים יחסית ותיבול אלגנטי. סיומת בינונית. 179 שקלים.
(צילום: index open)
מאחורי הקלעים
היקב מוכר וידוע בזכות איכות היינות, אבל לא פחות מכך ב'זכות' מדיניות המחירים שלו. אין בפורטפוליו שלו יין שנמכר בפחות מ-130 שקלים לבקבוק, מה שעושה אותו לדעתי ליקב היקר ביותר בארץ, בממוצע, בין היקבים המסחריים. הרבה מדברים תמיד על תמורה לכסף, במיוחד בהקשרים של יין, אבל כאן נראה שהשותפים ביקב החליטו למצב אותו גבוה, ולתת תמורה אחרת לקונים את היין, אותה תמורה שמקבל מי שקונה מותג יוקרה: מוצר טוב, בעל יחודיות משלו, באריזה יקרה, שנושאת איתה את האמירה על מי שמחזיק בה. ליקב יש גם מועדון לקוחות שנקרא Royal Reserve, שאליו הוא מצרף חברים מיוזמתו, זאת לצד מועדון לקוחות 'רגיל'.
עם כל זה שהמחירים גבוהים, שאטו גולן מתבסס לא מעט על יצוא ומכירות ללקוחות פרטיים: שוקי שי, אחד השותפים ביקב ומי שמנהל אותו בפועל, אומר שהם הפכו את הייצוא לפרטיים לאומנות ממש, והגיעו למצב שבו הרווח שלהם ממכירה לחו"ל, לרוב עסק מאוד לא ריווחי עבור יקבים קטנים, גבוה ב- 20% מהרווח על יין שנמכר למסעדות.
טקילה חדשה בישראל - פרידה קאלו
סנונית ראשונה לטקילות מבתים קטנים, בארץ? ה"פרידה קאלו" היא טקילה חדשה בשלוש רמות, עשויה מ-100% אגבה כחולה, בשני זיקוקים דודיים. היא מיוצרת על ידי יצרן לא קטן במקסיקו, El Eden שמו, אבל מבובקבקת עבור יצרני משקאות אמריקאים, שלהם גם מותג הוודקה רוברטו קוואלי. אם כבר ננצל את ההזדמנות, אז כדאי לדעת שהתמחיר של הקוואלי עכשיו שפוי יותר, ומי שאהב את הבקבוק ואת הסגנון החלק של הוודקה הזאת, יכול כבר עכשיו להנות ממנה במחיר של סביבות 290 שקלים.
ה"פרידה", על שלושת רמותיה, עשויה טוב מאוד. אהבתי את גרסת הבלנקו שלה - זו שלא מתיישנת כלל בחביות, והיא צלולה לחלוטין. יש לה ארומות טובות של טקילה, ירקרקות כאלה, כמו של פקעת צמח שמוציאים מהאדמה ומריחים. היא יורדת חלק ולאחר דילול עם מעט מים, היא מפגינה שמנוניות טובה, ומתעדנת מאוד. כ-300 שקלים לצרכן, ובהחלט מומלצת לקוקטיילים.
ה"רפוסאדו" עוברת יישון קצר בן חצי שנה עד תשעה חודשים בחביות עץ אלון אמריקאי (כל החביות היו של ג'ק דניאלס). כאן מוסיפים לרפוסאדו מעט ליקר אגבה, מה שעושה אותה מעט מתקתקה. משלוש הטקילות זו הגרסא המעודנת ביותר של המשקה, בסגנון האמריקאי, הנינוח יותר.
"פרידה קאלו אנייחו" עוברת את דרגת היישון הגבוהה ביותר לפי החוק הפדראלי המקסיקני: לא פחות משלוש שנות יישון בחביות עץ אלון משומשות. זוהי טקילה מצוינת: נותנת את אותן ארומות טובות של טקילה אמיתית, על כל האופי האדמתי, הירוק, יחד עם חלקות של משקה שהתיישן יפה והתעדן. זו טקילה לשתיה כשלעצמה, או על מעט מים, וכן על קוקטיילים טובים, ולא צריך להרגיש ש"בזבזתם" משקה.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
