רומנטיקת המקרה

בשנת 1976, עת הייתי רווקה בת 26, התמזל מזלי לעלות על אוטובוס דן מספר 51, שהסיע אותי מתל אביב לפרדס כץ שבבני ברק.

באותה תקופה עוד ניתנה האפשרות לעשן באוטובוס, והנה אני יושבת ליד קשיש כבן 80, שלימים יתברר לי כי הוא סבו של בעלי. אני אישה מעשנת, לצערי, מאז ומתמיד, ולכן עישנתי גם באוטובוס (כיום אני נחרדת מעצם המחשבה על עישון באוטובוס). בעודי מעשנת סיגריה וקוראת את עיתון "ידיעות אחרונות", אותו קשיש הפריע את שלוותי כאשר פתח את החלון ואנשים ביקשו ממנו לסגור.

לצערו הרב הוא נכנע לבקשת הסובבים אותו, סגר את החלון והמשיך לסבול את עשן הסיגריה. ביקש בנימוס לקרוא ביחד איתי את העיתון כדי שאולי רק כך תנעם לו הנסיעה הכלל לא נעימה באוטובוס אפוף העשן. השבתי בנימוס ונתתי לו לקרוא מן הכותרת.

תוך כדי קריאה של הכתבות מאותו היום החלה להתפתח בינינו שיחה. הוא סיפר שבדיוק שב מטיול בשכונת התקווה ובידיו תכשיטי זהב, כי היה צורף במקצועו. כשראיתי את הצמידים שאלתי למחירם ואז הוא אמר שלא יספר לי, כי בעלי לעתיד יקנה לי אותם.

הוא שאל אם אני פנויה ועניתי בחיוב. הוא סיפר שיש לו נכד שעובד בתעשייה האווירית, שיש לו אוטו ודירה משלו ושלדעתו הוא יתאים לי מאוד. כמובן שהרעיון קסם לי וכשנפגשנו הסתבר שהוא גר במרחק מאה מטרים ממני. בפגישה ההיא היו הרבה צחוקים. היום אנחנו נשואים באושר 33 שנה, הורים לארבע בנות וסבים לחמישה נכדים מדהימים ועוד שניים בדרך.

ולחשוב שכל זה התחיל מסיגריה ועיתון "ידיעות אחרונות".

ספרו לנו איך "ידיעות אחרונות" נגע בחייכם - ואנחנו כבר נספר לכל המדינה. סיפורים (באורך של עד 300 מילה) שלחו ל- yediothsheli@yedioth.co.il או לפקס 03-6082664, בצירוף שם מלא וטלפון