המזרח התיכון בכותרות

"הסובייטים מעכבים נשק למצרים ואינם משיבים על בקשות סאדאת לציוד חדיש", הכריזה הכותרת הראשית בעמוד הראשון של העיתון ביום שבו נולדה גלית גיאת. "האמת שאני לא ממש מתמצאת במערכת היחסים במזרח התיכון, שהיא הרבה יותר מורכבת מלעכב נשק כזה או אחר ואני באמת לא יודעת, אבל אם היה לסובייטים טיפה יותר כוח, התוצאות היו אחרות".

ועוד מהנעשה במזרח התיכון: "נשיאי לוב וסוריה, קדאפי ואסד, עומדים להגיע מחר לשיחות עם סאדאת בקהיר". גיאת מתרשמת: "ווי, הייתי רוצה להיות במפגש הזה. תשמעי, זה מפגש מרתק בעיניי, וחבל שלא הייתה איזו נציגות ישראלית שמדברת ערבית רהוטה. להראות לאותם מנהיגים שאנחנו חלק מהמפה. חבל שאז עוד לא ידעתי את השפה. בימים אלה אני לומדת ערבית. בעזרת השם אוכל לתקשר מהמקום התרבותי של המשפחה וההיסטוריה שלי".

הידיעה על כך ש"אתר החרמון פתוח בסוכות" לא ממש מרגשת את גיאת. "נולדתי בערב סוכות, שמחה גדולה, אחד החגים הכי שמחים שלנו. לא ידעתי שהחרמון פתוח או סגור, אני לא משתגעת על סקי בשום צורה, בלשון המעטה. רק אולי לבנות איש שלג ולהתגלש על שקית".

לא משתגעת על סקי (צילום: יובל חן)

על הכותרת "בקרמלין הבטיחו למשלחת יהודית הקלות בסדרי העלייה" היא אומרת: "וואו, כותרות יום הולדתי מלאות ברוסים. מה אני אגיד על הקרמלין? שנתן להם לצאת? ברוך השם שבשנת הולדתי נפתחו שערי הברזל ועלו לארץ הרבה רוסים. מאוד משמח".

באגף מודעות העמוד מבחינה גיאת במודעה הבאה: "לילדים - נעמי שמר ועודד תאומי בצוותא". "איזה כיף", היא צוהלת. "נהדר. גדלתי על שניהם ומעניין שאת הפרצוף של תאומי אני לא שוכחת כדמות שראיתי בתור ילדה. הוא השפיע עליי הרבה כילדה, שלא לדבר על שמר. הם אייקוני תרבות. הייתי שמחה להיות איתם על הבמה".

המודעה "הורים - דולי הקטנוע הבטוח ביותר עבור ילדכם" מעוררת בגיאת רגשות נוסטלגיים מילדותה. "גדלתי בגבעת שמואל ודודי היה מרכיב אותי על האופנוע שלו. הייתי מקדימה והתפקיד שלי היה ללחוץ על הגז. הייתי חוגגת. בלי קסדות. חצי עירומה, יחפה, מין טום בוי כזאת. מטורף".