דוד מלך ג'מייקה

האם דוד המלך ניגן על הנבל רגאיי? לא בטוח (אך כנראה שלא). בכל מקרה, זה בטח לא מפריע לחברי להקת "שיבת ציון" לשיר ולנגן לכבודו בסגנון הג'מייקני. האם הוא היה אוהב את זה? קשה לדעת (אך כנראה שכן).

"שיבת ציון" הם שישה חברים צעירים, בתחילת שנות העשרים לחייהם, שעושים מוזיקה יהודית עם ניחוח של בוב מארלי. הגרעין של הלהקה הכיר בישיבה בצפת לפני הצבא, וכיום רוב הפעילות שלהם נעשית במרכז. הם התחילו לנגן סתם כך ברחובות תל-אביב, בשביל הכיף, ונוכח התגובות הטובות החליטו להקליט את החומרים.

אשר קרוגר, גיטריסט הלהקה, מסביר שהרגאיי הוא לא ז'אנר מוזיקלי שחברי הלהקה שמעו בבתיהם, אלא נחשפו אליו כשבגרו ובילו במועדונים ומסיבות. כשהבינו שחלק ניכר מהמוזיקה הזו נושאת מסר של אופטימיות ושמחה, החליטו לעבד באמצעותה טקסטים מהבית - ציטוטים מן המקורות וחומרים שנכתבו בהשראת כתבים של הרב קוק והחסידות. "זה משתלב נהדר עם המסרים החיוביים של הרגאיי על אחווה בינלאומית והומניזם", אומר קרוגר.

אחדות ואחווה זה חשוב. נהדר, באמת. אבל היהדות לא יותר מכוונת לעבודת הבורא מאשר לאהבה ללא גבולות?

"מי שמסתכל על מה שקורה בארץ ובעולם, מבין שהיום זה מה שחסר יותר מכל. סובלנות, כבוד, תחושת של חיבור. רק תפתח את העמוד הראשי של ynet ותראה את הרציחות, ההתעללויות, המלחמות. התפישה שלנו, בתור יהודים, היא שהדבר

החשוב זה לעשות טוב לאחר, מה שחשוב זה הקהילה, לשפר את הסביבה. זו התורה שלנו. אנו שומרים מצוות - מי יותר מי פחות - אבל כולנו מסכימים שבמוזיקה הזו יש יותר מסתם כיף. זו שליחות.

קרוגר מעיד כי קהל היעד של הלהקה הוא לאו דווקא המגזר הדתי, להפך. "כל מי שנתקל בדרכנו, אנו פונים אליו", הוא אומר. "מבחינתנו, מה שצריך זה לפתוח לאנשים את הלב. אין לנו מטרה שמישהו יחזור בתשובה, לפחות לא במובן המוכר. זו מוזיקה שמקרבת אנשים אחד אל השני, לעבודה רוחנית, להתבוננות פנימית. אם מישהו חושב שהדרך שלו להיות אדם טוב יותר זה באמצעות המצוות אז סבבה, אבל אם זה לא מגיע, אז לא".

שיבת ציון הם אשר קרוגר (שירה וגיטרה), אהרל'ה קרן (שירה וגיטרה), חובב לנדוי (כלי נשיפה), מאיר חיים דן (גיטרה חשמלית), איתמר וייס (בס) ואיתי לידסקי (תופים).